הוא ישב על הספסל בגן העיר בדיוק באותו המקום בו ישבנו לפני שנה… אלא שעברה לה שנה.
אז, הוא היה כל כך מאושר, רגע לפני הכניסה לישיבה הגבוהה, מלא מוטיבציה והרבה רצון לעלייה. אבל היום הוא נראה כגוף ללא נשמה.
בעצם הנשמה קיימת, שבורה, רצוצה, ממש נשפכת על הרצפה. והגוף, עוד מעט כבר לא נראה.
שנה שלמה של מאבקים, שנה שלמה של חוסר הכרה, והוא כל כך רצה, אבל ידעו להתייחס אליו רק כשמשהו קרה. אז הוא דאג שיקרה, אחרת הוא אוויר כאילו לא נמצא.
רק לפני יומיים פגשתי בחור נוסף שפשוט לא היה מסוגל. הוא בחור נהדר, בחור מצוין, עם כישרונות, אבל לא הסתדר בסדר א’ עם הדרישות, עם ההספק, הקצב או השיטה. הוא לא נושר, הוא לא מחפש את הדרך, הוא בסך הכל רוצה להיות טוב.
אז מדוע לא הבינו אותו, מדוע חשבו שהוא סתם לא רוצה ללמוד, למה לא חשבו שאולי יש כאלו שבאמת צריכים קצת אחרת, בלי לשנות, בלי לשבור מוסכמות, אבל אחרת. מה שמתאים לו.
השלישי כבר נתפס במגרש מאחורי הישיבה משחק בכדורסל לפני השינה. טוב, זה כבר ממש פשיעה. אז מה דינו? נקודה למחשבה.
אינני מצדיק עברה על כללי הישיבה, אבל כשהוא נזרק – הושגה איזו מטרה? כבר אין משחקי כדור בישיבה ועתידו של אותו בחור – מה יהיה עליו? אז אולי אפשר לחשוב על עוד שיטה?
או אולי, בואו נחשוב, מה קרה? מדוע היה צריך להגיע ל’כזו נפילה’, אולי נעזור לו, נקשיב לו, נשמע על מה המאומה?!
•
השבוע פרשת מטות. אז בואו נברר האם זו הייתה שנה של מטות או שנה של מסעות?
מה הם המטות? מטה פירושו מקל, יבש, קשה, ופעמים כואב.
וכאשר הכניסו את כל המטות באהל מועד רק “האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח”. ואיזה מטה פרח? ”והנה פרח מטה אהרון.. ויצץ ציץ ויגמל שקדים”. אהרון אוהב שלום אוהב את הבריות – מטהו פרח.
ומהם מסעות? מ”ב מסעות נוסע עם ישראל ממקום למקום ” על פי ה’ “.
וכאשר על השולחן מונחים להם תיקים תיקים, וערמות של דפים, גיליונות של סיפורים, שמות של נשמות. נשמות שזועקות אל המושכים בחוטים, הניחו את המטות, וצאו איתנו למסעות.
אין אנו יכולים עוד עם מקל / מטה יבש, אנו מבקשים שיהפוך המטה ויפריח פרחים, וזה ייתכן רק על ידי ‘אוהב את הבריות’, וזה ייתכן רק אם נצא יחד האב ובנו, הרב ותלמידו, למ”ב מסעות.
אל תניחו אותי – זועקת המילים, לעבור את המסלול יחידי, הושיטו לי יד שאמצא את המסע שמתאים בדיוק לי.
לכל אדם תפקיד מיוחד לו אז תעזרו לי למלא את מה שמוטל עלי – בלי סטיגמות, בלי כינויי חיבה, ובלי מילים נרדפות.
• הכותב הוא ראש בית מדרש ”תורה והלכה’