כשטעמו את טעם השנאה – התחילו לזעוק
בשנים האחרונות התפתח דפוס קבוע לציון תשעה באב – ערבי דיון וסימפוזיונים בנושא שנאת חינם. שוב ושוב מקבילים בין ימי הבית השני לימינו ומדברים על סכנתה של שנאת חינם.
אך מהי שנאת חינם?
האם תמצאו אדם אחד שיודה כי שנאתו לאדם אחר או לקבוצה כלשהי היא שנאת חינם, היינו שנאה טהורה, בלי סיבה? לא תמצאו אדם כזה, כי כל אחד ואחד יציג סיבות למכביר לשנאת הזולת.
אלא שהסיבות והנימוקים והטענות למיניהן הם פעמים רבות עטיפה חיצונית לשנאה הבסיסית, זו שאינה צריכה טעמים. לא הסיבות והטענות הולידו את השנאה, אלא השנאה מצאה לה סיבות ונימוקים להתכסות בהם.
הלוא איש אינו רוצה להודות כי הוא שונא את הזולת בשל עצם קיומו, ולכן נוח לו להיתלות בטענות כאלה ואחרות, כדי להפוך את השנאה למוצדקת כביכול.
בלי מסננות
כזאת הייתה שנאת הגויים לעם ישראל לאורך ההיסטוריה.
פעם אחת הסבירו האנטישמים כי סיבת השנאה היא עושרם של היהודים. אחרי שגזלו את כספם והורידו אותם לשפל המדרגה, נימקו את השנאה בהיות היהודים קבצנים עלובים. כשדבקו בדתם – טענו שהם מתבדלים. כשניסו להתערות בין הגויים – התריסו כלפיהם שהם חודרים לכל מקום.
אבל מאחורי כל הסיבות והטענות עמדה האנטישמיות הבסיסית, שנאת יהודים טהורה.
זוהי למעשה שנאת חינם, שנאה על עצם קיומו של הזולת. לכן קשה כל-כך להתגבר עליה.
אם אדם שונא את חברו בשל סיבה מוגדרת, אפשר לפתור את עילת הסכסוך ולסלק את השנאה; אבל כשהשנאה היא בשל עצם קיומו של הזולת, והיא רק נתלית בנימוקים כאלה ואחרים, אין טעם למצוא פתרון לטענה ספציפית, כי תמיד תצוץ טענה חדשה.
למרבה הצער, אנחנו חיים במציאות שבה השנאה ניתזת מכל כיוון אפשרי. נשמעת כיום טענה שבעבר דברים המתפרסמים ברשות הרבים עברו מסננת של עורך, שהיה בולם דברי גנאי ונאצה, ואילו עכשיו הכול יכולים להפיץ את הגיגי ליבם בראש חוצות, וכך האוויר מתמלא ביטויי שנאה קשים, רוויי נאצות וגידופים.
זה נכון, אבל נראה שמשמיעי הטענה הזאת נזעקו רק כשטעמו את טעמה של השנאה המופנית כלפיהם.
במשך שנים נכתבו ביטויי שנאה מזעזעים בעיתונים ה’מכובדים’ ונשמעו דברי נאצה מחרידים בשידורי הרדיו והטלוויזיה – אלא שהם הופנו לעבר קבוצות אחרות באוכלוסייה, כמו מתנחלים וחרדים. עכשיו גם חלקים אחרים בציבור חשים את טעמה הרע של השנאה.
לאהוב בלי סיבה
האמת היא שבלב כולנו מסתתרת שנאת חינם למישהו שקשה לנו לסבול את עצם קיומו, והיא המזינה את המחלוקת ואת ההיתלות בתואנות כאלה ואחרות.
הדרך להכרית אותה היא על-ידי טיפוח אהבת חינם – אהבה בלי סיבות, אהבה גם כשיש סיבות הפוכות.
חשוב להזכיר לעצמנו שוב ושוב כי כל יהודי הוא אח אהוב, בשר מבשרנו. גם אם הוא חושב אחרת או מתנהג אחרת – אחינו הוא.
אהבת חינם תכרית את השנאה, תבטל את סיבת החורבן ותביא את הגאולה.
-
אפשר לחשוב ששם ממש לא מסיתים נגד אף אחד, בעיתונות המגזרית מתייחסים לכל אחד, מבפנים ומבחוץ, באהבה אחווה שלום ורעות.
ממש! ואני לא מתייחס להפלס או להעדה, אני מדבר על הנורמלים כאילו, יתד, המבשר והמודיע, שם אוהבים את כל היהודים באשר הם, אפילו הגרועים שביהודים כמו טומי ובנו יאיר למשפחת לפיד, יוסי ביילין.
בשביל מה להרחיב, אבל קשוט עצמך תחילה
