רבה הראשי של רמת גן ונשיא מכון התורה והארץ, הגר”י אריאל מתייחס בספר חדש לסוגיית שירת נשים בצה”ל ובמקומות ציבוריים. סקירת הספר נערכה בערוץ 7.
ככלל ביחס לשירת נשים פוסק הרב אריאל שאין חובה לפרוש מן המקום, ואם מדובר בבן תורה רצוי מאוד שישקיע את עצמו בנושא תורני ולא להקשיב לקולה של הזמרת.
אולם בנוגע לשירת נשים במחנה צבא אומר הרב אריאל כי המצב שונה, שכן “קדושת מחנה ישראל יש לה ערך מוסף והיה ראוי שיתייחסו למחנה צבאי כמו לבית כנסת.
“לשמחתנו יש חיילים המעוניינים לקדש את מחניהם לכתחילה ולא לסמוך על היתר שבדיעבד, והיה ראוי לפחות, להתחשב ברגשותיהם של החיילים המעוניינים לשמור על רמת קדושתם ולא לאלצם לשמוע זמרת”, מציג הרב אריאל את הבעיה.
הרב אריאל מגדיר את חובתם של החיילים להישאר בטקס בו נשים שרות כ”כפיה מצפונית לא ראויה”, והוא מביע תמיהה האם “אין לצבא נושאים בוערים יותר, שיש לאכוף עליהם משמעת צבאית חמורה, מאשר אירוע לא חיוני כגון דא?…”.
באחד מן הדיונים מסתייג הרב אריאל מדבריו של אחד הרבנים כי זו מצווה ‘שיש חובה למסור עליה את הנפש’, ומציב את השאלה “האם כוונת הצבא באמת להעביר על דת, כפי שנראה לכאורה, או שמא הלחץ של הנשים שלא תודרנה מהפעילות הצבאית השוטפת על כל גווניה, היא הגורם לפקודה מוזרה זו?”, ואז ניתן להגדיר את העניין כ”הנאת עצמן” ואין חובה למסור על כך את הנפש”.
הרב אריאל תוקף את גיוס הנשים ליחידות הקרביות ומדגיש כי עצם הלחץ של נשים להיות מעורבות בכל יחידה צבאית, “הוא עצמו מנוגד לגישת ההלכה, ופוגע בקדושת המחנה. קדושת המחנה מתבטאת בנושאים רבים, למשל שירותן של חיילות ביחידות קרביות מעורבות חמור הרבה יותר מנוכחות פסיבית בשירת נשים”.
לצד זאת מבקש הרב לבחון האם יש ‘לפתוח חזית’ מול נושא זה של שירת נשים: “יש הישגים מסוימים בנושא השילוב הראוי, ופתיחת חזית נוספת בתחום שירתן של נשים מצריך שיקול דעת, האם הדבר יחזק את קדושת המחנה בתחומים אחרים, או שמא תפשת מרובה לא תפשת? אולי יש ללכת בקידוש המחנה קמעא קמעא”, שואל הרב אריאל, “ודווקא עוד חייל דתי ועוד קצין בן תורה הם שישפרו את המצב, יותר מהדרת החיילים הדתיים משירות צבאי”. לסיכום אומר הרב כי “הדבר מחייב שיקול דעת רחב וסייעתא דשמיא גדולה”.