כל העוברים והשבים בכניסה לשכונת בית וגן בשבוע האחרון, יכלו לראות מידי בוקר איך עולים ומתכנסים להם אברכים ובחורים בסביבות בית הארחה בשכונה, אוטובוסים פורקים מתוכם עמלי תורה אשר עלו ובאו להשתתף במבחני הרבנות הראשית לישראל.
אותם בני תורה, אשר מוסרים את עצמם ללימוד התורה וההלכה מידי יום שנים רבות, ואולי לא זוכים להכרה מספיקה.
הרי כל אחד אשר ניגש למסלולי הבחינות השונים יודע שהסיכוי שהשמש תזרח בלילה, גדול מסיכוייו לזכות בתפקיד כזה או אחר, כך שההשקעה העצומה היא לשם שמיים במלוא מובן המילה.
בנושא הבחינות אנו רגילים לשמוע רק כשיש בעיות. אבל האם פעם חשבנו, האם פעם ידענו להעריך את המאות והאלפים, שמקדישים את כל זמנם ותמצית דמם להיות נמנים על ‘נבחני הרבנות’?
כמה עמל, כמה השקעה, האם אנו יודעים לתת את המקום הראוי לאותם עמלי התורה?
השבוע לראשונה נעשה צעד קטן של הכרה של מדינת ישראל לתעודות אלו, כשווה ערך לתואר בשירות המדינה.
•
“אמר רבי אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ. שנאמר ‘כי אם בתורת ה’ חפצו’ (תהילים א, ב). לוי ור’ שמעון בנו של רבי ישבו ללמוד לפני רבי, וסיימו את סדר לימודם. ואז הם דנו במה להמשיך ללמוד. לוי בקש ללמוד ספר משלי, ור’ שמעון ביקש ללמוד ספר תהילים. כפו את לוי ולמדו תהילים. כשהגיעו לפסוק ‘כי אם בתורת ה’ חפצו’, פירש רבי ואמר אין אדם לומד תורה, אלא ממקום שליבו חפץ. אמר לו לוי: רבי, נתת לנו רשות לעמוד”.
באחד מימי הבחינה נקלעתי לכניסה, כאשר מצד אחד צעד לו אברך לא צעיר הסוחב מאחוריו כמה שנים של לימוד ללא הפוגה, יחד עם מזוודה ענקית עמוסה ספרים בדרכו למבחני הדיינות, ומן הצד השני עמד לו בחור צעיר לימים בדרכו למבחני הכשרות, כאשר לו זו פעם ראשונה שהוא ניגש לבחינה (הפעם הקודמת הייתה בכתה ח’…)
שניהם נרגשים, לחוצים, לאחר לילות כימים שהתכוננו, עמלו, למדו, עשו ככל שביכולתם להגיע ליום המיועד, מוכנים וראויים לעבור בהצלחה את הבחינה.
ואז אומר לי הצעיר: רק לעמוד פה ולראות את המחזה המרגש נותן לך את ההרגשה שכן, גם אני יכול, מחדד את השאיפה להיכנס חזק יותר לעולם ההלכה, להיות בין אלו שמסיימים את מסלולי הבחינה שלוקחות שנים.
אותו צעיר שבכל שנותיו האחרונות לא חשב שעתידו יראה דווקא בין כותלי בתי מדרשות, לפתע מצא את מקומו מצא את ה’ליבו חפץ’ שלו.
והוא לא יחיד. איתו היו שם קבוצה לא קטנה של בחורים בני תורה שהגיעו יחד לבחינה ראשונה, והבחינה היא איננה רק בהלכה, היא תעודה של הכרה על מסוגלות של למידה, על יכולות שלא ידעו על קיומם, על האפשרות להאמין בעצמך, ועל ידע עצום ורחב שלא בטוח שבני הגיל האחרים יודעים.
ואולי בעיקר על בחורים צעירים שמצאו את החלק שלהם בתורה, מצאו איפה הם מתחברים, ומוצאים טעם אמיתי, סיפוק, ואתגר.
”ותן חלקנו בתורתך’.’
• הכות הוא ראש בית מדרש ‘תורה והלכה’