1.
שמחתי לקרוא השבוע, בטורו של מ’ כרמלי בהמודיע, שבניגוד לעיתונים אחרים “בהמודיע ישנן מדי פעם כתבות כאלו” (כתבות פרסומיות – ש.ר.) או כלשון הכותב “בהתאם לגובה הסכום שעבר מחשבון לחשבון צרכן התקשורת התמים מולעט בסיקור אוהד ומפרגן של הצד המשלם, בלי שיידע (כי לא מספרים לו) שמדובר בתעמולה סמויה, ביח”צנות, בעסקת הון-עיתון. התמורה היא בדרך כלל מודעות שמפרסם המשלם” – כמו בכל עיתון, ו”הקוראים מצליחים לזהות את ההבדל על ידי כוכבית או על ידי עיצוב של הכתבה”.
אעקוב, בלי נדר.
2.
אפרופו טורו של מ ‘ כרמלי.
לאחר שבפרק א’ הציג את התובנות של פרשן הארץ יוסי ורטר על חוק הפרסום הסמוי, הוא עובר לקטע ב’, שכותרתו: “השת”פ המעניין”. אין שום סימן לכך שגם הקטע הזה מועתק מורטר, אבל לא זהו העניין.
שימו לב לקטעים שמצטט מ’ כרמלי, מילה במילה מורטר. במקום בו צונזר קטע, נכתוב אותו בסוגריים:
“נאמר שמשרד החינוך או התחבורה חתם על חוזה של מיליון שקלים לרכישת מודעות בעיתון נפוץ לצורך קידום קמפיין, ובתמורה הובטחו לשר העומד בראשו חמש כתבות מגזין וסיקור לא ביקורתי. על פי הצעת החוק, הקוראים יזכו להרמת מסך, נאמר בצורת כוכבית והערת אזהרה בצדה, כי הכתבה שהעיניים שוזפות היא חלק מעסקה פיננסית.
“עד כאן פרק המהות בסיפור. מכאן, לפוליטיקה. לפני כחודשיים הגיש רוזנטל את ההצעה לוועדת השרים לחקיקה, כמקובל. יו”ר הוועדה, שרת המשפטים איילת שקד, לא הבינה עד הסוף מה המשמעויות הכלכליות. היא דחתה את הדיון כדי שתוכל ללמוד את החומר, ואז דחתה שוב – בחודש.
“בשבוע שלאחר מכן היא שבה והעלתה את ההצעה”.
כאן מגיע קטע המופיע במקור (ב’הארץ’, מאת יוסי ורטר), אך צונזר בהמודיע:
“אחד מראשי המפלגות, השר יעקב ליצמן (אגודת ישראל־יהדות התורה), ביקש דחייה נוספת. לפלג של ליצמן יש עיתון, ‘המודיע’, שגם הוא, כמו עיתונים אחרים במגזר החרדי, מקיים את מצוות התוכן השיווקי באדיקות רבה ויש המדקדקים וגורסים אף ביתר שאת”, כך בדיוק נמרץ כתב ורטר, וצונזר על ידי עמיתו מ’ כרמלי, שהתיימר רק כמה קטעים קודם לכן לשבח את ‘המודיע’ על האופן בו הוא נוהג בכתבות שיווקיות.
ורטר, כך נראה, חולק עליו בנושא זה לפחות.
“רוזנטל, כמו חברי אופוזיציה אחרים שהצעות חוק שלהם – ראויות וצודקות ככל שיהיו – נזרקות לא פעם משולחן הוועדה באופן אוטומטי (כאן הושמטה המילה “ורפלקסיבי”, אולי משום שהכותב סבר שהקוראים לא יבינו אותה – ש.ר.) בשל שיוכם הפרלמנטרי, לא הופתע. הוא למוד ניסיון ועצבים. אבל לא רק הוא חוטף קריזה על שקד. יש עוד שחקן מתוסכל שמאחורי הקלעים הפך להיות הדוחף הראשי והחשאי ותומך הצללים בהצעת החוק: בנימין נתניהו. ללא ספק, הפוליטיקאי האחרון שהיינו חושדים שאי פעם ייתפס בזהות אינטרסים כלשהי עם רוזנטל.
“הלחצים שהפעילה לשכת שר התקשורת על לשכת שרת המשפטים, למהר ולאשר את הצעת החוק, עוררו את חשדה של שקד”. (כאן צונזר המשפט הבא: “ממתי הפך ביבי אביר השקיפות?” – שימו לב, ‘המודיע’, כמו שר הבריאות יעקב ליצמן, מקפידים לשמור על כבודו של ראש הממשלה, ויפה שכך. לתשומת לבך, ח”כ יגאל גואטה… ש.ר.) “זו היתה סיבה נוספת מבחינתה לקחת פסק זמן ולא לרוץ”…(כאן צונזר המשפט: “היא הבינה שאם נתניהו כה להוט על חוק של רוזנטל, משהו בממלכת דנמרק חייב להיות מסריח”).
הנה הקטע שצונזר בשלב זה:
“על האובססיה של נתניהו לתקשורת נכתב ונאמר הכל. לא במקרה הוא שמר בידיו את תיק התקשורת בממשלתו הרביעית. לא במקרה הוא חייב את כל שותפיו לחתום על סעיף בהסכם הקואליציוני, כי לא יתמכו בשום הצעת חוק העוסקת בתקשורת ללא הסכמת השר האחראי — לקח מהתקדים הטראומתי של חוק ‘ישראל היום’ שעבר בכנסת הקודמת. ולא במקרה הוא ממוקד במאמץ מתמשך, יצרי ובין זרועי, לריסוק ודיכוי התקשורת החופשית במדינה (ע”ע ועדת פילבר, לדוגמה), יותר מאשר בניסיון לסיים את הסכסוך עם הפלסטינים”.
“החוק של מיקי רוזנטל הוא כל מה שנתניהו יכול לאחל לעצמו ולמייסד ומממן שופר התעמולה המסור שלו, איל ההימורים שלדון אדלסון. החינמון ‘ישראל היום’ מתגאה בכך שהוא אינו עושה שימוש בתוכן השיווקי” (כאן הוסיף הכותב מעצמו את המילים “כביכול כמובן”), אבל הקטע הבא צונזר, במלואו:
“טוב, זה כמו שוורן באפט ישוויץ בזה שהוא אינו הולך אחת לחודש לסניף הדואר המקומי לפדות את קצבת הביטוח הלאומי שלו. מאחורי החינמון ובעליו המיליארדר עומדת רשת בתי קזינו חובקת עולם שהיא־היא התוכנית העסקית שלו. מהמר סיני או סעודי אחד שהיה לו לילה… ליד שולחנות הרולטה מכסה הפסד לכאורי של מיליוני שקלים שיכלו להגיע אליו בעסקה מן הסוג הזה. וממילא שערו ועמודי החדשות והדעות שלו, הם תוכן שיווקי של מוצר אנושי ידוע”.
עוד קטע שצונזר:
“לא רק שהצעת החוק המוצעת פוגעת באותם כלי תקשורת שנתניהו חותר להחליש, לסרס, לפגוע בהכנסותיהם או להפוך לשבויים בידיו, ידי הרגולטור; היא גם מעניקה יתרון נוסף ל’ישראל היום’, בבת עינו וציפור נפשו. נזקו ההיקפי האפשרי — פגיעה מסוימת באתר וואלה! שבעליו, שאול אלוביץ’, הוא חברו טוב — אינו קריטי”.
“האינטרס האישי של נתניהו באישורו של החוק כה שקוף וזועק לשמים, שאפילו הוא (צונזר: “הקיסר ירום הודו” ש.ר.), שבקדנציה הנוכחית התיר את הרסן בתחומים רבים, הבין שעליו לתפוס מרחק מהתהליך הזה כמו מאש. אפילו לרצונו (המילה ‘לרצונו’ החליפה את המילה ‘לתאוותו’ במקור – ש.ר.) לסתום את פיות התקשורת החופשית יש מעצורי נראות.
“לכן, לא רק שאינו מעז להגיש הצעת חוק ממשלתית ברוח זו, הוא גם נזהר מלבקש מאחד הח”כים בליכוד לשמש זרועו הארוכה ולהגיש הצעה פרטית. מיקי רוזנטל הוא פוליסת ביטוח מושלמת עבורו: איש לא יאשים אותו בהתגייסות לקידום האג’נדה של נתניהו”. (כאן צונזר הקטע: “עם זאת, יש מי שחושד ברוזנטל שהוא מבקש לסגור חשבון עם יריבו המר, נוני מוזס, מו”ל קבוצת ‘ידיעות’, שבעיתונו הוא עבד זמן רב כעורך בכיר. כיום יש ביניהם סכסוך קשה. רוזנטל מכחיש”, אולי משום כבודו של נוני מוזס, מו”ל קבוצת ‘ידיעות’ ואולי משום כבודו של מיקי רוזנטל, מי יודע ש.ר)
מכאן זורם מ’ כרמלי עם הסיפור האמיתי, זה המובא במקור בטורו של יוסי ורטר:
“נחזור ליום ראשון האחרון: לפני ישיבת ועדת השרים לחקיקה התכנס בלשכת ראש הממשלה פורום ראשי מפלגות הקואליציה. בישיבה נכח גם יו”ר הקואליציה, ח”כ דוד ביטן (הליכוד), מהח”כים המקורבים ביותר לנתניהו בסיעתו. הם שוחחו על הא ועל דא. בשלב מסוים נתניהו פנה אל ביטן: ‘דוד, יש לך נושא שרצית להעלות?’ התעניין אצלו, כמצוות אנשים מלומדה. ‘אה, כן’, השיב ביטן.
“הוא דיווח כי בוועדת השרים לחקיקה יעלה החוק של רוזנטל ופירט את מעלותיו. ‘זה חוק חשוב’, הוא אמר, ‘הקואליציה צריכה לתמוך’. חלק מראשי המפלגות נתפסו לא בקיאים”. (כאן מגיע קטע שצונזר: “אריה דרעי (ש”ס) ביקש דחייה של שבוע ללמוד את הנושא. ליצמן הסביר את הסתייגותו”. את הקטע הזה החליף כרמלי במילים: “אחרים הסבירו את הסתייגותם”, חלילה מלפרט מי הם האחרים, ליצמן, פטרון ‘המודיע’ וידידו אריה דרעי.
“ביטן הביט בנתניהו שסימן לו, כעדות אחד הנוכחים, להמשיך ללחוץ. ‘חבר’ה, זה לא עובד ככה’, אמר יו”ר הקואליציה. הוא הפציר בשרים להורות לנציגיהם בוועדה להצביע בעד החוק. השרים בשלהם. הם ביקשו זמן ‘ללמוד את העניין’. גם ביטן בשלו: ‘החוק מונח כבר שנה על השולחן, הגיע הזמן לקדם אותו’. אפעס, השרים לא השתכנעו.
“נתניהו, שלאורך כל הדיון לא פצה פה כדי לשדר כביכול חוסר אכפתיות וריחוק עד כדי אדישות לסוגיה, הבין שהקרב הזה אבוד. ‘טוב’, אמר, ‘אם כולם רוצים ללמוד, זה לגיטימי. נדחה’. ביטן הביט בו, מופתע. הנסיגה המהירה הזו לא תאמה ככל הנראה את תוכנית הקרב המוקדמת. ‘אדוני ראש הממשלה, הבנתי ממך שהחוק הזה הוא חיוני, לא פחות’, הוא תהה בקול רם. ‘זה בסדר, נדחה’, אמר נתניהו.
“ביטן, בתמימותו או אולי בהיתממותו, הקשה: ‘אבל ראש הממשלה, אמרת לי שהגיע הזמן להעביר את זה ושחייבים להתעקש’. נתניהו נראה נבוך. ‘נדחה’, הוא סינן. ביטן הבין שביבי ברח לו, ונדם. ועדת השרים שהתכנסה לאחר מכן דחתה את הדיון בחוק לנובמבר, תחילת מושב החורף”.
הנה סיומו של הסיפור המופיע במקור, אצל ורטר, וצונזר מהמודיע:
“למחרת פגש רוזנטל את ביטן בכנסת. הוא הודיע ליו”ר הקואליציה שנמאסו עליו הדחיות החוזרות והנשנות. ברור לו שכל עוד שקד – חביבה ובת יקירה של ‘ידיעות אחרונות’, אבל זה בטח לא קשור – עומדת בראש הוועדה, נגזר דינו של החוק להיקבר בשלב העוברי שלו. הוא מאיים להעלות אותו להצבעה ביום רביעי הקרוב במליאה, מה שיבטיח —-באין החלטה של ועדת השרים לתמוך בחוק ועל פי כללי המשחק המקובלים – את הפלתו בידי הרוב הקואליציוני.
“שאלתי את רוזנטל אם הוא בונה על כך שנתניהו יורה לחברי הליכוד לתמוך או להיעדר, על מנת שההצעה תחמוק לה איכשהו מהגורל המצפה לה. אולי ביטן רמז לו משהו? רוזנטל לא השיב מפורשות. “אני מעלה את החוק”, אמר, “מה שיהיה יהיה”).
צריך לקרוא כדי להאמין. נפלאות התקשורת החרדית…
3.
לא היה שבוע בו הסכמתי כל כך עם הנכתב בטורו של יעקב ב. פרידמן בבקהילה כבשבוע זה.
בטורו מתאר פרידמן את חיימקה, בחור המתעניין במכוניות. “רק מכוניות”. העיסוק הזה יצר “כוויות” בנשמת אביו, שהגיב בבוז. “שוב השטויות שלך? ‘הונדה’, ‘קאיה’, ‘מאזדה’… זה נותן לך משהו בחיים? אף תוספות לא ייכנס לראש מלא שטויות!.. את הכוויות שלו בחר חיימקה להדחיק לבוידעם של נשמתו”.
שלוש שנים הוא משך, איכשהו, בישיבה הקטנה, לקראת ישיבה גדולה החליט האב הדגול לשלוח את הבן…לחברון. וכך מצא עצמו חיימקה יושב “מול אלף מאתיים כפירי-אריות בחברון הגדולה, המתפלפלים ברעש… עיניו של חיימק’ה מתפתלות בין שורות הגמרא כאילו היו נחש עקלתון של אותיות סיניות מסתוריות”.
צודק פרידמן בכל מילה. “אם חיימק’ה יתקבל לישיבה שלא תבוז לו ולפנסי מכוניותיו.. אם חיימק’ה ירגיש בישיבתו ב’בית’.. בעזרת נותן התורה קיים סיכוי גדול שאי פעם יהפכו אצלו שלושת הפירושים ב’דררא דממונא’ למושבים אהובים'”.
כל מילה, פנינה!
4.
סיפור מרתק מצאתי השבוע ב’מקלט מדיני’, טורו של ישראל יוסקוביץ במשפחה:
“זה קרה בליל שבת האחרון. בשעה 23:20 בדיוק צלצל הטלפון האדום בביתו של מנכ”ל משרד החוץ, דורי גולד והפר באחת את אווירת השבת. מעבר לקו נשמע קולו ההיסטרי של דובר המשרד, עמנואל נחשון. ‘טורקיה בוערת’, בישר נחשון לגולד. ‘האנשים שלנו באנקרה נמצאים איתי בקו השני ומדווחים על טנקים ששועטים ברחובות ומטוסי קרב שחגים באוויר’.
“דורי גולד, יהודי שומר מצוות, לא נזקק להסברים נוספים. עם כניסתו לתפקיד הוא מינה את עמנואל נחשון לאיש הקשר שלו במצבי חירום. ‘אם אראה אותך על הצג בעיצומה של השבת’, אמר לו, ‘זה סימן עבורי שמדובר בפיקוח נפש’.
“כשעודכן על המהומות בטורקיה זה היה נראה תעתיק מושלם לאירועי האביב הערבי בקהיר.. ב-23:47 נוצר הקשר הראשוני בין מנכ”ל משרד החוץ לשר הממונה עליו בנימין נתניהו… בהמשך הלילה הגיע גולד למשרדו כשהוא מלווה בבכירי מערכת הביטחון…רק ב-11:50 בבוקר, אחרי ליל סיוטים שלא נגמר, התכנסו בכירי משרד החוץ… תמונת המצב התחילה להתבהר והדאגה המבעיתה מהפיכה פינתה את מקומה לצפירת הרגעה…”
מאחורי הקלעים, מרתק.