ב’המודיע’ ו’המבשר’ לא שמעו על המתקפה החריפה נגד יהב

ראש עיריית חיפה הצליח לפלג את החרדים: בעוד בביטאון 'דגל התורה' מדווחים בהרחבה על המתקפה החריפה נגדו בוועדת החינוך של הכנסת, ביומונים החסידיים שוררת דממה • גורמים ב'דגל' מאשימים: "אנשי יהב הצליחו לקנות את שתיקת המודיע והמבשר עם מודעות על 'החוף השקט'" • בעיריית חיפה מכחישים: "מעולם לא דרשנו שלא לדווח על הדיון"
אריה ריבקינד
י"ב אב התשע"ו / 16.08.2016 12:51

ועדת החינוך של הכנסת, בראשותו של ח”כ יעקב מרגי, קיימה אתמול (שני) דיון סוער על מצוקת בית הספר ‘נתיבות משה’ הממוקם בקריית שמואל בחיפה, השייך לחינוך העצמאי, תוך שהח”כים החרדים תוקפים את ראש עיריית חיפה יונה יהב בחריפות חסרת-תקדים.

אלא שאם ציפתם לקרוא על כך הבוקר ביומונים החסידיים – ‘המודיע’ ו’המבשר’ – צר לנו לאכזב אתכם.

למרות שבמהלך הדיון גפני הצהיר בביטחון כי אם “יונה יהב חושב שהוא יפריד בין החרדים, הוא לא מכיר את הציבור החרדי. הוא פשוט טועה. הוא חושב שאם הוא ישים מודעות על החוף השקט ב’המבשר’ וב’המודיע’ ולא ב’יתד נאמן’ אז זה יעזור” – הבוקר מתברר ליו”ר דגל התורה כי הוא טעה טעות מרה: דיווח על הסערה שהתחוללה בוועדה מתפרסם הבוקר בהרחבה רק בביטאון דגל התורה ‘יתד נאמן’, בעוד שביומונים החסידיים לא מתפרסמת מילה.

אז מה אם יו”ר ועדת הכספים הצהיר ש”ראש העיר החליט להתנכל לילדים החרדים בקרית שמואל”? את מי מעניין שח”כ יעקב אשר חושב ש”יש פה התנהלות אנטי חרדית שנועדה להצר את רגלי ההורים והילדים. הווירוס שיש ליונה יהב הוא נגד החרדים”?

בדגל התורה זועמים: “היועצים החרדים של יהב הצליחו לקנות את שתיקת ‘המודיע’ ו’המבשר’ על הדיון הסוער אתמול בועדת החינוך נגד יהב. התשלום: מודעות על ‘החוף השקט’ שלא פורסמו ביתד כי יתד לא שותק. כך קונים שתיקה וכך נכנעים היומונים החרדים ליועצי יהב”.

בעיריית חיפה אומרים לחרדים 10 בתגובה: “התמהיל הפרסומי של עיריית חיפה נגזר משיקולי תפוצה תקציב וגיוון בקהל היעד. בשולי הדברים נציין כי הפרסום המדובר לא פורסם בעיתונים היומיים יתד נאמן והפלס”.

לדברי גורמים בעיריית חיפה, הם נמנעו מפרסום בעיתון יתד נאמן בגלל הטרדות שספגו מצד אנשי הפלג הירושלמי.

בעיריית חיפה גם מכחישים כי דרשו את שתיקת היומונים החרדים. “מעולם לא דרשנו דבר כזה”, הם אומרים.

הדפס כתבה

תגובות

הוסף תגובה חדשה
    רק הקב
    16/08/2016 16:42
    משתמש אנונימי (לא מזוהה)
  1. סיפור על איש עסקים מר. ז.א. שעלה על טיסה ומופתע לראות לידו ילדה בת שמונה ללא מלווה. הוא התפעל מההתנהגות הבוגרת והרגועה שלה לאורך השעות הארוכות של הטיסה. בשלב מסוים היא שלפה מהתיק חוברת ציור וצבעים וציירה להנאתה. וכך נמשכה הדרך. בשלב מסוים, פתאום היו “כיסי אוויר” והקברניט הודיע שחייבים לשבת ולהדק חגורות בטיחות.

    במשך יותר מחצי שעה נמשכו מערבולות האוויר, המטוס “נופל” ומיטלטל, אנשים פחדו צעקו ובכו, חלקם התפללו וצעקו שמע ישראל וכו’ ואפילו איש העסקים ישב רועד מפחד ותהלים בידו, הוא החזיק בידיות המושב והתפלל בבכי שהסיוט ייגמר. פתאום הוא שם לב שהילדה הקטנה – עדיין יושבת בשקט במקומה. את חוברת הצביעה הניחה בכיס המושב, היא ישבה נינוחה ולא נראתה מודאגת. כשהכל נרגע, הוא לא יכל שלא להחמיא לשכנתו הצעירה: “את גיבורה! איך יכולת לשמור על קור רוח ורוגע? בפרט שאת כאן לבד!”

    הילדה הצנועה חייכה בביישנות וענתה: “הטייס הוא אבא שלי. הוא הטייס הטוב ביותר בעולם והוא לוקח אותי הביתה”. כשילד/ה קטנ/ה יודעים שהם בידיים של אבא, הם מרגישים בטוח… כ”שיהודי” זוכר מי נושא אותו על כפיו, אז הוא בידים טובים! האם יש עדיין מקום לדאגה? אך ורק הקב”ה יכול לעזור לנו עם כל דבר שצריכים בעולם. לא המדינה ולא החכי”ם ולא העסקנים ולא… רק הקב”ה בעצמו עוזר לנו כל הזמן!