1.
יותר מכל עיתוני סופ”ש הקודם, הקטע שעשה עלי את הרושם הכביר ביותר על ראש הישיבה הגאון רבי אריה פינקל זצ”ל היה חבוי השבוע בשולי טורו הצבאי של אליעזר שולמן במשפחה.
“ביום חמישי שעבר, בשעת בוקר מאוחרת, התקשר א’, בכיר בשב”כ. ‘תגיד, הרב פינקל מקרית ספר נפטר?’ – שאל. השבתי שאכן, כן.
האמת, הופתעתי. א’, אחד מראשי האגפים בשב”כ, הוא אדם שלא קרוב לרבנים.
‘הכרת את הרב פינקל’? – שאלתי.
‘בוודאי’, השיב.
שקט השתרר מאחורי קו הטלפון. א’, איש ששתיקתו אמנותו, לא הוסיף מילה.
לפני שהוא מנתק, פניתי אליו ואמרתי, ‘נו, תספר היכן הכרתם?’
‘ב-2011 ערך מי שהיה אז ראש השב”כ, יובל דיסקין, סיור בקרית ספר יחד עם כל 36 מנהלי האגפים בשב”כ. הסיור היה בהזמנת ראש העיר יעקב גוטרמן. בין השאר ביקרנו בישיבת מיר ובמהלך סיורנו הוא העלה אותנו לביקור בבית הרב אריה פינקל’, אמר איש שיחי והתנצל שהוא חייב לנתק.
את המשך הפרטים שמעתי מיעקב גוטרמן. ראש העיר מודיעין עילית. ‘אכן, לבקשתי נערך סיור של 36 מנהלי האגפים בשב”כ בעיר ובישיבית מיר. ראש השב”כ דאז, יובל סידקין, ומנהלי האגפים בשב”כ באו לראות מיהו הציבור החרדי. הכל היה בחשאיות רבה. לא אשכח איך יובל דיסקין, האדם הקשוח, התרגש כשנכנס להיכל הישיבה. יצאה אש מבית המדרש, פעם ראשונה שהם ראו את ה’ריתחא דאורייתא’.
אחר כך נכנסה הפמליה למרן ראש הישיבה… הוא כיבד כל אחד ושאל אותי מי הם. אמרתי לו שאי אפשר לומר מה תפקיד. אז הוא הבין ודיבר איתם על מידת השתיקה”.
מדהים.
2.
שימו לב לתיאור של הכתב המדיני של אותו עיתון -משפחה’, על הנעשה בלשכת ראש הממשלה.
‘אצלנו זה עובד בצורה הזאת’, התוודה באוזניי לאחרונה אחד מהאנשים המסתובבים במשרד ראש הממשלה. ‘כשאני רוצה להוביל מהלך מסוים אני אומר את היפוכו. ואז אני רגוע: הקולגות ידאגו לעשות את מה שבאמת רציתי’. תשאלו את ראש הסגל היוצא, דוד שרן, שכמעט והתמנה למזכיר הממשלה וברגע האחרון היו נשמות טובות שדאגו לדחוק את רגליו החוצה מהלשכה”.
מעניין.
3.
את הכתבה המרתקת ביותר מצאתי ביתד נאמן.
אחרי היעלמותו של כתב השטח שמואל גרינוולד (המפציע לעיתים רחוקות ונעלם בשנית), מדובר בכתבה בהחלט מרעננת.
“אני כבר מבוגר”, אמר לו אביו, והחליט לפתוח בפניו את כל הקלפים, כשהוא מספר לו שהוא ואמו, אינם הוריו האמיתיים.
“הייתי בשוק, זו הייתה רעידת אדמה בשבילי”, הוא מספר לר’ קול.
“מקובל לחשוב בטעות כי רק ילדים תימניים נחטפו על ידי השלטונות באותם ימים. אלא שבפועל נחטפו רבים יותר – גם מקרב יתר בני עדות המזרח.
ר’ צבי עמירי הוא אחד הילדים שנחטפו, והוא בן למשפחה ספרדית שהגיעה ארצה מתוניסיה.
“בגיל שלושה חודשים הועברתי לקיבוץ ‘עמיר’ שבגליל העליון, לאלחנן ולצ’יזה קמפינסקי-עמירי”, הוא מספר. הוא גדל אצל הוריו המאמצים, “ממקימי הקיבוץ ומעמודי התווך שלו”.
כשנולד, היה פג. אמו הגיעה שוב ושוב לבקרו, ובאחד מהביקורים הללו לא מצאה אותו. “במקום בו הייתה המיטה שלי שכב תינוק אחר”.
“מה, לא אמרו לכם? הוא נפטר”, היה ההסבר שניתן להם.
בגיל 13 הלך לבית הספר לקציני ים בעכו, לפנימייה צבאית. כך החל סיפורו המטלטל, שבסופו שב אל אמו האמיתית. “אמא שלי לא התאוששה מאז נחטפתי. היא מעולם לא החלימה…אבא שלי נפטר בגיל 36 ולא זכיתי לראות אותו.
“תכתבו על זה”, הוא ביקש מהכתב (או הכתבת. מי יודע מה השם העומד מאחורי האות ר’).
4.
צחוק הגורל.
שמעתם על כך שיועץ התקשורת של ח”כ מוישה גפני, ירח טוקר, נמנה על צוות הקמפיין של דונלד טראמפ בישראל?
גם אני שמעתי על כך (האיש מכחיש עמומות). לכן הופתעתי לקרוא ביתד נאמן, בטורו של הכתב אריה זיסמן ‘מקור נאמן’, ביקורת על המועמד הצבעוני.
“טעות לחשוב שטראמפ הוא ימני… טראמפ אינו מתמודד כימני וקלינטון אינה מתמודדת כשמאלנית. מי שמעידים על כך יותר מכל הם אנשי קונגרס ונאמני האידיאולוגיה הימנית בארה”ב, שטראמפ הפך למוקצה בעיניהם. הם אינם חושבים שהוא ימני ואינם תולים בו את תקוותיהם כמי שיבצע ויפעל באופן המועדף על ידי הימין.
“לדעת אותם פרשנים המאבק.. הוא מאבק בין פתיחות להסתגרות.. בין השקפה שארה”ב צריכה לסייע הלאה לידידות שלה בעולם לבין מי שחושב שהידידות יכולות להסתדר לבד.. מי שעלולה לסבול מכך היא ישראל שצריכה את האמריקאים לצידה וצריכה את התערבותה של ארצות הברית”.
כל מילה נוספת, אומרת הקלישאה, מיותרת.
5.
מאחר והפרשן יעקב ריבלין בחר לכתוב את טורו בבקהילה כשהוא עמוס רמזים, נשמור אף אנו על עמימות ונביא את הדברים כפי שהם, כולל הרמיזות. החכמים מבין גולשינו, יבינו גם יבינו.
גם כך היה צריך ריבלין הרבה אומץ כדי לכתוב את מה שכתב – ושאפו לו.
ריבלין מספר את שסיפר ליצמן בגל”צ: “יש חבורה של מאכערים שלקחו שני מיליון שקלים לשלושה חודשים ללכלך אותי ואת שר האוצר”, הייתה הירייה.
“ליצמן ידע היטב מי המאכערים שעשו עליו קופה של שני מיליון. הוא כמובן לא חשף את שמותיהם. זה לא ממלכתי ואפעס אפשר לחטוף גם תביעת דיבה. היו מי שהשלימו חלקית את החסר כאשר אישרו למי ששאל שמדובר ב’קבוצה של לוביסטים, יח”צנים ואנשי תקשורת דתיים וחרדים שעשו יד אחת כדי לאיים ולהשפיע עליו לסגת מרעיון ההיטל על השב”ן”, כותב ריבלין.
ריבלין ספר כי ליאור חורב, איש התקשורת של שר האוצר, אף פירט יותר וכתב את שמו של ה”יחצן החרדי”, אלא שלאחר שעות אחדות נמחקה ההודעה. “כאן המקום לציין שבין חורב ובין היחצ”ן החרדי יש דם רע בכמות שיכולה למלא שלושה מיכלים גדולים באבו כביר”.
אם תהיתם מיהו היחצ”ן, קבלו את הרמז הבא של ריבלין: “גם אם הוא סייע בדרך כלשהי למסע חברות הביטוח נגד ההיטל המיוחד – וגם זה לא בטוח – לא היו לו יד ורגל במסע התקשורתי נגד ליצמן במגזר החרדי. בסיעה המרכזית יש משמעת ברזל ולא מוציאים כביסה מלוכלכת החוצה, בטח שלא נגד ליצמן”.
כעת לא יהיה לכם קשה לנחש במי מדובר.
אז את מי שכרו? “איש תקשורת ולוביסט חרדי שרחוק מהסיעה המרכזית ת”ק פרסה על ת”ק אמה. את הפרויקט הוא לקח על בסיס מסחרי לכל דבר”.
איש תקשורת, שהוא גם לוביסט חרדי. רמז מספק בהחלט.
6.
אפרופו בקהילה.
כמה חמוד למצוא בעמוד 3 בעיתון פרסום עליו חתום “ישראל פרוש” ראש עיריית אלעד, להפוך דף, ולקבל כמעט 4 עמודים של ראיון עם… ניחשתם נכון, מאיר פרוש, סגן שר החינוך. האב המאושר.
חד גדיא, חד גדיא…