החינוך החרדי נגד בורות. נשמע הזוי?

השבוע יצאנו לא טוב בתקשורת. ממש לא טוב.

תארו לכם אומה שלמה, המצקצקת בלשונה ומביטה ברחמים, כלפי מגזר הזוי ומוזר שמעדיף לוותר בידיים על חינוך הוגן לבניו.

תארו לכם חברה סטנדרטית ומתוקנת, שבה חלק מאנשיה בוחרים ביודעין, שלא לפתח את תבונת ילדיהם ולהשאירם בורים.

המראות קשים.

אין איש שיכול להבין את הרעיון שמאחורי ההתנזרות, ואין בינה שיכולה להכיל את הרצון והכמיהה לבורות. זה לא נתפס, ולעולם לא ייתפס, במוחו של בן האנוש השואף להחכים ולהוסיף דעת.

יצאנו קטנים, ממש קטנים.

•

השבוע, הצליחו בס”ד נציגינו החרדיים בכנסת, לבטל ולפורר לחלוטין, את מה שכונה בטעות ‘מורשת לפיד’. גזרותיו ורדיפותיו של העיתונאי שעלה לגדולה, שחוקקו בתקופת השפל הגדולה שידעה היהדות החרדית בקדנציה הקודמת, חוללו אחת לאחת, ושבה הרווחה.

קצבאות האברכים הוגדלו, דרגות ההנחה במעונות עודכנו, והשוויון בנטל, הפך לסלוגן ישן של שנאה ורדיפה.

גולת הכותרת הייתה ברגעי השיא שבה בוטלה התערבות משרד החינוך בתכני הלימוד החרדיים. החוק שהבטיח תמיכה ממשלתית רק למוסדות שיהיו כפופים ללימודי הליב”ה, ובוטל, הוא שעמד בראש מהדורות החדשות, והצביע על שבר גדול ביהדות החרדית.

“החרדים מתעקשים להישאר בורים”, הגדירו זאת גלוחי הראש ונטולי הכיפה, שלא בחלו בשום אמצעי וכח להשמיץ את נוטרי היהדות המסורתית מאז ומעולם.

הכותרות היו מרוחות באדום, וכמעט שלא ניתן היה להתעלם מהן. התקשורת הציגה לרבבות צרכנים אדוקים, את היהדות החרדית ככת מסוכנת הכופה בורות על ילדיה ומונעת מהם את האופציה להתפרנס בבוא העת.

כמה טיפשים, נטולי הבנה בסיסית, הוסיפו שמן למדורה, כשהתראיינו לכלי התקשורת כשכיפה לראשם, ונהמו בגרון ניחר על ניצחון הרוח את החומר, ועל כך “שזכותנו להיות בורים וזה לא עניינכם, רשעים ארורים”.

הכת החרדית, נתפסה בעיני רבים, כחורבן הבית השלישי, תודות לדוברינו האומללים, כמובן.

•

אז זהו, שכדאי להניח את הדברים על השולחן, ולנסות להעמיד דברים על דיוקם.

החינוך החרדי נגד בורות.

נשמע הזוי? תראו מהי כוחה של הסתה..

ליהדות החרדית אין בעיה עם מתמטיקה, דקדוק, היסטוריה, גאומטריה, הנדסה, ומדעי החברה והרוח. לא רק שאין לה בעיה עם כל הנתונים המעצבנים האלו, הם גם נלמדים ברוב המוסדות התורניים לילדים.

זה נכון שהיהדות החרדית מציבה את התורה כערך עליון, ורוב רובו של יום הלימודים, מוקדש לפן הרוחני של התלמיד, הן בלימוד התורה והן בהוראת דרכי המוסר כדרך ישראל סבא.

זה גם נכון שהיחס ‘ללימודי חול’, כפי שהם מוגדרים בשפה החרדית, הוא פשרני יותר ופחות מושקע ביחס ‘ללימודי הקודש’ הנלמדים דווקא בשעות הבוקר בהם המוח מרוכז יותר.

אין אפס, הילד, בתלמודי התורה, מתחנך להיות קודם כל בן אדם יהודי, ורק אחר כך ידען גדול במקצועות החולין. זאת הדרך וזו השיטה. על כך אין חולק.

אבל חשוב להדגיש, השמחה בביטול החוק, לא נבעה מרגשות אושר של אנשים הכמהים לבורות. ממש לא.

החוק המעיק הזה, היה קודם כל ‘עצם בגרון’ בתככי היהדות החרדית, בכך שביקש לקבוע ולהתערב בחינוכם של ילדי ישראל, בפך השמן הטהור.

השמחה, אם כן, היא לא על הפטור מלימודי הליב”ה, כמו על השחרור מלהט החרב המתהפכת שהציבו ‘האחים’ במשרד החינוך בקדנציה הקודמת.

לחוק לא קראו ‘לימודי ליב”ה’. לחוק קראו, חילול הקודש והכנסת אצבע למקום המקודש ביותר לעם היהודי. הניסיון הבוטה, שחוקק בדמם של רבים, להתערב בתככי הקודש פנימה, בחדרי חדרים, הוא זה שהושמד ומומס ביום הזה. הוא זה שבוטל בסופו של דבר, ורק על כך השמחה.

היהדות החרדית מעניקה מאז ומעולם לבניה את המעולה שבדרך החינוך, ואת המוצלחת שבהם. החינוך החרדי לא צריך להביא הוכחות. רבבות בוגרי החינוך הממלכתי, הם ההוכחה הגדולה לכישלון הגדול בשיטה שכנגד.

מאיתנו לא נדרש להוכיח הצלחה כשבצד השני מתפגרת לה השיטה לאיטה.

אנחנו גם לא צריכים לנופף במיעוט שבחרו לצאת לעבוד והצליחו יופי, כי באמת שלא בכך גאוותינו. החינוך היהודי היה מאז ומעולם חינוך לתורה נטו, ולעבודת ה’ נטו.

זה נכון, לא כולם שורדים ולא כולם יכולים להיות בפלוגה הכי נבחרת ובליגה הראשונה ביותר, ויש היוצאים לעבוד ומצליחים, למרות הבורות הגדולה שבראשם.

והפלא ופלא, בלי ליב”ה ועם הרבה בס”ד הם הטובים שבעובדי המשק.

• מנחם מן הוא סופר ופובליציסט חרדי: [email protected]