מדוע ההורים שתקו? • המורים של הילדים מ’חיידר הזוועות’ מדברים

האלימות המזעזעת והמעשים החמורים שבוצעו, על פי החשד, בעשרות תלמידים בני שבע ושמונה במשך כחמש שנים ב’חיידר’ החסידי מתל-אביב, מעוררת – עם חשיפתם של חלק מהזוועות – חלחלה בציבור החרדי.

הפרשה, שכבר זוכה בציבור החרדי לכינוי ‘ברגן בלזן’, לאחר שהילדים נהגו לכנות את התלמוד תורה ‘ברגן בלזן’, כמשחק מילים עם שמו של התלמוד תורה, נמצאת רק בראשיתה, כאשר חוקרי המשטרה פועלים לאתר את כל התלמידים שלמדו בתלמוד תורה  ב-20 השנים האחרונות, על מנת לחקור אותם ולשפוך אור על הנעשה במקום.

לפי העדויות שהתקבלו עד כה, המנהל והמלמדים – ובמיוחד אמורים הדברים כלפי המלמד שזכה לכינוי ה’רב’ה הנאצי’, תושב אשדוד, כבן 50  – נהגו לסטור ולהכות את התלמידים, לעתים גם עם חגורות, קשרו את הילדים לכיסאות, ואף הכניסו אותם לתוך המקפיא בחדר האוכל של החיידר. מסכת ההתעללות כללה גם צביטות עם ציפורניים ומכות עם מקלות.

לפי טענת המשטרה, באחד המקרים הרג אחד החשודים חתול לעיני התלמידים על ידי השלכתו מקומה שלישית.

האלימות הקשה כללה, כך על פי החשד, ביצוע מעשים חמורים. בדיון שהתקיים היום בבית המשפט השלום בתל אביב נטען, כי נגעו בילדים במקומות מוצנעים, שטפו את פיותיהם בסבון, דחפו אצבעות למקומות מוצנעים, ואף מנעו מהם יציאה לשירותים – עד שעשו את צרכיהם על גופם.

כעת, אחרי שהפרשה נחשפה, משוחחים  אנשי צוות שלימדו את הילדים מ’ברגן בלזן’  עם חרדים 10, ושופכים אור נוסף על מה שהתחולל במקום.

פדגוגים אלו לא לימדו את הילדים בחיידר החסידי בו התרחשו הזוועות – אלא בחיידר חדש, אליו הם עברו ללמוד.

“החיידר בו התרחשה ההתעללות פעל בתל אביב, וכולם ידעו ללא יוצא מן הכלל מה שמתרחש שם”, הם פותחים. “ההורים של הילדים פנו לרבם וזה הורה להם להקים ‘חיידר’ נפרד, ולשם נקראנו אנו, כדי לטפל בילדים שסבלו מטראומות קשות”.

• על אילו טראומות מדובר?

“בסך הכל ניתן לומר שהם חוו רתיעה מסמכות. מכל סמכות. הם איבדו אמון באנשים מבוגרים”.

אנשי הצוות מ’החיידר’ החדש מספרים, כי בקרב הסגל הפדגוגי הייתה רגישות גדולה לנושא הבקשה לצאת לשירותים. “כל ילד שביקש לצאת לשירותים נענה מיד ללא חקירה ודרישה”, הם מספרים.

“ידענו שבחיידר הקודם, הם עברו התעללות קשה, כאשר אחת הצורות היתה אי מתן יציאה לשירותים, כך שהילדים היו עושים את צרכיהם על עצמם”.

מדוע אף אחד לא התלונן? אנחנו שואלים את השאלה שמקננת היום בליבו של כל מי שנחשף לזוועות.

“גורמי הרווחה ידעו היטב על כל מה שאירע בבית הספר”, הם אומרים. “כששוחחנו אתם, הם הסבירו לנו כי לא ניתן לעשות דבר, שכן ההורים לא התלוננו. כל עוד הם לא מתלוננים – לא ניתן להניע את החקירה”.

• מדוע, אם כן, הם לא התלוננו?

“בשיחה שלנו עם ההורים עלו שתי הנמקות מרכזיות. ראשית, ההורים לא רצו לחשוף את הילדים לחקירה משטרתית, שעלולה כך לטענתם, ליצור משבר נפשי גדול מזה שהם היו נתונים בו.

“שנית, צריך לזכור שמדובר בהורים בעלי תשובה, חלקם שבו ליהדות זמן קצר קודם לכן ומעמדה של אוכלוסיה זו כידוע, רעוע בלאו הכי”.

לדברי אנשי הצוות, ההורים מימנו לילדים טיפול פסיכולוגי באלפי שקלים, אך הם חיו בהכחשה.

הם לא רצו להתלונן, הם אומרים,  מהסיבות שנמנו לעיל והעדיפו להמתין לשעת כושר. ייתכן, הם מסבירים, כי העובדה שהילדים היום בני 15-16 איפשרה את האצת החקירה ואת הבאת החשוד המרכזי – ‘הרב’ה הנאצי’ – לדין.

לא מכבר, הם מספרים, פגשו הילדים את המלמד המתעלל בעבודה אחרת שאינה בתחום החינוך. כולם הכירו אותו וכולם היו מודעים למה שנעשה. לפחות שני תלמידים, הם מספרים, איבדו את אמונתם או כפי שהם מכנית זאת ‘איבדו אמון בסמכות דתית’.