העדות של אלאור אזריה: הרמטכ”ל והשרים זרקו אותי לכלבים. אין גיבוי

רגע האמת של אלאור אזריה: החייל שירה במחבל מנוטרל בחברון עלה היום (ראשון) להעיד בבית המשפט וונתן את גרסתו לשרשרת האירועים שהובילה לחיסולו של המחבל.

“ברגע ההקפצה, מעיר אותי הקשר השני ואני קופץ עם כל הציוד כולל פק”ל חובש וקשר. אני לא מבין מה קורה בכלל, אומרים לי ‘היה פיגוע, מישהו נדקר’. אני רץ לזירה מזהה את החייל, המ”פ קולט אותי ואומר לי לטפל בפצוע”.

החייל תיאר את זירת האירוע: “בזירה היו כוחות משטרה, אנשי היישוב היהודי בחברון ומספר חיילים. אני מזהה על החייל שתי פציעות, תוך כדי שאני לוחץ על הפצעים, שאלתי אותו ‘מה קורה?’, ניסיתי להרגיע אותו”, סיפר.

“בהמשך הגיעו אמבולנסים של מד”א שמתחילים בתהליך הפינוי שלו על אלונקה פתאום מתחילים צעקות, צרחות בזירה, ‘זהירות יש עליו כנראה מטען שלא יקום עלינו’. עד אז לא הבנתי שיש עוד מחבל. אני מסתכל עליו ויש לו מעיל שחור ומנופח, כאילו מסתיר משהו לידו”.

סכין קרובה

בשלב זה תיאר אזריה את מניעיו לירי: פתאום התחילו צעקות בזירה, לא יודע של מי – ‘זהירות! יש עליו מטען, הוא כנראה ממולכד’ בשטח נשמעו קריאות: ‘תראו, הוא זז. שמישהו יעשה משהו'”. בשלב מסוים, ציין אזריה כי הבחין שבזירה נמצא מחבל נוסף. “אני רואה שיש עליו מעיל שחור ומנופח, כאילו שהוא מסתיר שם שכפ”ץ, בהחלט הרבה יותר מהמחבל השני. אני מזהה שהסכין נמצאת קרוב אליו”.

החייל סיפר כי נזכר בהתרעה שהועברה בתדריכים. “ראיתי את המחבל מזיז את הידיים שלו”, שחזר. “רצו לי בראש הסרטים של אותה התרעה של הפיגוע עם מאות הילדים הצועדים של העדלאידע. ראיתי אותו זז שוב, ואני מבין שמדובר באותו אירוע איכות שאמרו לנו. אני לוקח את הנשק, מעביר את הקסדה שלי. אני דורך את הנשק, 60 מעלות, נכנס למצב, צועק זוזו זוזו, התרחקו. כך, ממרחק של 7-10 מטרים, יריתי במחבל כדור אחד לכיוון הראש על מנת לנטרל אותו ולהציל את האנשים שנמצאים בזירה”.

המפקד בשטח, הסביר אזריה, לא ניהל נכון את האירוע: “הזירה לא מנוהלת בכלל. קודם כל, לדעתי, אפשר לראות אנשים, גם אזרחים, הולכים כאילו הכול נגמר. זה אמור להיות שטח צבאי סגור ואנשים נכנסו לזירה. “המ”פ עמד מעל המחבל, דיבר בקשר, לא רואה מה קורה בזירה. שאננות מוחלטת של המפקדים לא מתנהגים כמו שמצופה ממפקד”. לדבריו, “ברגע שאני מזהה ומבין את הסכנה אני פועל. לפני הירי מתלבט שנייה-שתיים ומבין שאין ברירה ויורה לו כדור בראש”.

נעמן סטר לי

לפי אזריה, “היו מספיק סימנים שיכול להיות עוד אירוע, היה לו אמצעי כוונה ויכולת. בשטח אין לך זמן לדבר. שנייה אחת אתה חי, שנייה מת. במחבל עם השחור אני מזהה דם באזור החזה ועל הרצפה. אני מבין שהוא חטף כדור או יותר, והיה לי חשד שיפעיל מתג שיפעיל מטען נפץ או עם הסכין”.

בדקות לאחר האירוע נזכר אזריה שאל המ”פ מי ירה במחבל? “אמרתי לו שאני עשיתי זאת, בשלב הזה המ”פ צעק עלי – ‘מה אתה דפוק?’ הוא נתן לי שתי סטירות ושאל למה עשיתי את זה. אמרתי לו שחשתי סכנה. הוא היה גמור, בקריסת מערכות. זה מ”פ שיודע טוב מאוד מה עשיתי בשבילו, ואמור לקחת אותי לקרב. לא הבנתי למה הוא מדבר אלי כך מול כולם. עדיין הייתי בהלם מהאירוע ובהלם ממנו”.

“ברגע הזה אני מאבד אמון במ”פ”, טען אזריה. “אין לי מה לדבר איתו בכלל. הסברתי לו את הסכנות, אבל הוא לא מקשיב. אין לי מושג מה עבר לו בראש. ניסיתי להסביר לו, אבל אף אחד לא יכול להבין את מה שעובר לי בראש”. אזריה אף טען כי לאחר האירוע, התבקש על ידי מפקד הפלוגה לאסוף את חלקי גופתו של המחבל מהזירה. “הייתי בשוק ממה שהוא אמר לי, אבל עשיתי את מה שהוא אמר. שמתי כפפות כפולות וחזרתי עם שקית יחד עם חייל אחר לזירה”.

החייל גם תקף את צמרת המשטרה ואת הדרג המדיני שלא תמכו בו: “אין לי אף גיבוי מהמפקדים, מהרמטכ”ל או מהשרים. אני מרגיש שזרקו אותי לכלבים”.