ביום ראשון בבוקר, כשהייתי אמור לפתוח את תוכנית הבוקר שלי ברדיו עם הכותרת הראשית, היה לי קשה לחזור על הדברים. זה פשוט הביך אותי, הסטטוס הזה של גידי אורשר.
למה אני בכלל מטריד את המאזינים שלי בטקסט כזה? למה בכלל לחזור על זה? מה פשר הקשקושים האלה נגד המזרחיים והמסורת, בלי לוגיקה ובלי טענות, סתם רצף נאצות?
אני רגיל להקריא טקסטים בתוכנית. דעות שונות ומשונות, בכל מיני סגנונות. אני לא זוכר מלל כזה עלוב, בכזו רמה נמוכה, שהגיע לכותרות. ממש התביישתי שאני עוסק בו ואמור אחר כך גם להגיב או להשיב לו.
אז למה אני כן הולך לכתוב פה על פרשת אורשר? לא כי הסטטוס עצמו חשוב, אלא שהסערה השבועית התורנית (עד שאורשר הוחלף אחר כבוד ברב אייל קרים) חשפה כמה מנגנונים מרתקים שפועלים כאן, ושצריך לדבר עליהם.
אז במלאות שבוע, הנה מה שצריך לשים לב אליו היטב בסיפור הזה, ובסיפורים דומים.
כולם מדברים על זהירות מתכנים פסולים באינטרנט. ’רימון‘, ’נתיב‘ וכל השאר מציעות רמות שונות של סינון, בגלל צניעות, בגלל ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, אבל אף אחד לא מדבר על החשיפה לטיפשות.
בעידן החדש אנחנו מוצפים באינספור טקסטים עילגים, לא בשלים, דביליים.
פעם כדי לקרוא טקסט כזה היית צריך ללכת למדור המכתבים למערכת של איזה עיתון נידח. בעצם, יש לי הרגשה שגם שם העורך היה פוסל אותו. ואז כל שנותר לכותב המטורלל היה אולי לפרסם את הגיגיו בחדר המדרגות של הבניין שלו.
מכירים את השכנים האלה שתולים במעלית מודעות מוזרות? יש הרי מוזיקת מעליות ויש גם כתיבת מעליות. אנשים שמשאירים במעלית פשקוויל עבודת יד (”אם עוד פעם מישהו יטפטף עם הזבל אני אשים לו רגל של תרנגולת על הראש“). ופתאום – כל הטקסטים הקלוקלים האלה מגיעים לכיכר העיר. פתאום ראש הממשלה (!) מגיב תוך שעות ספורות על כמה משפטים בפייסבוק.
הלו? זה לא שראש הממשלה לא היה צריך להגיב על זה – הוא לא היה צריך לשמוע על זה.
האמת? גם אני לא הייתי צריך לשמוע על זה. זה מה שנורא כל כך בכיכר העיר החדשה. כל המכתבים הנידחים למערכת, כל השלטים במעלית תוצרת בית – הכול בחוץ, לאור השמש, לעיני כולם, בקול רם.
חופש הביטוי? חופש הטמטום.
והנה שאלה שמטרידה אותי הרבה בזמן האחרון: איך, למען השם, נכנסים לרשימת הפוליטיקלי-קורקט? תגידו לי, בבקשה. איך מתקבלים לקבוצת ה-VIP שאם רק מדברים נגדה, אפילו ראש הממשלה נזעק?
הרי אורשר עצמו, מתברר, כתב לאורך השנים טקסטים מטונפים לא פחות על מתנחלים, על דתיים, על חרדים, על ימניים. זה לא הזיז לאף אחד ואיש לא חלם להשעות אותו.
אורשר כינה את תושבי יהודה ושומרון ”מתנחבלים“ ואת ערוץ 7 ”ערוץ הביוב של המתנחבלים“. על נפתלי בנט ואיילת שקד הוא כתב לפני כחודשיים שהם “נציגי הפאשיזם המתנחלי, גנבי הכספים ושודדי אוצרה ואנושיותה של המדינה”.
אלה לא התבטאויות מספיק חריפות בסולם אורשר? למה אם מדובר בטקסט נגד מזרחיים, כולם עוברים פתאום לדום? מירי רגב, את מוכנה לגלות לי את הסוד? מה תנאי הקבלה למועדון? כן, אני מקנא. אני רוצה גם.
ובעצם, זה בכלל לא היה טקסט על מזרחיים. זה לא טקסט גזעני ועדתי, זה טקסט אנטי דתי.
אורשר לא תקף את המזרחיות אלא את היהדות. את מה שהוא רואה כיהדות, לצערנו. הוא תופס את תורת משה כדבר פרימיטיבי, אינפנטילי, אבל מרוב צעקות על קיפוח ועדתיות אף אחד לא דיבר על הדבר עצמו השבוע. לצערי הוא מייצג דור שלם שחושב כך על מורשתו וזהותו.
הסתכלתי בערך שנכתב עליו בויקיפדיה. תקראו מה כתוב שם ותחשבו אילו החלטות הוא קיבל ביחס ליהדות ולמורשת בכל אחד מהתפקידים הבאים. אילו סרטים בחר, אילו כותרות נתן, אילו אנשים קיבל לעבודה.
ובכן, אורשר, כך כתוב שם, הוא מבקר הקולנוע של גלי צה“ל (כדאי לעדכן שהוא בהשעיה כעת), הוא מייסד ומנהל את אתר האינטרנט של התחנה, ממקימי האקדמיה הישראלית לקולנוע, חבר הוועד של האקדמיה ונציג מבקרי הקולנוע בה, מרצה לקולנוע, מיוזמי ”יום קולנוע ארוך“ לתלמידי בתי הספר בסל התרבות הארצי, כתב את ערכי הקולנוע באנציקלופדיה בריטניקה החדשה לנוער, ובעבר הגיש פינת קולנוע בתוכנית הטלוויזיה ‘זהו זה’.
והאיש הזה, בכל שורת התפקידים הזו, במשך עשרות שנים, חושב שיהדות זה ‘איתות עם מדורות’ ושמסורת זה כל מיני טקסים עם ‘רגל של ארנבת’.
ואולי אין מה לענות בכלל לאנשים כאלה? אני מכיר את זה כמי שמרצה מדי פעם. מרצים ותיקים ממני כבר המציאו את השיטה. בסוף ההרצאה, לפעמים, הקהל מקבל הזדמנות לשאול שאלות.
ואז, כאשר מישהו שואל שאלה לא לעניין, אבל ממש לא לעניין, שאלה שפשוט לא מקדמת את השיחה לשום מקום, כי השואל הוא פשוט, איך לומר, לא העיפרון הכי מחודד בקבוצה, במחילה, אתה מבין שמוטב לא להתייחס. אז מה עושים? להתעלם? זה לא יפה. הטריק הוא פשוט לומר “אוקיי, מיד נענה לך, בוא רק נאסוף קודם עוד כמה שאלות ביחד ונענה לכולם בסוף…”
זה לא מקוצר זמן, אלא מקוצר רוח, כי מה הטעם להתייחס, ובכלל, כל הקבוצה תתחיל עוד רגע לרטון על כך שאתה, כמרצה, נותן כל כך הרבה תשומת לב למישהו שכולם יודעים מי הוא ומה הוא. ככה אולי היה צריך לעשות עם אורשר, וככה צריך לעשות גם במקרים הבאים. לא להתעצבן. להגיד שנגיב על הכול בסוף, ולקוות שהדברים פשוט יישכחו.
מי שדווקא ניסה לענות לאורשר הוא ניב רסקין בגלי צה“ל. לפני שאספר מה היה שם, אני חייב לומר מילה טובה על רסקין. הוא בדרך כלל הגון, אובייקטיבי, ויותר מזה, הוא אנושי, סקרן. מחליף את דור האליטות הישנות של רינו צרור ויעל דן שלא באו לשאול שאלות אלא לענות תשובות. עליית הדורות.
אבל הפעם התאכזבתי. אולי גם הוא היה נבוך כמוני מהטקסט ומהרמה (והוא עוד מכיר את אורשר מהמסדרון בגלי צה“ל). הוא העלה את אורשר על הקו ופשוט התחיל לנזוף בו.
הנה תמלול, מילה במילה: ”גידי, מה לעזאזל חשבת כשכתבת את המילים האלה? מה חשבת? אתה באמת חושב את הדברים האלה? שאני אזכיר לך רשימה של אנשים? אתה יודע, החל מהרמטכ“ל איזנקוט שהוא מזרחי, ושופטים עליונים כמו מני מזוז, והשופט לשעבר מצא, ואנשי קולנוע כמו מאור זגורי, ויוסי בנאי, ורונית אלקבץ, אלה אנשים שלא עשו, שלא הגיעו כאן לדברים? אתה לא מעריך אותם אם ככה אתה כותב!… אין קרדיולוגים מזרחיים? אין שופטים עליונים מזרחיים? אין אנשי תרבות מזרחיים? איך אפשר בכלל לחשוב דברים כאלה“.
סליחה? האם דוגמאות של מזרחיים חילוניים שהשתלבו באליטה – הן התשובה? הרי אורשר, שוב, לא כתב נגד עצם קיומם של המזרחיים. הוא כתב נגד המורשת, נגד תפיסה שטוענת שהתרבות האירופאית החילונית אינה האופציה היחידה.
להגיד לו ”הנה, תראה, יש גם רופא מזרחי!“ זה לא רק מעליב, זה פשוט לא להבין את הסיפור. השאלה היא אמונה, רוח, משמעות. האם אדם שאומר תהילים (הוא יכול להיות רב או רופא או סנדלר) הוא מספיק נאור או שהוא פרימיטיבי? האם מי שכופר בתרבות המערבית והליברלית של ישראל ורוצה תרבות אחרת, הוא לגיטימי בכלל?
ארז טל, למשל, נולד כארז בן טולילה. היום הוא סמל של תעשיית הרייטינג והבידור המסחרי. הוא מזרחי שהשתלב לגמרי. הוא בעצם מוביל, מעצב דעת קהל. מגיש את ’האח הגדול‘ וסוחף מאות אלפים להערצת תרבות הריאליטי.
אני, לעומת זאת, מאמין שהתרבות שלנו היא ללמוד תורה, לשמור שבת, להתפלל, לאכול כשר. האם אורשר כתב נגדו, כי הוא בן טולילה המזרחי, או בעצם כתב נגדי ונגד סבא שלי, שבא בכלל מהונגריה?
ואז הגיע החלק הכי נורא. הדרישה לפטר את אורשר.
למה לפטר? אחרי כל מה שאמרתי, אני מתנגד לרדיפה של אנשים על רקע דעות קיצוניות. היום זה אורשר, מחר זה אתם. כל מי שיחרוג מהקונצנזוס, כל מי שיעליב מישהו, יזומן מיידית לשימוע. וחוץ מזה, למה בכלל להשתיק אותו? עכשיו, כשכולם יודעים מי הוא ומה הוא, כשהדעות שלו מרחפות מעל ראשו כעננה, שישדר. בכבוד.
• הטור מתפרסם בעיתון ‘בשבע’