טוב שרזי שם כאן את הדברים על השולחן
1.
נכון. השימוש במילה “סוטים” לא היה מוצלח. אני לא חושב שיש מישהו שחושב שהסגנון היה מדויק וראוי ונכון. והתוצאה מוכיחה זאת: שבוע שלם של עיסוק אינטנסיבי, אובססיבי, בנושא, ועוד בכזה טיימינג מושלם – כמה ימים לפני המצעד בירושלים. ממש בהזמנה.
כמו ההתבטאות הימנית-קיצונית הקבועה שמוצאים בכל שנה מחדש בערב יום השנה לרבין ואז אומרים: “שמעתם איך מדברים? חייבים, חייבים לבוא לכיכר!”.
2.
ולאחר שאמרנו את זה, האם העובדה שמישהו התבטא בשפה לא רגישה, לא עדכנית, משנה את כל כללי המשחק? כי אחרי כל הגינויים, מה עכשיו? ובכן, רבותיי, עכשיו מאלצים אותנו לבחור בין שתי אופציות בלבד: הלנו אתה אם לצרינו. טהרן או סן-פרנסיסקו. או הסכמה מוחלטת לכל העמדות הליברליות ביותר, או שאנחנו חשוכים ואטומים ושחורים ופנאטים.
וכמה מביך היה לגלות שהספין הזה עבד.
רבים וטובים בציבור הדתי לאומי הגיבו בהיסטריה והתבלבלו לגמרי השבוע. כאילו אין שום אפשרות נוספת. תבחרו, אומרים לנו. או שתסכימו להכול, או שיש לכם דם על הידיים. אתם חייבים לעבור צד, לשכוח את כל הערכים שלכם, ולהצטרף למחנה בני האור.
אם אתם לא מגיעים למצעד – כולכם ישי שליסל. והכול, כמובן, בשם הפלורליזם.
3.
אני רוצה לחזור רגע אל הפוליטיקאים והתקשורת. אל הזעזוע הגדול הגיבור והנורא. איפה היו כולם כשנשיא המדינה אמר “בני עמי בחרו בטרור”? כשסגן הרמטכ”ל אמר שהוא מזהה בחברה שלנו “תהליכים של גרמניה הנאצית”? כשמגיש בטלוויזיה הציג סאטירה עם המשפט החוזר “יוני נתניהו מת” ונחשב ל”אמיץ”? כשמגישת חדשות אמרה ש”יש גם מתנחלים שפויים”? האם בכל המקרים האלה היו קריאות לפיטורים? האם מזכירים לריבלין בכל מקום שאליו הוא מגיע את ההתבטאויות שלו? האם שוללים תקציב מבית הנשיא עד שיתנצל?
רבותיי, ככה מדברים פה, לצערנו, כל הזמן. כולם. זה לא יפה, זה לא נעים. זה השיח כאן.
רק לפני כמה שבועות הואשמה פה חסידות שלמה, על אלפי משפחותיה, בגלל מקרה טרגי אחד, בהאשמות חמורות ביותר. עליהם לא נאמר שהם סוטים, אלא שהם אשמים במוות. ממש כך. אה, וגם סוטים. שמעתם מישהו נזעק להגן עליהם? מישהו שאומר שככה לא מדברים?
השיח הציבורי הישראלי לא מצטיין בנימוסים והליכות. הוא כן מצטיין בצביעות. יש מי שיאותרג, ויש מי שיקבל את חבילת “הכול כלול”, כפי שאיבחן השבוע פרופסור אשר כהן, שבה יהיו גם ביקורת ציבורית-תקשורתית נמשכת, גם קריאות לאחרים מהמחנה לגנות אותך שוב ושוב, גם תביעה לפיטוריך, וגם, לקינוח, עתירה שתעגן את הכול מבחינה משפטית.
בכל מהדורה יחדשו משהו, רק כדי שהנושא לא יירד לרגע מהסדר היום.
4.
אבל בעצם לא רק התקשורת צבועה. גם אנחנו.
כל אחד מאיתנו יודע שיש דברים שבשבילו הם קו אדום, ויש דברים שבהם הוא כמו עלה נידף ברוח, והתודעה שלו משתנה בהתאם לפוליטיקלי קורקט המתעדכן תמידית.
קחו למשל את עמונה. זו סוגיה משפטית סבוכה (ניסו להסביר לי, לא הבנתי). היא בוודאי גורמת לחלקים גדולים בשמאל ובציבור החילוני לשנוא את הדתיים והמתנחלים. ובכל זאת, אין על מה לדבר. ייקוב הדין את ההר. חייבים להסדיר את ההתיישבות שם, לא משנה מה יחשבו ומה יכתבו ומה יגידו. נכון?
אז קל להאשים את התקשורת, אבל כל אחד מאיתנו יודע איפה אין אצלו בלבול ואין פשרות, למרות הביקורת הרבה, והוא אפילו לא ממצמץ, ואיפה אפשר לוותר כי תכל’ס זה מפדח להיות לא טרנדי.
5.
ועוד מילה על הפוליטיקלי-קורקט. לספר החינוך אין פייסבוק. גם לא לרש”י ולגאון מווילנא. אפילו לרב סולובייצ’יק ולרב צבי יהודה אין. נדמה לי שזה חלק מהבעיה שלנו.
השיח המהיר והשטחי בתקשורת, ובעיקר ברשת, משפיע לנו על התודעה הרבה יותר מארון הספרים (הסגורים). לכן, אני אישית מחפש לאחרונה לשמוע דעות מאנשים שלא חיים תחת שלטון העריצות של ההמונים ושל הלייקים.
רבנים שלא קראו הבוקר ‘הארץ’ ולא מעודכנים בגינוי האחרון ובמבזק שאחריו. אנשי רוח, מחנכים, וגם סתם אנשים עצמאיים במחשבתם שלא הולכים עם הזרם. שאולי אפילו לא שמעו על הזרם.
האמת? הם פחות רהוטים מרוב הרבנים ששמענו כל השבוע בתקשורת, אבל התודעה שלהם נקייה. הם לא חושבים כל הזמן מה זהבה גלאון חושבת עליהם ועל התורה שלהם. הו, כמה זה מרענן לשמוע דובר דתי שלא עבר על הפייסבוק בבוקר לפני שגיבש את עמדתו התורנית.
6.
חזרה לרב לוינשטיין.
מה שבאמת צריך להטריד את החברה הישראלית ואת צה”ל זה בכלל לא החלק הזה בנאום. מה שמטריד הוא שאדם שחינך במשך שנים מאות חיילים מצטיינים וקצינים, מביע קושי אמיתי להמשיך במשימה.
אגב, ת’אמת, ראיתם את הנאום? לא, אני מתכוון לאוסף המשפטים הערוכים ששודרו שוב ושוב, אלא לכל ההרצאה. מיליוני ישראלים דיברו על הרב לוינשטיין השבוע בזעזוע, אבל נכון לשעת כתיבת הטור, לפי נתוני יוטיוב, רק 11,135 אלף מהם ראו את הנאום המלא. 37 דקות ו-49 שניות של הרצאה סדורה שבהן הוא לא צורח, לא מרים את קולו ולמעשה לא מרים את עיניו מהכתב.
הוא פורס השקפת עולם ומתאר תהליכים מדאיגים בצה”ל.
אפשר לחלוק, אפשר להתנגד בחריפות, אפשר להסכים, אפשר לחשוב על זה, אבל דבר אחד ברור: ה”כותרת” שעשו מדבריו היא כלל לא הכותרת הנכונה.
השאלה האמיתית היא איך מאחים את השבר בין מכינות וישיבות הקו לבין צה”ל. נדמה לי שזה קודם כל אינטרס של צה”ל בכלל. ושוב, אני לא מדבר על יצירת כותרת תוקפנית אלא על כותרת של דאגה. צריך לפנות לדובר צה”ל ולבקש תשובות.
מה קרה? מה נשתנה? מדוע מי שחינך, בין היתר, את עמנואל מורנו, אלירז פרץ, יוני נתנאל והדר גולדין, ה’ יקום דמם, ואת – ייבדלו לחיים ארוכים – איתן פונד ועופר וינטר, אומר כעת בעצם “איני יכול עוד”.
למה? אם האיש שהכי משתלב, שהכי מדבר על “להשפיע מבפנים”, שובר את הכלים מול צה”ל, אפשר להבין מה קורה מאחורי הקלעים?
בתוך כל הרעש והמלל השבוע, לא שמעתי אף אחד אומר את זה, למעט חבר הכנסת יהודה גליק, שכתב: “האיש נמצא בקשר עם מאות ואולי אלפי חיילים, והוא זועק מצוקה. כדאי שגם צה”ל יקשיב לזעקה הזאת. יש מאות חיילים שמסתובבים בתחושה שצה”ל אינו מכבד את תפיסת עולמם. אם לא נקשיב לזעקה הזאת, זה עלול להוביל לפיצוץ שאף אחד לא רוצה בו”.
7.
ואולי – ואני לא מאמין שאני כותב את זה – צה”ל צריך להפסיק להתעסק כל היום בתכנים ובתרבות ולהתרכז בלחימה? אם על כל סיור (חשוב, מעשיר, נותן משמעות ומוטיבציה) בעיר דוד, לוקחים לוחמים להצגה גסה נגד הכיבוש בקאמרי – אולי כדאי לעצור ולעשות חושבים? האם על כל שיחה של אמונה צריך לשמוע מנגד גם שיחה של כפירה?
בכלל, צה”ל סובל מעודף עיסוק “ערכי” לאחרונה. מהנאום של סגן הרמטכ”ל, דרך כל סוגיות המוסר והלחימה של אלאור אזריה (פרשה שהייתה צריכה לרדת מזמן מהכותרות ועושה לנו נזק) ועד לוויכוחים הסוערים השבוע על פמיניזם, פלורליזם וכו’.
את כל הדיונים של החברה האזרחית העמסנו על כתפי הלוחמים המסכנים. אולי נחזור בבקשה לייעוד המקורי של צה”ל, להיות צבא הגנה לישראל? אולי אפשר לפנות לרמטכ”ל קצת יותר זמן בלו”ז למשימות אחרות? תדע כל אם עברייה שהפקידה את גורל בניה בידי מפקדים שראויים לכך, ולא בידי אנשים שרוצים לחנך לה מחדש את הבן.
8.
בתוך כל המלל בימים האחרונים, היה דווקא מפגש מזוקק אחד של אמת: דתי אמיתי וישיר שוחח עם חילוני אמיתי וישיר.
הרב שלמה אבינר עלה השבוע לשידור בגלי צה”ל. הוא דיבר עם רזי ברקאי בפשטות על סערת הרב אייל קרים (זוכרים בכלל?) ואמר כך: “אלה לא הדעות הפרטיות שלו, אלא של חלק גדול מאוד באומה. אם אנחנו רוצים להחרים מצה”ל את כל מי שלא חושב בדיוק כמו כולם, זו תהיה טעות. רק לפני חודשיים שר הביטחון הקודם אמר שטוב שקצינים מבטאים ביקורת”.
רזי תקף ותקף, מגיוס בנות ועד יחס למחבלים, אבל הרב אבינר בשלו, במילים פשוטות שלא נשמעו מאיש לפניו: “הדעה שלי היא לא דעה פרטית שלי. אני מבטא את דעתם של חלק גדול מעם ישראל שמאמינים בתורה. אני לא מבין, אני אומר פה דברים פשוטים שהמין האנושי הבין כבר לפני מאתיים שנה. אנשים יכולים לחשוב בצורה שונה ובכל זאת להסתדר יחד ולבנות אורח חיים משותף”.
9.
לא רק הרב אבינר היה אמיתי, כאמור. גם רזי. מאוד אמיתי.
בשאלה אחת, שאני מתמלל פה מילה במילה, נחשף הסיפור כולו: “הרב, השאלה היא מאוד חשובה. כי אם השקפת העולם שלך שמה שנכתב לפני 3,000 שנה זה לא ספר אתיקה לזמנו, אלא ספר קודש לנצח נצחים, אז יש לנו ויכוח מאוד גדול”.
נכון מאוד, רזי. שים פה נקודה. יש פה ויכוח מאוד גדול.
אם עד השבוע היו כאלה שחשבו שבשבילנו התורה היא סתם “ספר אתיקה לזמנו”, והנה מתברר פתאום שאלה “ספרי קודש לנצח נצחים”, אז אכן יש כאן מחלוקת משמעותית. אין מה לטשטש, להתחנף, לייפות. צריך, כמובן, לחיות ביחד בכבוד ובנימוס, לא לעלוב זה בזה, צריך למצוא דרכים להסתדר וכמובן שצריך לנסות לשכנע ולהשפיע – אבל טוב שרזי שם כאן את הדברים על השולחן.
יש בתי מדרש שיגידו שזה “בריא”. שיש פה “בירור”. אולי זה באמת מה שהתחיל השבוע. כי בהמשך תוכנית שהוקדשה רובה ככולה לסערת דבריו של הרב לוינשטיין, עבר רזי לסיפור הבא, בטון מזועזע.
שימו לב: “תוך כדי הדיבורים על הקצנה דתית, מגיע אלינו הסיפור הזה מנס ציונה”, אמר רזי. “אני מקריא מתוך מודעה שכותרתה: ‘חילוץ אם יהודייה מהשבי’.זה ערב של ארגון ‘יד לאחים’, עם סמל של מחלקת התרבות התורנית בעיריית נס ציונה. המודעה הזו היא בחסות עיריית נס ציונה. אני לא יודע אם ראש העיר עצמו יודע על זה, הוא תיכף יהיה איתנו, אבל המחלקה היא בחסות שלו”.
הבנתם? ועכשיו לך תסביר שזו לא סתם גזענות. למה זה נורא שאישה ברחה לכפר ערבי והתחתנה שם, ולמה מותר לשמוע את סיפורה אחרי שחזרה משם, ולמה אם תושבי נס ציונה משלמים מיסים מותר לתת אלפית מתקציב התרבות שלהם גם להרצאה כזו. לך תגשר על פערים כאלה בהשקפת העולם. לך תביא עכשיו רב שיחייך לרזי וינמק למה התורה לא מרשה לנו להתחתן עם ערבים, אפילו שזה נראה לו נורא.
הטיפול בשערורייה לא הפסיק כאן. יוסי שבו, ראש עיריית נס ציונה, זומן לקו הטלפון מיידית והודיע שכלל לא ניתנה חסות מטעמו לאירוע, ושהארגון לא יורשה להשתמש בשום אולם של העירייה. הסכנה לדמוקרטיה הוסרה. אפשר לחזור לנשום.
ושוב, הכול, כמובן, בשם הפלורליזם.
• הטור מתפרסם בעיתון ‘בשבע’
-
המדינה לא אמורה לנקוט עמדה בעניינים של תפיסה דתית. כי יש כאלה שזה לא נראה להם אסון – אני חוזרת: לא נראה להם אסון! – נישואים בין יהודיה לערבי או ערביה ליהודי. לא כי הם יעשו את זה, אלא כי הם *מכבדים* – מכיר את המילה הזו? – מכבדים את זכותו של כל אדם לבחור כרצונו כל עוד הוא לא פוגע באדם אחר. כי הם לא לקחו לעצמם את הזכות הבוטה הזאת לפסול אורח חיים או בחירה של אדם אחר. איש באמונתו יחיה.
אבל את זה אתם לא מסוגלים לקלוט, כי אתם רוצים להכתיב כל דבר, בשם היהדות. כי אתם חושבים שיש לכם מונופול על המצפן המוסרי, על האבחנה בין טוב לרע. כל מה שברוח היהדות – טוב, כל מה שלא – רע. ואתם חושבים שלמען המטרה הזו ראוי שכספי המיסים של כל האזרחים – יהודים כערבים – יממנו “הצלה מן השבי” של יהודיה שנישאה לערבי. איזו התנשאות! איזו משטמה לאדם אחר רק בגלל דתו! אבל לכם מותר, כי המונופול על הנכון והראוי וההולם אצלכם ורק אצלכם.