איך הפך ‘יום ליום’ למשיחיסט שלא מרשה להציג ביקורת על המשיח?

1.

באווירה קייצית, על רקע עיתונים מלאים בזיכרונות בשל פטירתו של ראש ישיבת אור אלחנן, הגאון רבי משה מרדכי חדש זצ”ל, הכתבה שריתקה אותי במיוחד הייתה זו של יהודה פולק בבקהילה.

תמיד שמעתי על ה’קאנטרי’ (“‘קונטרי’, בהברה סאטמרית מוסכמת”), המרכזים לתוכם את תושבי השכונות והערים החרדיות של מדינת ניו יורק, אבל מעולם לא קראתי כתבה עסיסית על כך בעיתון ישראלי.

“זר כי ייקלע בימים אלה לברוקלין רבתי עלול לדמות בנפשו כי נקלע לזירת נשורת רדיואקטיבית מוכת אסון. הרחובות עצלים, החנויות ריקות למחצה ותנועת המניינים דלה”, הוא פותח.

אז איך זה נראה שם, בקונטרי, ומה הם עושים בעצם כל היום? קבלו טעימות:

“כמויות אדירות של מזון שנצרך בקעמפ, בבוקר אוכלים בדרך כלל לחם ועוד משהו וכמובן קערה הגונה של דגני בוקר עם חלב (מן הסתם מוצרי יונילוור המזוהמים לא הגיעו לשם – ש.ר.) בצהריים ארוחה נוספת, לאורך היום חטיפים ושתייה ובערב ארוחה בשרית”.

אבל כל הארוחות הללו… “הן רק הפתיח לבולמוס של חלבונים מן החי שנאכלים החל משעות הערב… עד עמוק לתוך הלילה. האוכל הנוסף מגיע בצורת סנדוויץ’ בשרי ממסעדת מזון מהיר כשרה או מוצרי בשר קפוא צלויים על גריל קטן.

“המשחקים הם משהו שבאמת קשה לתאר לבני ישיבות בארץ הקודש… כל קעמפ המכבד את עצמו שוכר ‘ראש ליגה’, וזה יכול להיות בחור ישיבה בוגר או אברך עם כמה ילדים, לעיתים קרובות תלמיד חכם… המשחקים הנפוצים הם כדורסל, בייסבול… וכן ‘וואליבול’… לא נדיר לראות בבוקר אחרי התפילה את ראש הישיבה או המנהל הרוחני עומדים עם המיקרופון ומכריזים את סדרי המשחקים להמשך היום”.

והשיא, הוא משחק ה’קולור וואר’ – “מלחמת הצבעים המסורתית. לקראת אמצע הקעמפ רכז הקעמפ מחלק את התלמידים לשתי קבוצות גדולות: אדום וכחול… מרגע זה ואילך נפתחת תחרות קשה שבה כל קבוצה נדרשת להצטיין בסדרה של פעילויות: התייצבות לתפילות בזמן, לימודים, משחקים ולבסוף תחרויות שירה ואומנות”.

מרתק.

2.

היה עוד קטע, טוב לא פחות, והפעם בשולי טורו של שמעון ברייטקוף במשפחה.

“רבות מדובר על המצוקה הכלכלית של הציבור החרדי שמתקשה לגמור את החודש.

הנה סיפור מעודד: בשבועות האחרונים העלה שר האוצר, משה כחלון, הצעה שלפיה כל מי שמחזיק ברשותו מעל שלוש דירות ישלם מס מיוחד בגובה של עד 1,500 שקל לדירה. מהרגע שההצעה עלתה לחלל האוויר, התמלאו לשכות חברי הכנסת החרדיים בקולות שוד ושבר. אברכים שבורים וטרוטי עיניים נכנסו ללשכות וביכו את מר גורלם. ‘כל ה’כולל’ שלנו על גלגלים’, סיפר אחד האברכים. ‘מס כזה יכול להרוג אותנו’, אמר בדמעות.

אבל המס הוא רק למי שיש לו מעל 3 דירות, אמרתי לו.

‘נו’, אמר אחד מהם כשהוא מנגב את הדמעות. ‘אני נשוי כבר מעל עשר שנים ברוך השם’.

‘אכן, ברוך השם'”.

אז אין לי מושג אם הסיפור הזה קרה במציאות, אבל להבדיל, כמו בסיפורי צדיקים, מספיק שהוא ‘היה יכול לקרות’ כדי להבין.

להבין לא רק מהי ה’מצוקה הכלכלית’ של הציבור החרדי. אלא גם, את גודל ה’ברוך’ שבשיטת ה”דירה לכל ילד”, שפשתה במחוזותינו.

3.

מוסתר בתוך ‘פתיתים’, טורו הגדול של צביקה יעקבזון בבקהילה, מצאתי את הסיפור המעניין הבא:

“אגב מיקי לוי: אחר כך, במבואה שמאחורי המליאה שמעתי אותו ממשיך להסביר לקומץ חברי כנסת את מסקנותיו מפרשת השבוע. התערבתי בדברים ואמרתי: אני מבין שזו השקפת עולמך, אבל אני מתקשה להאמין שהתפללת בשבת בבית כנסת. אמרתי את זה לתפארת המליצה.

“הוא ניתר מכורסתו והציג היעלבות. למה אתה אומר ככה? אני כל שבת הולך לבית כנסת. אני מתפלל, עושה קידוש, יש לי בבית מגירה של סכו”ם בשרי ומגירה של סכו”ם חלבי…

“מיקי לוי הבחין בעיניי הפעורות והמשיך להפתיע: ‘יש לי בן דתי, הוא בא אלינו בשבת ברגל. בשבת שהוא בא אלינו אז כל האוכל כשר למהדרין ויש לנו פלטה…

“רחל עזריה מיהרה להעיר: ‘בטח כיפה סרוגה’. מיקי לוי: ‘לא, שחורה, ממש דתי, חרדי'”.

וואו.

4.

קריאה מדוקדקת של טורו של אליעזר שולמן במשפחה מעלה כי צה”ל כבר לא מתאים גם לא לחרדים שאין תורתם אומנותם זה מכבר.

“בצה”ל משלימים בימים אלה הקמת המנהלת לגיוס חרדים. המנהלת תתן מענה לטיפול בחיל החרדי אך לא רק בו… על המנהלת יהיה ‘לבקר את קיומן של פקודות הצבא הנוגעות לשילוב חרדים בכל היחידות’…

“על הקמת המנהלת הוחלט בעקבות ביקורת שנמתחה בדו”ח של מבקר הפנים של צה”ל…. בדו”ח נטען גם כי קיים פער בין הבטחות הניתנות לחיילים החרדים לבין המצב בשטח. ההבטחות כוללות בין השאר מזון ברמת כשרות גבוהה מאד ונושאים נוספים שמתנגשים עם הווי החיים החרדי”.

פעם ראשונה צה”ל מודה רשמית בכשלון.

“השאלה שנותרה פתוחה היא מי יעמוד בראש המנהלת. בצה”ל מבקשים לייעד לתפקיד את רס”ן אמיר וקנין שאף קיבל הפניה למרכז הערכה… כך או כך וקנין וצוות לשכתו מכוונים לשם ולמרות שתשובת מרכז הערכה טרם התקבלה בעניינו, בלשכתו מתחילים לבנות את הכוורת שתנהל את העסק.

“במפלגות החרדיות החלו השבוע להיערך לקראת סיכול היוזמה… מביעים אי נחת מכוונת צה”ל למנות את רס”ן אמיר וקנין לתפקיד. בכוונת חברי הכנסת החרדים לפעול לביטול המינוי, וחברי כנסת שלחו בעניין מכתבים לשר הבטחון ולמבקר המדינה. בין השאר חברי הכנסת דורשים ממבקר המדינה לבדוק מדוע לא פורסם ‘אשכול’ בדברי המינוי… אדם המעורה בנושא אמר לי השבוע: ‘לא ברור מדוע בצה”ל החליטו להציב בראש המנהלת קצין שאינו חרדי”.

ואין ספק שכל בחור שאינו לומד בישיבה יצטרך הרבה רחמי שמים כדי שלא להיקלע למסלול שלא באמת יקיים הבטחות וישמור על צביונו החרדי.

5.

“אם ראש הממשלה ירצה, נוכל להמשיך עם הקואליציה הזו עד 2019”, כותב העיתונאי אריה זיסמן בטורו הפוליטי ביתד נאמן.

זה נכון, רק חסר עדכון חשוב. המשפט נאמר בתדרוך לתא הכתבים הפרלמנטריים.

כך או כך, אהבתי את ההשוואה.

“אי אפשר להימנע מלהשוות את העימותים התכופים בין השר בנט לראש הממשלה נתניהו (עם אלף אלפי הבדלות, כמובן) – לדינמיקה של סבב האלימות בין ישראל והחמאס.

מדובר בקרב שאינו נגמר, כאשר בכל עת מחכים כבר לסבב הבא הנמצא מעבר לפינה. כולם יודעים שהוא יגיע בקרוב, וכבר נערכים לו.

אפילו הפסקת האש הזמנית בין הצדדים הוגדרה כ’הודנא’ – מושב השאוב מהלקסיקון המלחמתי שבין הצבא הישראלי לזרוע הצבאית של החמאס.

בשני המקרים נחים שני הצדדים קמעא, מצטיידים בנשק ומוצאים את ההזדמנות הראשונה להפר את הפסקת האש לקראת סבב הלחימה הבא.

להבדיל, כמובן.

6.

האינטרסים סביב השידור הציבורי העסיקו השבוע את התקשורת החרדית, לפחות ברובה.

בין הצועקים נגד התאגיד היה שר הפנים הרב אריה דרעי. ב’יום ליום’ מסביר העורך, יצחק קקון, למה. “יש שחושבים שניתנה להם הרשות להכפיש לשחוט לפגוע להרוס לעשות ‘מה שבא להם’, כלשון העם, כי העט בידם. אבל לא.

“הם חוטאים לתפקידם, הם הופכים כוח כה חשוב שיש בו כדי לשנות ולחולל איתו מהפכה, לדבר פרטי, אישי, לנהל בו מאבק נגד מה שלא תואם לעמדות שלהם…

“ואם זו התקשורת בישראל, אז קדימה בואו נשחק במשחק, בואו נדאג גם לעצמנו, לקהל הענק שלנו, לרבע מיליון מצביעי ש”ס, גם להם מגיע ייצוג הולם ב’שידור הציבורי’, כי זו אמורה להיות ‘תקשורת של העם’ ולא של סקטור מסוים, שגם אם תמצא ביניהם חובשי כיפות, אלו גרועים מכולם. יש כאלו שהשנאה שלהם לש”ס, בדמם. הם גדלו איתה, הם מוסתים נגדנו”.

שמעון ברייטקוף בטורו במשפחה פירט קצת יותר ונגע בנקודה:

“מי שהסב את תשומת ליבו של ראש הממשלה למה שקורה מתחת לאפו לא היה שלמה פילבר מנכ”ל משרד התקשורת, שאמור היה לדאוג לאינטרסים של נתניהו במאחז החדש שמוקם, אלא דווקא יו”ר ש”ס – אריה דרעי.

“האחרון קיבל הבטחות חוזרות ונשנות לשילוב אנשיו באמצעי התקשורת הממלכתיים… היו אנשי תקשורת חרדיים שישבו בלשכתו של שמעון אלקבץ מנכ”ל רשות השידור המפורקת וקיבלו הבטחות לתוכניות, לתפקידי ניהול, להגשת פינות. החודשים חלפו, החיוכים נותרו אותם חיוכים, אבל התפקידים בוששו מלבוא…

“כל ההבטחות שניתנו לו התבררו כפלופ אחד גדול… בהתחלה הפכו אנשי התאגיד את שר הפנים לסוכן של אתר ‘אול ג’ובס’. ‘תביא קורות חיים של אנשים ואנחנו נטפל בהם במלוא הרצינות’, ביקשו ממנו.. אחרי שהוגשו קורות החיים התברר שהם לא עומדים בתנאים”.

הבנתם מה קרה? דרעי התיישב לשלוח קורות חיים וניסה לדחוף את אנשיו לתפקידים בתאגיד.

7.

גם חיים טריקי, כתב ‘יום ליום’, מסביר למה חשוב לשבץ בתאגיד החדש עיתונאים כאלה שאינם “חובשים כיפה על ראשם ומרשים לעצמם לחבוט השכם והערב בציבור גדול רק מפני עוינותם לציבור אותו הוא מייצג. ‘גם העיתונאים לענייני חרדים ולענייני דתות הם כולם עיתונאים עם כיפות סרוגות ורובם עוינים את הציבור החרדי ובעיקר את ש”ס’, אמר דרעי.

שימו לב להדגשה: ‘בעיקר את ש”ס’, כי זו, כך נראה, הפואנטה.

הנה הדוגמה אותה הוא מביא:

“רק השבוע קיבלתי טלפון זועם מקרובת משפחה תושבת אופקים, שהקשתה ‘איך אריה דרעי מעז לצאת נגד הבנות הספרדיות’…. בתחילה לא הבנתי… כמה דקות לפני כן היא שמעה שידור שלם בתחנה שנקראת חרדית ופונה לציבור הספרדי, שידור שכולו פשוט ‘הסתה’ נגד יו”ר תנועת ש”ס הרב אריה דרעי, על כך שהוא עצמו ולא אחר מפלה לרעה את הבנות הספרדיות”.

טוב, אז לראשי אין כיפה סרוגה, ובכל זאת, גם אני דיווחתי בביקורת רבה על אסיפת ראשי הערים החרדיים בלשכתו של דרעי השבוע.

טענתי שקריאות ה’כמעט הכול בסדר’ שעלו מאותה אסיפה מלווים בתמונות חגיגיות פוגעות באותן עשרות בנות ספרדיות שעדיין מופלות לרעה. ויש כאלו. חלקן גם פנו לחרדים 10.

ולכן,  מה?

“אל תגעו במשיחי”, הייתה כותרת הקטע הזה. האם ‘יום ליום’ הפך למשיחיסט? האם המשיח, הוא דרעי?

עם יד על הלב, האם באמת אתה סבור, טריקי, שאסור לבקר נבחר ציבור העומד בראש מפלגה? זה נקרא לגעת ‘במשיחי’?