הכתב מהיומון החרדי שמעתיק מוואלה

מי מעתיק, אני? שבת בבוקר, אני מתלווה עם ידידי אברהם שייע לאחד הקידושים בהם הוא טורח לבקר תדיר, כשהפעם הוא מבטיח להכיר לי את אחד מכתבי ‘יתד נאמן’ הבכירים ביותר.

היה זה בתחילת דרכי בעולם התקשורת, ואני שמחתי להיענות להצעה להכיר את הכתב שעליו ידעתי כמו רבים אחרים, כי הוא נוהג להעתיק קטעים שלמים בכתבותיו מהאתר וואלה חדשות, בשיטת ה’קופי פייסט’ בלי לנסות אף להסתיר את העובדה הלא מאד מרשימה הזו.

הקידוש התנהל כשורה, ההערינג, הקוגל, והדרשות הטיפוסיות הופעלו כתיקנן, ואז הציג אותי אברהם שייע בפני הכתב הבכיר: תכיר, אליעזר וכו’ הוא כותב ב ynet יהדות. מה אתה אומר על הכתיבה שלו?

הכתב משך בכתפיו ואמר: “אינני יודע, אני לא גולש באתרים שנאסרו על ידי גדולי ישראל. אין לי מושג”. חיפשתי בת צחוק על פניו, סוג של ציניות, סרקזם, או קריצה, אך לא מצאתי. הוא היה רציני להחריד. פניו היו קשות.

לא כעסתי. האמנתי שאצליח להסתדר בלי הכרתו של הכתב הבכיר מן העיתון המוביל ‘יתד נאמן’. מה שהטריד אותי היה, שהאיש, קרוב לוודאי מודע היה לעובדה כי דפוס התנהגותו הפלגיאטי, בשיטת ‘העתק הדבק’ מהאתרים החילוניים ידוע לכל, ובטח גם לי, עיתונאי אינטרנט. למרות זאת בחר האיש להצהיר בביטחון כי הוא לא גולש ‘באתרים חילוניים’. למה הוא עשה זאת? את מי הוא בחר בעצם לשקר? אותי? את אברהם שייע? למרבה הצער, אני מבין היום, כי הוא בחר כנראה לרמות את עצמו.

הטכנאי המזמר. כשמזמינים טכנאי מחשבים חילוני לתיקון ביתי, כדאי לבדוק אם יש לו חברים חרדיים. את הנחת היסוד הזאת הפנמתי כשפגשתי אחד כזה השבוע שהוזמן לביתו של אחד מגדולי הרבנים [מהשורה הראשונה, ונא לא לנסות לנחש] והופתע לגלות מערכת מחשוב אינטרנטית מן המתקדמות בעולם. האיש הופתע אך אני הסברתי לו כי ייתכן, ואולי אפילו מסתבר שהאיש עצמו לא משתמש במערכת, וכי היא נחוצה לו או לאנשיו, לצרכים חיוביים.

רב זה הוא אחד מהלוחמים הגדולים ב’אסון האינטנרט’ והוא אוסר על שומעי לקחו את השימוש בו במילים קשות במיוחד. איש מן אוהדיו, חסידיו, מאמיניו, של הרב לא מסוגלים היו אף לדמיין כי מציאות כזו תיתכן. האם הוא לא חשב שיום יבא ואנשיו, בדיוק כמוני, יגלו את המערכת המודרנית בביתו? האם הוא לא חושש מהיום הזה שעשוי להיות שבר אמוני, קריסה תיאולוגית, בשביל לא מעט מתלמידיו? את מי הוא מרמה? למרבה הצער, אני מבין היום, כי הוא בחר כנראה לרמות את עצמו.

ערכים, עולמות שונים. אבישי בן חיים במסמך דוקו מלטף בן שלשה פרקים מנסה להתחקות אחר שרשיה של ‘האוטונומיה החרדית’ דרך מבט על החינוך, התקציבים, לימוד התורה, נישואי הילדים, במשפחה החרדית. והם מסתבר, נבדלים לגמרי מאלו של החברה הכללית. למה הם שונים? התשובה נדמה מופיעה בדקה החמישית בפרק השלישי:

ערכים שונים.

‘מגיל אפס’, אומר בן חיים, בהנחיה מצויינת והוגנת אגב, ‘החרדיות עמלה לבנות את אהבת לימוד התורה כערך עליון ולצרוב אותה כחוויה הכי מתוקה האפשרית, החוויה הזו מלווה אותו עשרות שנים אחר כך’. במילים אחרות, לא מה שחשוב לחילוני, מקבל את אותו ערך דרמטי בהכרח אצל החרדי. העסקן החרדי מוטקה בלוי ניצב מול קיר עליו חקוקים שמות הנופלים בגימנסיה הרצליה כאשר דקות לפני זה קבל, בצדק, בפני המנהל ד”ר דגני כי תלמידותיו לא אמרו באותו יום ‘שמע ישראל’. כשמוצגת בפניו אביבה ‘רכזת התנ”ך’ של החטיבה הוא שואל בסרקזם ‘איזה תנ”ך’? האינטונציה הזו של בלוי, היא רגע מכונן בסדרה. התנ”ך של החרדים, הוא לא התנ”ך של החילונים. נקודה. גם לא רמת החיים, החינוך, השוויון בנטל, ההתנהלות בחברה, אפילו לא משחקי הילדים.

להבדיל מד”ר בני בראון, מומחה אמיתי לחברה החרדית שהתראיין בסדרה, הופיע לארכה פרופ’ עומר מואב שהפגין אמנם תיעוב מתנשא כלפי החרדים אך גילה בקיאות די מעטה בעולמם הפנימי. כך למשל הוא תמה מדוע דירות בעיר מודיעין עילית זולות יותר מן הדירות בעיר מודיעין? מסקנא: החרדים חיים על חשבון המדינה. נו, באמת. פרופסור.

ליצן בכנסת. אורי אורבך, הסטיריקן שהפך לשר לא מאד חשוב בזכות הימור נכון, אחוז דאגה ב’מקור ראשון’ מהחרדים שעשויים לא להצביע לריבלין ולבחור במועמד אחר שאינו בעל ‘זיקה מספיקה למורשת ישראל’.

אז נכון, ריבלין להבדיל מפואד ויוני שטבון הצביע בעד סנקציות פליליות לבחורי ישיבה, וגרם לשבר ברחוב החרדי, אבל מה זה באמת משנה? ככלות הכל, חובשי כיסוי הראש אורי אורבך ונפתלי בנט, מהדמויות היותר תורניות שהיו לנו בכנסת תומכים בו, אז איך יהיו החרדים מסוגלים להצביע אחרת?