בג”צ לפרקליטות: תעמידו לדין את דייני בד”צ באלעד שהוציאו ‘סרוב’?

 בג”צ נתן היום (שני) פסק דין בעתירה שהגישו חדו”ש ותושבת אלעד בנושא כתבי סירוב שמוציאים בתי דין רבניים.

העתירה עסקה בכתב סירוב שהוציא בד”צ פרטי באלעד –  “בית הדין  המרכזי לממונות אלעד – הישר והצדק” – כנגד אישה אשר פנתה לבית משפט בעניין סכסוך שכנים.

בית המשפט אימץ את גישת היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטות המדינה כנגד כתבי הסרוב. גישה זו של היועץ המשפטי קיבלה ביטוי בתשובתו לעתירה, לפיה כתבי סירוב אלה מנוגדים לחוק, ובנסיבות מסויימות הרבנים המפרסמים אותם עוברים עבירות פליליות, דוגמת סחיטה באיומים ושיבוש הליכי משפט.

כן נפתחה חקירה פלילית כנגד דייני בית הדין שהוציאו את כתב הסירוב שבגללו הוגשה העתירה.

 בית המשפט  ציין לשבח את העותרים על כך שבזכותם הוצפה הבעיה הקשה של כתבי הסירוב והיועץ המשפטי הוציא הנחיות למניעתה. עוד הדגישו השופטים, כי בזכות העותרים הופרד הקשר הפסול בין הבד”צים הפרטיים לבין הרשויות הרשמיות, דוגמת רב העיר והעירייה.

שופטי בג”צ הוסיפו כי הם מצפים מפרקליטות המדינה להחליט תוך זמן קצר אם למצות את ההליכים הפליליים ולהגיש כתב אישום נגד הדיינים מאלעד שהיו מעורבים בהוצאות כתב הסירוב הפסול לתושבת העיר – בגין חשד לסחיטה באיומים ושיבוש הליכי משפט.

בתי דין רבניים פרטיים (בד”צים) פועלים מכוח חוק הבוררות. סמכותם נובעת מהסכמת שני הצדדים להופיע בפניהם ואין להם כל סמכות כלפי מי שלא חתם על כתב בוררות.

הם אינם רשאים על פי חוק לכפות או ללחוץ על צד להתדיין בפניהם, להטיל עליו עונשים או להוציא נגדו צוים.

הנחיות היועץ המשפטי של המשרד לשירותי דת, מחייבות את בתי דין הפרטיים להדגיש בכל הזמנה לדין שלא מדובר ברשות שלטונית בעל סמכות מחייבת, וכי ההתדיינות בפניהם מותנית ברצונם של כל הצדדים.

ההנחיות קובעות גם, כי “קיים איסור מוחלט על שימוש בסממנים שלטוניים… עקב החשש להטעיית הציבור”.

מנכ”ל עמותת חדו”ש, שייצג את העותרות בבית המשפט אמר: “העתירה הוגשה כדי לתקן עוול שנגרם, אבל לא פחות מכך כדי לבער את המוגלה של כתבי הסרוב ולמנוע חזרתה. חדו”ש תמשיך לעקוב אחרי התנהגותם של בתי הדין כדי לוודא שאינם ממשיכים לאיים על הציבור ואינם מוציאים כתבי סרוב אסורים בלבוש חדש”.

השופטים שיבחו את עמותת חדו”ש והעותרת הפרטית מאלעד על הצפת הנושא של כתבי הסרוב. המהלך של חדו”ש הביא  את היועץ המשפטי לממשלה להבהיר ברבים, ואת בית המשפט להדגיש במהלך הדיונים בתיק, שכתבי סירוב, שבהם בד”צים חרדים מאיימים על אנשים כדי שיתדיינו בפניהם ולא בבתי משפט  – אינם חוקיים.

“אזהרה” על הדלת 

תחילת הפרשה בסכסוך שכנים. אברהם בן ציון ומרים פישר, שקנו את הדירה הממוקמת מעל דירת העותרת, החלו בערב ראש השנה תשע”ג (לפני קרוב לארבע שנים) להרחיב ללא רישיון ובניגוד לחוק את מרפסתם הממוקמת מעל מרפסת העותרת.

לאחר שפניות לעיריית אלעד ולמשטרה לא הועילו, העותרת פנתה, בהנחיית המשטרה, לבית משפט השלום בפתח תקוה והוציאה צו להפסקת העבודות.

במקום לציית לצו, פנו השכנים לבית הדין הרבני ‘הישר והצדק’ באלעד, שפעל בחסות לשכת הרבנות בעיר ובנשיאות רב העיר מלכה. בית הדין הוציא לעותרת “צו מניעה” הדורש ממנה לבטל את התביעה בבית המשפט ולהתדיין בפניו, תוך איום כי יוצא נגדה כתב סירוב אם לא תעשה זאת, למרות שאין לו כל סמכות חוקית להוצאת צוים ואסור לו לאיים.

אחר כך הודבקה מטעם בית הדין על דלתה “אזהרה” שאליה צורף צילום כתבה על אדם שלא שמע להוראות בית דין רבני ונפטר בטרם עת.

בערב יום הכיפורים תשע”ג הוציא בית הדין כתב סירוב נגד העותרת.  כתב-הסירוב נתלה ופורסם ברחבי העיר אלעד. מאז הפכו חיי העותרת ומשפחתה לסיוט. היא ובנותיה חדלו מללכת לבית-הכנסת. הן נחשפו לחוויות של יריקות לעברן ברחוב ואמצעי ביזוי נוספים.

מוסד חרדי סרב לרשום את הנותיה ללימודים עם חברותיהן, ורק נקיטת צעדים משפטיים נוספים הביאה לשינוי ההחלטה.

ההתנכלויות גרמו לה לנזקים בריאותיים ולמתח נפשי חמור ומררו את חייה וחיי משפחתה. היא פנתה לרב מלכה ולחברי הבד”צ וביקשה שיבטלו את כתב הסירוב, לשווא.

במרץ 2013 פנתה חדו”ש אל היועץ המשפטי לממשלה. בעקבות הפנייה פרסם היועץ הנחיות הקובעות, כי “פרסום כתב סירוב במטרה לגרום לבעל דין לבטל תביעה אזרחית עולה לכאורה לכדי עבירה פלילית של שיבוש הליכי משפט”. במקרים חמורים תשקל האפשרות לראות בהוצאת כתב הסירוב “עבירה של איומים או סחיטה באיומים”. גם פניה נוספת של העותרים לבית הדין הרבני בדרישה לבטל את כתב הסירוב לאחר פרסום הנחיות היועמ”ש לא הועילה.

בנוסף לכך, הנחיות היועץ המשפטי למשרד לשירותי הדת  גם אוסרות על שימוש בסמלי שלטון בהפעלת בתי דין רבניים פרטיים.