חורבן הבית: האם אנו באמת חשים בחסרונו של בית המקדש בחיינו?

אנו מרבים להתפלל על בניין בית המקדש, שרים “ייבנה המקדש”, מתאבלים על חורבן המקדש, ומסיימים דרשות באיחולים לבניין המקדש במהרה; אבל האם אנו באמת חשים בחסרונו? האוּמנם אנחנו קולטים את משמעותו האמיתית בחיי האומה והפרט?

שוו בנפשכם אדם שאינו יכול לבלוע אוכל, ומקבל את תזונתו בעירוי או בהזנה ישירות לקיבתו.

ככל שיחלוף הזמן הוא עלול לשכוח לגמרי את חוויית האכילה, ואף לראות בה סדרה של פעולות מייגעות ומיותרות – קיצוץ, בישול, אפייה, הגשה, לעיסה, בליעה. מי צריך את כל זה, כשאפשר להזרים את המזון בדחיסת מזרק אחת ודיי…

אולי זה בדיוק מה שקרה לנו – כמעט אלפיים שנות גלות הרחיקו אותנו ממשמעותו של בית המקדש, ממקומו המרכזי בהוויה היהודית, מהיותו הלב הפועם של החיים היהודיים, מהקדושה ששרתה בו ומהאור שקרן ממנו לעולם כולו.

מקום הגילוי

חשיבותו של בית המקדש נובעת בראש ובראשונה מהמצוות הרבות הקשורות בו.

בהעדר בית המקדש, חיי התורה והמצוות שלנו חלקיים מאוד וחסרים.

מקובל לדבר על תרי”ג מצוות, אבל בימינו אפשר לקיים רק כשליש משש-מאות ושלוש-עשרה המצוות. מרבית המצוות האחרות יכולות להתקיים רק סביב בית המקדש.

השאיפה לבניין המקדש נובעת קודם כול מן הרצון להיות יהודים שלמים. היהדות איננה תפילין ושבת בלבד, אלא גם קרבן התמיד וקטורת הסמים, לחם הפנים ומנורת המאור.

על כל אלה אנחנו יכולים עכשיו רק ללמוד ולחלום. ומכיוון שהתורה היא תורת חיים, תורה שצריכה להיות מיושמת בתוך המציאות, אנחנו מחכים ומצפים להתממשותה המלאה, בבניין המקדש.

בית המקדש איננו רק מקום לעבודת הבורא, אלא הוא המקום שבו הקב”ה שוכן ומתגלה לעמו.

אחת ממצוות התורה היא העלייה לרגל – “לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה’ אֱלֹוקֶיךָ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה”. חז”ל אומרים: “כשם שבא לֵרָאוֹת, כך בא לִרְאוֹת”. כלומר, כשם שיהודי בא למקדש כדי להראות את עצמו לפני האלוקים, כך בא לראות “את פני ה’ אלוקיך” – לראות את פני השכינה.

המשנה מתארת את עשרת הניסים שהיו מתחוללים תדיר בבית המקדש. כל עולה לרגל היה רואה את חוקי הטבע משתנים. הוא לא היה נזקק לאמונה – הדברים היו גלויים לעיניים.

הכול היו רואים את השכינה האלוקית שורה בבית המקדש, ביטוי להשראת השכינה בעם ישראל, וממנו הייתה האורה יוצאת לכל העולם כולו. אנו מצפים ומייחלים לבניין בית המקדש, משום שאז “ותחזינה עינינו” בשובו של הקב”ה לציון.

מרכז לעולם כולו

בית המקדש יהיה מרכז של אור לעולם כולו, כדברי הנביא: “כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים”.

אמרו חז”ל שלוּ היו הגויים יודעים איזו ברכה ושפע הם מקבלים מבית המקדש, הם היו מקיפים אותו בשרשרת אנושית חיה כדי להגן עליו.

בית המקדש יהיה מרכז הקדושה והאמונה של האנושות כולה.

לכן אנחנו אבלים בימים האלה, ימי החורבן והגלות, עוסקים בתודעת המקדש ומייחלים ליום שייבנה על-ידי משיח צדקנו, בגאולה הקרובה.