1.
פטירתו של הגאון רבי אריה פינקל זצ”ל, ראש ישיבת מיר ברכפלד, הובילה להיערכות מיוחדת במערכות העיתונים.
הנה סקירה של מה שהצליחו לעשות שלושה מתוכם.
יתד נאמן – בטורו ‘מקור נאמן’ מגולל העיתונאי אריה זיסמן את מה שקרה מאחורי הקלעים של יום שלישי בלילה. “יום שלישי בערב אמור היה להיות עוד יום של שגרה במערכת ‘יתד נאמן’. הכתבות זרמו כמדי יום מכל הכתבים, המדורים, ההרחבות, ומודעות הפרסום הוכנו ועוצבו על ידי המעמדים, בעוד עורך הלילה מנתב כדרכו את העבודה מול כל הצוות, תוך שהוא משבץ את הכתבות בעמודים ובודק כל העת את שאר החדשות המתעדכנות כדי לכלול הכל בעיתון, שייצא בעוד שעות בודדות לדפוס ומשם לקוראים.
“בשעה 11 בלילה נערכה הישיבה הקבועה של עורך הלילה עם העורך הראשי ורכז החדשות, כדי לקבוע את הכותרת הראשית ואת כל העמוד הראשון… ה’אוזן’ (הכותרת העליונה משמאל) הייתה ברורה: ח”כי דגל התורה במעונו של מרן ראש הישיבה שליט”א. הכיתוב הוכן תחת התמונה והמעמד כבר הציב אותה במקומה.
“הידיעות שנערמו על שולחנו של עורך הלילה הוכנו להתייעצות, שבסיומה יוחלט על הכותרת הראשית”.
לא נלאה אתכם, אבל ההתלבטות הייתה בין פגישת הפיוס פוטין-ארדואן לבין הצעת החוק של ח”כ אמסלם שלא לחקור ראשי ממשלה, לבין תאונת הטיס בכפר זלפה. “המעמד קיבל את העמוד הראשון לידיו עם כל הכותרות עליהן הוחלט ופנה לסדר את העמוד בכשרונו כדרכו מדי לילה”.
גם שאר העמודים שוגרו אל הדפוס. “בשעה 12 (אפס אפס) העמוד הראשון היה מוכן ושוגר גם הוא לדפוס…’תודה לכולם’ – הכריז עורך היללה ועשה דרכו החוצה לביתו… עשר דקות לאחר מכן הכל השתנה. בשעה 12:12 בלילה החלו להגיע ידיעות ראשונות ומדאיגות על החמרה במצבו של ראש ישיבת מיר ברכפלד… כאשר כולם כבר היו בדרך החוצה ממשרדי המערכת התקבל טלפון ממנכ”ל העיתון שביקש מהמעמד… להישאר במקום עקב האירוע”.
גם העורך הראשי עודכן ועשה פרסה, כך גם מזכיר הוועדה הרוחנית. האם לעצור את העמוד הראשון, שכבר שוגר לדפוס ולהכניס מודעת ענק של ‘בקשו רחמים’? הייתה השאלה שעמדה על הפרק.
הוחלט להמתין עוד רבע שעה. מבית הדפוס מסרו כי ההדפסה בעיצומה. עוד רבע שעה חלפה, והגיעה הידיעה המרה: “ברוך דיין האמת'”…
“הראשון שהתעשת היה המנכ”ל, שלא היסס והורה מיידית להתחיל להכין את העמוד הראשון מחדש. זאת למרות ההוצאות הכספיות שהיו כרוכות בכך עקב עיכוב הדפוס, גריסת אלפי העיתונים שכבר הודפסו, היערכות לחלוקה שונה (בגלל האיחור הצפוי בסיום ההדפסה) וכל הכרוך בכך. מדובר בהוצאה של עשרות אלפי שקלים.
“באותה שעה שהה העורך הראשי בפגישה… הבשורה המרה הגיעה לכאן והעורך הראשי עזב הכול ודהר למערכת, תוך שהוא מחלק הוראות לכתב האחראי על הכנת הידיעה הראשית. ‘יתד נאמן הוקם למען כבוד התורה וכבודם של גדולי ישראל, כך היה וכך יהיה, לא היה לנו ספק שצריך להכין מחדש את העמוד הראשון’, אומר העורך הראשי, ‘במיוחד שמדובר בנפטר כה דגול’…
“ההוראה לבצע מחדש את העמוד הראשון ניתנה סופית על ידי המנכ”ל וגלגלי המערכת החלו לנוע מחדש כדי לסיים כמה שיותר מהר… בית הדפוס מתקשר כל כמה דקות כדי לקבל את העמוד הראשון ולצאת להדפסת העיתון… רכז הכתבים דאג לתמונה מעודכנת של הנפטר הדגול כשהוא מקבל סיוע מאנשי ‘דגל התורה’ שנרתמו לבקשתו בשעה מאוחרת זו כדי למצוא את התמונה המתאימה.
“מצוקת המקום שינתה כליל את העמוד הראשון… בסופו של דבר… נסגר העיתון עם שעת ההלוויה המעודכנת. ‘זרקנו לגריסה בהוראת המנכ”ל 20 אלף עיתונים שכבר הודפסו, כדי שכל הקוראים בכל הארץ יידעו על מועד ההלווייה המדוייק’, מספר מנהל מחלקת ההפצה. בשעה 2 יצא העיתון לדפוס ומשם לבתי הקוראים”.
איזו דרמה. וואו.
2.
בעיתון בקהילה ובמשפחה איש לא טרח לתעד את קורות אותו הלילה, מה גם שלשבועונים יש זמן נוסף להיערכות, יום רביעי. ובכל זאת, בקהילה לא שינה את המגזין שלו, שמן הסתם כבר היה מודפס בליל שלישי.
לעומתו, משפחה – שהמגזין שלו מודפס ביום רביעי בבוקר הוכיחו שוב מדוע הוא לפני כולם: הקוראים מקבלים כתבה מעודכנת ורחבה המתפרסת על פני 8 עמודים, כולל מספר רשימות של כתבי העיתון, ותמונת השער של המגזין גם היא עודכנה – תמונתו של הגר”א פינקל זצ”ל.
בבקהילה התנוססה על השער תמונתו של מתי דן, יהודי שנלחם מול הררי אשפתות ערביים וביורוקרטיה ישראלית מול כותל הקטן. תודו, שזה הרבה פחות מוצלח משל המתחרה הגדול.
את קונטרס החדשות הצליחו שני המתחרים לעצב אקטואלית. בשני העיתונים הופיעה תמונה מהלוויה בגדול.
“דרכי ציון אבלות”, הייתה כותרת קונטרס החדשות של עיתון משפחה. “כשריפת בית אלוקינו” – כותרת בקהילה. ובשניהם – שני עמודים של סיקור בחדשות.
עלוב לעומת המתחרה, כמובן.
3.
מי שרוצה הוכחה שמשפחה שינה את השער ברגע האחרון ימצא אותו בעמוד התוכן. בעמוד זה נותרה התמונה המתוכננת של השער, לפני היוודע פטירתו של הגר”א פינקל זצ”ל: נסיכי ממלכת התורה – הגר”מ חדש עם בניו.
גם תוכנם של עמודים 22 עד 33 שונה טכנית, למרות שבמפתח העניינים נותרה ההפניה אל הכתבה של “נסיכת ממלכת התורה” – “קורותיה הפלאיים של משפחת האצולה שעיצבה את דמותו של הציבור הליטאי הרבנית שולמית אזרחי אשת חבר לגאון הגדול רבי ברוך מרדכי אזרחי בתו של המשגיח הגדול רבי מאיר חדש זצ”ל ואחותו של ראש ישיבת ‘אור אלחנן’ הגאון רבי משה מרדכי חדש זצ”ל חוזרת אל ימי ילדותה בצל בתי המדרש האגדיים של הדור הקודם”, מאת שמעון ברייטקוף ואריה ארליך.
הניחוש שלי: הכתבה תישלף ב’שלושים’ לפטירתו.
4.
כתבה פוליטית מרתקת מצאתי בטורו של יוסי אליטוב במשפחה, תחת הכותרת “לופט גישעפט”.
אליטוב, ששהה ב”רחובות ניו יורק היהודית” המרוקנים בימים אלו לטובת “הרי הקטסקיל הצוננים” תפס שיחה עם מספר אישים שהאירו זויוות פחות מוכרות לישראלים בכל הנוגע לבחירות בארה”ב.
בתחתית השורה, הטענה היא כי הקול היהודי של המצביעים בארץ, לא באמת משפיע על הבחירות שם. זאת, משום שישנן “שלוש בירות יהודיות עיקריות בארה”ב. האחת היא ניו-יורק, השניה לוס אנג’לס והשלישית פלורידה. ניו יורק הייתה ותישאר לעולם דמוקרטית – ללא קשר לאופן ההצבעה היהודי, וגם אם חסידי באבוב יחברו לסאטמר ואלה יצטרפו אל החלאבים מפלטבוש והכול יצביעו לרפובליקנים ( מה שלא קורה, אגב יהודי ניו-יורק גם החרדים מצביעים באופן מסורתי למועמד הדמוקרטי…)
“המדינה היחידה בארה”ב שבה מתנהל קרב צמוד ויש בה קול יהודי שעשוי היה לשמש לשון מאזניים היא פלורידה. אלא שגם כאן, עם כל הכבוד לתועמלנים היהודיים שבוחשים בקלחת הפוליטית האמריקנית – קשה לבדל את הקול היהודי ולסחור בו. מרבית היהודים המתגוררים במיאמי מעורים לחלוטין באוכלוסיית המדינה… אין להם דומיננטיות כמו יהודי ניו יורק או לוס אנג’לס”.
נבירה בנתונים מעלה כי בגדול אליטוב צודק.
אלא שלא אל הקול החרדי פונה טראמפ בארץ, כי אם יותר לקולות של אזרחי ארה”ב בהתנחלויות השונות, בעיר מודיעין ובעוד מקומות בארץ. זה נכון שהקול החרדי ברובו הגדול לא ישפיע. ובכל זאת, צריך לזכור שבבחירות של בוש מול אל-גור הכריעו כ-400 קולות בפלורידה, כך שאסור לזלזל באף קול. זה כנראה מה שמניע את הקמפיינרים בארץ של טראמפ, שיסתערו יותר על האזורים הדתיים-לאומיים, קצת פחות על האזורים החרדיים, אם בכלל.
5.
הייתי צריכה להפוך דף כדי שהטור השכן יגרום לי לגחך.
לרגע חשתי כמי שאוחז בידיו עיתון שמאלני וקורא בו על פעמי השלום ישראל-פלשתין המתקרבים או-טו-טו. להבדיל אלף אלפי הבדלות, כמובן.
איך, מפגישה לילית חשאית של הגרש”מ עמאר עם חכם שלום, עולים פעמי השלום הספרדי?
כל מי שנמצא בסביבת ישיבת ‘כסא רחמים’ ושומע את רבותיה, יודע שכל שלום פוליטי לא יקרה, בטח לא בתקופה הקרובה. מסרים ברורים בנושא הועברו אל הגר”ד יוסף, שניסה לבקש פגישה. אם היא על רקע פוליטי, ישתתף בה גם אלי ישי, השיב הגר”מ מאזוז.
אהדה בין הרבנים – הרב דוד והרב מאיר מאזוז, הייתה כל השנים. בזה אין שום חדש. בין הגר”ש עמאר לש”ס היו כבר תקופות יפות, ובכל זאת שלום מעולם לא הגיע. כזכור, ש”ס המליצה עליו כמועמד לתפקיד רבה הראשי של ירושלים, יו”ר ש”ס אריה דרעי הגיע לביתו בחג הפורים האחרון, וגם בחתונות נפגשו.
אבל הנה, לכבוד תשעה באב, קטע שלם בטור, שכל כולו בשורות שלום.
“גם עוצמי העיניים וסותמי האוזניים מתקשים להתעלם מצלצולי פעמוני השלום המהדהדים בציבור הספרדי בתקופה האחרונה”.
פתחתי עיניים, גם אוזניים, לא שמעתי צלצולים שכאלו. כל שראיתי היו המשך הקטטות בין המחנות, בקבוצות הוואטס-אפ, כמו גם בשטח עצמו. הרבנים הרי מעולם לא התקוטטו.
“אבן הנגף המשמעותית ביותר היא ישיבת ‘כסא רחמים’ שפילסה לעצמה דרך פוליטית חדשה בבחירות האחרונות ולא הצליחה בסופו של יום לעבור את אחוז החסימה… אבל היא הוכיחה שהיא לא איום סרק. הפיוס עם ישיבת כסא רחמים הוא לא מלאכה קלה… למרות כל מה שקרה בשנים האחרונות בסביבת ראש ישיבת ‘כסא רחמים’ יש יותר מרצון לסיים את המחלוקת”.
אני מעולם לא שמעתי על רצון שכזה, אבל שיהיה. לכבוד תשעה באב, ולכבוד הרצון לזכות באורו של משיח.
ואני, רק נזכרתי בשיר. “לכן, רק שירו שיר לשלום… שאו עיניים בתקווה…אל תגידו יום יבוא – הביאו את היום! כי לא חלום הוא, ובכל הכיכרות הריעו רק שלום”.
בתקווה לשמוע את שיר השלום בש”ס. לפחות את השיר, אם לא שלום במציאות. ועד אז, מן השמים ננוחם בכתבות על שלום. גם זה משהו.
6.
פינת הצל”ש הפוליטי מוענקת השבוע, עם כל מאה הנקודות, לפרשן הפוליטי של בקהילה יעקב ריבלין.
אין ספק שסיכום מושב הקיץ שלו היה הטוב ביותר בתקשורת החרדית.
ריבלין פנה אל הכתבים לענייני חרדים בתקשורת החילונית וביקש מהם להעניק ציונים לנבחרי הציבור. את התוצאות מגיש ריבלין בפירוט מרתק, המלווה גם בגרפים צבעוניים.
עשרה כתבים לענייני חרדים שיתפו פעולה, הישג יפה לכשעצמו (כל עיתונאי שעשה פעם מיזם דומה יודע בכמה נדנודים כרוך הדבר, שאפו על הסבלנות, יעקב): אבישי בן חיים (ערוץ 10), יאיר שריקי (‘כאן’ – התאגיד החדש), יאיר אטינגר (הארץ), קובי נחשוני (ידיעות אחרונות), יהודה שלזינגר (ישראל היום), דני זקן (רשות השידור), אורי אלקיים (‘כאן’ – התאגיד החדש), מיכאל שמש (גל”צ), מנדי גרוזמן (מקור ראשון) ויקי אדמקר (walla news) – עיתונאים רציניים והגונים, בהחלט נבחרת מעולה (ויסלח לי יו”ר ש”ס אריה דרעי הסבור, שחסרונה של הנבחרת בכך שאינה מכילה מספיק ש”סניקים).
התוצאות אף הן מעניינות, הגם שלא מאוד מפתיעות: שר הבריאות יעקב ליצמן זכה במקום הראשון, אחריו ח”כ משה גפני יו”ר ועדת הכספים, ובמקום השלישי השר הרב אריה דרעי (המילה הרב הושמטה בטור עצמו, מן הסתם בשגגה).
שאפו.