התעללות בבני משפחת ישי שליסל או פאניקה של המשטרה? כוחות משטרה ובילוש הגיעו לפנות בוקר (רביעי) אל בית משפחת שליסל ועיכבו לחקירה את אמו של הרוצח ישי שליסל וחמישה מאחיו.
הם עוכבו בחשד שהתכוונו להפריע למהלכו התקין של המצעד שיתקיים מחר בירושלים.
כל בני המשפחה שעוכבו שוחררו לאחר שהתבקשו לחתום על הרחקה מירושלים למשך זמן המצעד.
עם זאת, האח מיכאל שליסל הובא לבית המשפט, שם ביקשה המשטרה להאריך בחמישה ימים את מעצרו. בית המשפט לא קיבל את הבקשה וקבע כי הוא יוותר במעצר ל-24 שעות – עד מחר באחת בצהרים.
במהלך הדיון הציגה המשטרה חומר חסוי. בא כוחו של האח, עו”ד איתמר בן גביר, טען כי האח נעצר רק בגלל היותו אחיו של ישי שליסל.
לפי הודעת המשטרה, חקירתו נמשכת בימ”ר ירושלים.
עו”ד איתמר בן גביר: “המשטרה היסטרית ומבקשת לכסות על הפשלה של שנה שעברה במעצרי שווא של בני משפחת שליסל, למרות שבמשטרה יודעים שהם התנגדו למעשה. איש בחטאו יענש ולהיות אח של ישי שליסל זה לא חטא.
מוקדם יותר אמר עו”ד איתמר בן גביר, המייצג את האם וילדיה שעוכבו: “המשטרה הודתה בפני רוב הנחקרים שלא היה שום בסיס לעיכוב. מדובר בהתעללות בבני משפחה רק בגלל היותם בני המשפחה של ישי שליסל.
“הפשיטה על בית המשפחה הבוקר לא תסיר את החרפה והפשלה המשטרתית בשנה שעברה ולא מתקנים עוול בעוול אחר, לא חוקרים אנשים חפים מפשע בחקירות שווא, רק בגלל מעשים שעשה בן המשפחה”.
גם האגודה לזכויות האזרח מבהירה כי הרחקת משפחת שליסל מירושלים, וביצוע שיחות אזהרה והרחקת פעילים שמתנגדים למצעד הן פעולות פסולות הפוגעות בזכויות אדם.
עו”ד שרונה אליהו חי מהאגודה לזכויות האזרח מסבירה, כי נראה שהמשטרה משתמשת לרעה בסמכויות שלה ומשדרת מסר פסול, לפיו מי שמשתתף במחאה או רוצה להביע דעה נגד מחאה אחרת “נמצא על הכוונת”. היא עושה זאת על ידי שימוש בפרקטיקות פוגעניות שמדכאות את חופש הביטוי והמחאה.
“זימון פעילים לחקירה רק על מנת לברר את כוונותיהם להפגין, תנאי שחרור מגבילים ולא מידתיים, כתבי אישום מיותרים ועוד הן פרקטיקות פסולות”, היא אומרת. “המשטרה לא רשאית לנצל את הסמכות שלה על מנת ‘לשכנע’ אנשים שלא ישתתפו או יארגנו מחאה לגיטימית.
“רק במקרה של חשד קונקרטי לפעילות פלילית היא רשאית להפעיל את סמכויותיה, למשל, לזמן אנשים לחקירה ולבדוק את המידע המודיעיני. אם היא סבורה שצו הרחקה נחוץ על מנת למנוע פשע, עליה לפנות לבית המשפט שהוא הגורם המוסמך לבחון את הראיות ולאזן בין חופש הביטוי לבין הטענות לגבי סכנה אפשרית”.