איך להתייחס לפגיעות בקהילה? • הרצאה שטלטלה את העולם החרדי

אם לא מופיעות הכיתוביות בעברית: יש להיכנס להגדרות הסרטון (שלוש נקודות במאונך, בקצה העליון של המסך), ללחוץ על “כתוביות” (cc) ואז ללחוץ על “עברית”.

שאלו אותי אתמול בערב: למה אתה מגיע לאירוע הזה? למה אתה הולך לדבר באירוע הזה, האם אתה באמת צריך את זה? האם אתה באמת צריך לסבך את עצמך עם השיחה הזו שכל כך מסובכת, כל כך מורכבת, כל כך רגישה וכואבת לפעמים, כל כך שנויה במחלוקת.

הסתכלתי עליהם, אמרתי: כי אני שמעתי וראיתי יותר מידי למנוע ממני את האושר ואת השלווה של לא להיות נוכח ולדבר באירוע שכזה אבל לכם אני רוצה לומר שהסיבה האמתית שאני נמצא כאן היא בגלל שאני ואנחנו ואינני מתכוונן לכל מי שיושב בחדר הזה אני מתכוונן ‘אנחנו’ – אנשים מסוים שיושבים כאן ואנשים מסוימים שאמורים לשבת באולם הזה ואנשים מסוימים שישבו בעתיד באולם הזה שישמעו או שיראו את זה ברחבי העולם.

נמצאים כאן, בסופה של שנה לפני ר”ה ויו”כ של שנה חדשה לעשות את הדבר הקלאסי היהודי שיהודים עושים במשך אלפי שנים לפני יו”כ וזהו: אני כאן לבקש סליחה על מה? אני כאן לבקש סליחה על העובדה שכל כך הרבה מאתנו התעלמנו ביודעים ובלא יודעים מרצון, או בטעות בגלל פחד, או בגלל בורות אבל התעלמנו את הבכי השקט של כל כך הרבה נשמות צעירות וזכות שחייהם הושפעו ולפעמים רוסקו כתוצאה מההתעללות שהם חוו בשנים התמימות הפגיעות והמעצבות ביותר מה שעולה לי בראש הערב כשישבתי כאן הוא פסוק זהו אחד הפסוקים הכי חריפים בתנ”ך זה מופיע בספר בראשית בפרשת מקץ ראובן פונה לאחיו שהיו בבית הסוהר אצל משנה למלך מצרים והוא אומר את המילים הבאות “אבל אשמים אנחנו”.

למה? “על אחינו” – בגלל אח שלנו “אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו” ראינו את העצבות של נשמה כשהוא התחנן אלינו אבל לא הקשבנו זו הפעם הראשונה שאנחנו מגלים שיוסף התחנן לחמלה מעולם לא ידענו מזה בפ’ וישב כשזרקו אותו לבור לא כתוב בפעם אחת שיוסף ביקש רחמנות מעולם לא ידענו שהוא ביקש רק בפרשת מקץ אומר ראובן לאחיו שמעתם אותו, שמעתם אותו, ראיתם, ראיתם “ולא שמענו” – למה התורה לא אמרה לנו שזה קרה? ייתכן ישנם אנשים שמבקשים רחמים בדיבור אבל לפעמים הכאב עמוק מידי להתבטא במילים כמה אנשים שיושבים כאן, או שרואים את זה או שומעים את זה שתקו במשך 10, 20, 30 שנה לא בגלל שהכאב לא היה שם אלא בגלל שזה היה כל כך עמוק, שאי אפשר היה לבטא אותו במילים וראובן אומר לאחיו – “אבל אשמים אנחנו”.

היום אני מבקש סליחה בגלל שהיו כל כך הרבה ילדים וישנם עדיין שדעכו בתוך בור! בתוך תהום וכל כך הרבה מאתנו בחרנו או בשוגג מצאנו את עצמינו לא מקשיבים לא קיימנו את המצווה של: “אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לשמוע קול שופר” המצווה איננה לתקוע בשופר המצווה היא לשמוע! את קול השופר אבל למה שופר? אם ה’ רוצה לשמוע אותנו צועקים הוא צריך להגיד: בר”ה קומו ותעשו הו…הו…הו למה קרן של אייל? וגדולי החסידות מסבירים שכאב ראשוני, קדמוני לא יכול להתבטא אפילו בקול אנושי ישנו כאב שיכול להתבטא במילים ישנם ייסורים שאינם יכולים להתבטא במילים אבל הם יכולים להתבטא בבכי: אה! ואז ישנה זעקה של כאב שלא יכולה לצאת אפילו בבכי היא נקראת: קלא פנימאה דלא אשתמעה זהו קול אינטימי פנימי שאיננו נשמע והשופר מייצג את הקול הפנימי, הראשוני ממקור הנשמה, שאין לנו את האפשרות לבטא בשפתיים האישיות שלנו אנחנו צריכים ללכת לבהמה חסרת הישע הזאת לבטא את הקול הזה ואנחנו אחראים: לשמוע את קול השופר!

וכמה ילדים בעשרות השנים האחרונות תקעו בשופר הזה, לא עם הקול של עצמם בגלל שהקול שלהם נלקח מהם ואנחנו לא שמענו: את קול השופר אז היום אני פונה להרבה אנשים שיושבים כאן, ובעולם כולו.

ואני אומר: אנו מבקשים סליחה “אבל אשמים אנחנו” לעיתים שפטנו אתכם לעיתים התעלמנו ממכם לא הבנו אתכם מתחנו ביקורת, מחינו בכם חלק מאתנו עם כוונות טובות אבל לא שמענו את קול השופר התעלמנו מקול השופר לא היינו מוכנים לצאת מגן העדן ואזורי הנוחות שלנו לא היינו מוכנים לפתוח את עצמינו לאמת יהודי אמר לי לפני כמה ימים שבחור ישיבה בן 18 הצהיר את עצמו בישיבה כאתאיסט המורה מחה בו ואמר: איך יכול ילד יהודי להצהיר את עצמו ברבים כאתאיסט? זה בזיון, זו כפירה ואפיקורסות והמטפל הזה מספר לי, שהבחור סומך עליו והבחור הגיע אליו (בן 18) ואמר: אני אגיד לך למה אני נהייתי אתאיסט.

וזה מה שהבחור הזה סיפר לו:

במשך שלש שנים כשהייתי בן 7 ובן 8 ובן 9 כל ערב כשהייתי הולך לישון הייתי פונה לריבונו של עולם והייתי אומר: תציל אותי! תציל אותי מבייביסיטר קרוב משפחה תציל אותי מהבייביסיטר! במשך שלש שנים התחננתי לפני בורא העולם שיציל אותי מהבייביסיטר ביקשתי: תהרוג את הבייביסיטר! או שתיתן לו לעבור למקום אחר, שלא יופיע אצלי בבית והוא אומר למטפל לא נעניתי היום אני בן 18 יש בפני שני אפשרויות האפשרות הראשונה אם אני מאמין בהשם אני מוכרח להגיע למסקנה: שרח”ל הוא כל כך אכזרי וכל כך מתוחכם ואני אינני רוצה להחליט שהקב”ה אכזר!!! אז בחרתי באפשרות השנייה להאמין: שהוא אינו קיים מורי ורבותי אני רוצה שתבינו האתאיזם של בן ה18 הזה מכילה כזאת נקודה עמוקה עדינה ומזוקקת ברוחניות ובאמונה אתם יודעים למה הוא אתאיסט? כי הוא לא יכול להביא את עצמו להגיד שהקב”ה אינו “א-ל רחום וחנון” [אויך מיר אן אתאיסט] [הלוואי אויף א סאך מאמינים גאזאגט] [ולא אתרגם זאת] אני מסתכל על הבחור בן 18 הזה, ואני מסיק מסקנות אבל השאלה שלי אליי ואלינו היא: אתה מטיל ביקורת על הבחור הזה איפה היית במשך שלש שנים כשהוא דעך בבור??? איפה היית במשך שלש שנים כשלילה אחרי לילה הנשמה שלו, הלב שלו, הרוח שלו נופצו ונהרסו.

איפה היינו?

אז הילד היה בודד הוא היה כלוא בבידוד מוחלט, הוא היה מובדל ומנוזר לגמרי לאחר 10 שנים הסימפטומים מתחיל להתעורר ואנשים מזועזעים מההתנהגות שלו או שלה ועל כך כל מה שאנו יכולים לומר היום זה אנו כל כך מצטערים… אבל ביהדות חרטה על העבר כמעט ולא נחשבת אלא אם כן זה מגיע יחד עם פתרון לעתיד לכן אני חושב שאנחנו כאן היום לקחת שופר ולתקוע ארבעה קולות תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה הקול הראשון, הקריאה הראשונה היא קריאה לקהילה: לא רק קריאה לקהילה הזו אלא לכל קהילה יהודית בעולם כאן, בניו יורק, בארצות הברית ובעולם כולו.

והקריאה היא: תקיעה

אנחנו צריכים להתחיל לתקוע תקיעות! השנים של שקט, של אדישות, של לכסות את זה התעלמות מהמציאות צריכים להיהפך לתקיעה לתוך עידן של מודעות עידן של רגישות עידן של חינוך ועידן של טיפול והתמודדות ללא מורא של האסון והחולי הנורא הזה שלפעמים כל יום וכל לילה ואולי תוך כדי שאני מדבר רח”ל חוטף את נשמתם של בנים ובנות חסרי אשמה סימפטומים שיכולים להתעורר עשרות שנים אחר כך מונעת מהם את האפשרות ליחסים נורמליים נישואים מוצלחים, וחיים אינטימיים נורמליים מונעת מהם מביטחון אישי, ומאמון, אמונה בהשם מאהבת השם, מיראת השם מחגיגת החיים ומחגיגת היהדות מחיים שמלאים בשמחת החיים מחיים שהם מאמינים שהקב”ה שם אותם בעלום עם משימה באהבה הכול מנוע ומנופץ לפעמים משנים של סיוטים וחלומות משנים של השמצה, האשמה עצמית, בושה ומבוכה לפעמים על המשקף את הגרוע ביותר – נטילת החיים שלהם (-התאבדות) שחזר על עצמו שוב ושוב לצערנו אפילו בימים ובשבועות האחרונים ממש ה’ ישמרנו.

תקיעה! תקיעה!

אנחנו צריכים לחנך את עצמינו ובמיוחד אנשים שמתעסקים בחינוך אני מורה, חלק מאתנו מורים מורים, מנהלים, ראשי ישיבות, משגיחים, משפיעים, רבנים, מנהיגי ציבור אנחנו צריכים לחנך את עצמינו אני לא ידעתי מזה אבל אז לפני מספר שנים אנשים התחילו להגיע…

היה אדם אחד שהיה בן 14 שהגיע להתייעץ איתי מסיבות שונות ניסיתי לעזור לו במשך 10 שנים כל העצות שנתתי לו הוא עשה בדיוק להיפך שכמובן נתן לי הרגשה מאוד מאוד נעימה הוא הגיע אליי לבית ערב אחד הוא היה בן 29 אני כבר הכרתי אותו במשך 15 שנים ואנחנו דיברנו במשך 3 שעות הוא הצליח לסבך את עצמו בכל בעיה שקיימת ביקום מה שהוא עבר ברכבת ההרים של החיים שלו היה כמו האמירה מלמעלה מעלה עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית וסוף סוך בגיל 29 כשאני כבר מכיר אותו במשך 16 שנים הוא עוזב את הדירה שלי ב1 לפנות בוקר והוא יורד את המדרגות, ואני מסתכל עליו ואומר: אולי תגיד לי את האמת האמתית שלך שאינני יודע עדיין והוא עוזב את הבניין והדלת של הבניין עדיין פתוחה מעט הוא אומר: אני נאנסתי במשך 4 שנים ואתה הבנאדם הראשון שאני מספר לו את זה בגיל 29 ופתאום נורת הברק נדלקה אצלי בראש ואו, אני ‘החכם הגדול’ ניסיתי לעיין ולנתח, לתת עצה אני לא שמעתי את קול השופר הוא אף פעם לא ביטא זאת במילים, ולא שמעתי את השופר וכשזה חוזר על עצמו שוב ושוב ושוב אנו שמים לב אנחנו צריכים לחנך את עצמינו אנחנו צריכים להיות מודעים הורים צריכים לחנך את עצמם לחנך את הילדים לדרכים צנועות, רגישות ומתאימות אבל שקט.

רבותי זו לא אפשרות יותר.

זוהי ההודעה הראשונה – לקהילה: תקיעה!

הודעה מספר 2, היא לנפגעים, ולשורדים.

ולכם אנו אומרים שברים, תרועה ואז תקיעה אנו יודעים שחלק מכם נשברו, לא כולכם ישנם שורדים שלא נשברו, אבל ישנם הרבה שאכן נשברו חלק מכם שברים, וחלק מכם תרועה אתם יודעים את ההבדל? הגמרא אומרת במסכת ר”ה דף ל”ג ששברים הוא קול של אנחה “גינוחי גנוח” זו אנחה תרועה זה בכי “בילולי עלול” ישנם שני סוגים של אנשים שבורים ישנם אנשים ששבורים במקום כל כך עמוק כל מה שהם יכולים לעשות זה לילל לפעמים עם קול ולפעמים בלי ואז ישנה תרועה אלו שבוכים והיום אנו אומרים לכם שורדים וקרבנות אנו נהיה כאן בשבילכם בשברים שלכם ובתרועה שלכם אנו נפסיק להתעלם מהסיפורים שלכם אנו נפסיק להאשים ולהשחיר אתכם אנו נפסיק לומר לכם: תפסיקו להגזים.

תתקדמו בחיים שלכם אנחנו לא נדחיק אתכם כאילו יש לך רק קשיים כלשהם אנו נביט בשברים שלכם בדחילו ורחימו, בענווה ובכבוד וככל יכולותינו אנו נשתדל להיות כאן בשבילכם ואנו מתחננים אליכם אלו שכאן ואלו שבכל מקום אחר תדברו לא נאשים אתכם יותר קומו ותדברו! אנו מתחננים, אין צורך לקבור את הסוד בתאי התת מודע של ליבכם לחשוב 24 שעות ביממה: למה אני משוגע? למה אני לא כמו אחי המוצלח? למה אני לא כמו אחותי המוצלחת? למה בשבילי לקום בבוקר כל יום דורש ממני כוח כה עצום פארוואס בין איך דער משוגע’נער [למה אני המשוגע] על מה אני? מה? מה? תפסיק להאשים את עצמך! אתה זה אתה זה שהתעמתת עם חשכה גדולה אל תאשים את עצמך לא נשפוט אותך לא נשמיץ אתכם! לעולם לא נאשים אתכם אנו נחבק אתכם ואנו נקיים את מצוות ה’ למשה בפעם הראשונה שהוא עמד לפני סנה שבער בכאב ולא התכלה בגלל שזהו השורד הוא בוער היא בוערת אבל בהרבה מקרים לא נותנים לעצמם להיאכל ולהיהרס ומה ה’ אמר למשה “שעל נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא” תוריד את הנעליים שלך מהרגליים כי אתה עומד על אדמה קדושה כשאתה עומד בנוכחותו של שורד\ת אתה עומד לפני קדושה בגלל שאנשים… בגלל שאנשים שנבחנו בדרכים שכאלו תאמינו לי עובדים על רמה אחרת הם רואים את החיים אחרת והם רואים את המוות אחרת הם רואים אהבה בצורה אחרת והם רואים שקר ואמת בצורה אחרת הם חיים בכוכב לכת אחר ואלו שהתמזל מזלם לא לחוות את הכאב הזה צריכים לעמוד בענווה ולהוריד את הנעליים ובמקום להתפלסף תיאולוגיות רציונליזציה להצדיק להתעלם להסביר לספר סיפורים.

אנו צריכים לומר: אני כאן, ואני כאן להישאר. ואני לא כאן כדי להסביר אני כאן להזדהות אני כאן לחבק, אני כאן לעזור אחיי ואחיותיי היקרים, בפעם הזאת קומו ודברו! ותאומצו על ידינו תקום ותדבר, ואתה תאוהב תקום ותדבר, ואתה תוערך בגלל שאני ואנחנו לא מוכנים להאמין שגורל חייכם יסתיים בשברים או בתרועה אני ואתה מאמינים בבטחה, שלאחר השברים והתרועה אתה מסוגל לחוות לא רק תקיעה אלא תקיעה גדולה אתה מסוגל לא רק לחוות… אתם רואים, חסרי האשמה שבינינו שהחלומות שלהם לא נופצו נשארים במצב של תקיעה, טהרה, תמימות חלק מכם נבחרו לעבור במסלול של שברים או של תרועה אבל לאחר שברים ותרועה באה תקיעה גדולה דרגה טהורה ועילאית שהתקיעה המקורית לא יכולה להשיג.

למה?

בגלל שאני במסורת של אבותינו במשך אלפי שנים לא היינו מוכנים להאמין שמתעלל, שאנס מסוגל להרוס את מקור הנשמה שלכם ישנו מקור באישיות שלכם, ישנו מקור נפש הרוחנית שלכם, שבלתי ניתן להריסה זו לא הופך אותנו לקהי חושים מהכאב והייסורים העצומים הלילות של סיוטים והימים של דמעות אבל אנחנו, כל אחד מאתנו חייב לזכור אנו מעולם לא נקבל את האמת או את הרעיון שמקורכם נופץ על ידי אדם אחר שהחליט לנפץ לכם אותו בכוונה או שלא משליטה אנו יודעים שבשורש נשמתכם שהיא “חלק אלוקה ממעל ממש”.

המילים הפותחות של פרק ב’ בתניא שהאדמו”ר הזקן רצה להשריש בלב כל יהודי כמו שאף מתעלל אינו יכול להרוס את השם כמו שאף מתעלל אינו יכול לנפץ את ריבונו של עולם אף מתעלל או אנס בעולם יכול לנפץ את המקור המהו המוח, הלב או הנשמה שלכם ישנו מקום בתוכך שנשאר בטוח, טהור, תקיף ושאפתני, שמח אני יודע מאיר אמר, זה יכול לקחת מיליונים של דמעות כדי לחפור את זה החוצה אבל אל תייאשו ואנחנו כאן.

אנחנו כאן לומר: אנו אוהבים אותך, אנו מעריכים אותך, אנו מעריצים אותך ומריעים לך יוסף הצדיק! התבוסס בתוך בור אבל הוא זה שיצא לא רק מוצלח, הוא זה שהציל את העולם כולו מהרעב הוא זה שהציל את המשפחה שלו מהרעב הוא זה שיצא עם התקיעה הגדולה, התמימות הטהורה האוליטמטיבית.

שורדים אולי אתם צריכים אותנו אבל תרשו לי לומר לכם משהו: אנו צריכים אתכם הרבה יותר הרבה יותר ממה שאתם צריכים אותנו ואני יגיד לכם למה אנחנו בהרבה דרכים דור מאוד שבור לפעמים כל כך שבורים שאנו לא יודעים שאנחנו שבורים ומי הם אלו שילמדו אותנו איך לצאת מכל השברים והתרועה שלנו? ולהפוך אותם לתקיעה גדולה זה יהיה אתם השורדים! שלא יקבלו חיזוי שאין תקוה לחיים שלך שאתם נפגעים מנוצלים! שאתם צריכים להרגיש אשמה, בושה והשמצה כל היום, ובלילה לא יכולים להירדם אלו יהיו אתם שלא תהיו מוכנים לקבל את פסק הדין שאתם הרוסים, שאתם מרוסקים ופגומים לגמרי ושמקומכם בכף האשפה בגלל שמחשבות האלו הן חזקות אבל הם מחשבות אולטימטיביות לטווח ארוך המחשבות האלו באות ממקום בתוכך – היצר הרע שנועל את הים האינסופי של הכוח שלכם של הכוח הפסיכולוגי רגשי רוחני גופני וא-לוקי שמגיע ממקום שאף אחד אינו יכול להרוס אנו צריכים את השברים והתרועה שלכם ואנחנו מאמינם בתקיעה הגדולה שלכם ואנו מתחננים אליכם שתאמינו בעצמם בתקיעה הגדולה שלכם שתאמינו אתם ולעולם אל תרשו למעשים מפלצתיים כלשהם ליצור אצלכם ספק רציני שה’ עשה טעות כשהוא ברא אתכם שה’ ברא וממשיך להחיות מישהו שאינו שווה מאומה.

קריאה מספר שלש וזה קשה הוא ל: עבריינים ולעבריינים פוטנציאליים.

שומעים הערב ישנם אנשים בני 31, 21, 17, 15, 14 שאולי נאבקים וייתכן שאתם בעצמכם עברתם התעללות האינטימיות שלכם חוללה, אין לך גבולות אין לך גבולות אתה לא מכבד את עצמך, אתה מכור להרבה דברים שדי הרסניים ויש לכם את הדחף הארור הזה ואני יודע שבהרבה דרכים אתה אדם טוב אתה אולי אדם ואפילו עם יראת שמים אתה אולי אפילו הולך למקווה ומניח שני זוגות תפילין כל יום ואולי אפילו אתה מתפלל להשם ואומר: ה’ תעזור לי.

אבל אני פונה אליכם! כל המתעללים הפוטנציאליים שלכם, ואומר לכם: אל תרשה לעצמך להפוך לרוצח! אתה יכול הרבה יותר טוב מזה לא מגיע לך לחיות חיים שתמיד תדע, או שתגלה שאתה חנקת נשמה כי תזכור! כשאתה רוצח מישהו גם אתה נרצח כחלק מהתהליך אותו אחד לפחות יוכל להגיד אני לא עשיתי את זה, אבל אתה לא תוכל תן לעצמך חיים יותר טובים יש עזרה שם בחוץ תבקש את זה, זה חסוי תשיג לעצמך את העזרה הנכונה תילחם במלחמה שלך!!! אל תהיה רודף!!! אל תהיה רוצח!!! מגיע לך יותר טוב מזה בשבילך ובשביל עתיד ילדיך, יש דרך אחרת ולאלו שכבר נפלו, שמעדו תהיה מה שאתה באמת מסוגל להיות תעשה תשובה אמיתית תבקש סליחה, תמודד עם המחלה שלך, תעשה תיקון אמיתי לא תהיה מזולזל הגיבורים הכי גדולים שלנו הם בעלי תשובה האמיתיים, תשיג עזרה אמיתית!!! תפסיק לברוח, משדים שחורים שגורמים לך להרוס חיים מגיע לנו יותר מגיע לך יותר ואז ישנה הקריאה שלנו לכל הפעילים המבורכים – העסקנים כל אלו שלקחו על עצמם להתמודד עם החולי, האסון הנורא הזה.

ואני פונה אליכם היום אחיי וחבריי היקרים ואני אומר דבר אחד מעולם אל תתנו לעצמכם לפעול מתוך נקמה, יצר או אימפולסיביות המטרה אנו מודים לכם עליה, היא: דבר אחד בלבד, והוא: לשמור על ילדינו לרפא את הנפגעים שלנו ולעצור את האסון הזה אחת ולתמיד כמיטב יכולתינו בס”ד! תהיו מונעים ע”י כונה אחת בלבד והיא: מעולם אל תשלבו כעס אישי או עצבים, מעולם לא רק מתכלית אחת, והיא: “כל מעשיך לשם שמים” להילחם בשביל בניו של הקב”ה להיות שם להילחם בשביל החפים מפשע להיות שם בשבילם, לקום בשבילם להגן עליהם לעשות צדק, כשצדק צריך להיעשות.

ואני חייב להדגיש זאת הערב אע”פ שזה לא רשמית חלק מהפרוטוקול והוא לבי עדיין נשבר מאותם יחידים שמרצון להתנקם באויב מצאו מטרה, והתחילו לפרסם שהם נאנסו בואו נזכור אל תשתמשו בהקמה החדשה להגן על נפגעים אמיתיים וחסרי אשמה לחשוב אתה תצליח לחמוק ע”י האשמת אנשים חסרי אשמה.

בל יראה ובל ימצא!

לא נהיה מונחים אחר מחלוקות, פוליטיקות ושמועות במה שהאחד רוצה, ומה שהשני רוצה אנחנו חייבים לקום בשביל האמת! האמת תנצח “אמת ה’ לעולם” הגמרא אומרת במסכת סנהדרין עשו וגם דוד היו עם דם על הידיים אבל היה הבדל “עשו הורג מדעת עצמו ודוד נשאל בסנהדרין” עשו היה אכזר ורצח מחשקיו האישיים דוד גם היה חם ושאפתני אבל לדוד היה הקב”ה לדוד היה סנהדרין לדוד הייתה תורה דוד נלחם למען האמת! ואם ישנו מקום אחד שאמת כל כך חשובה, זה בנושא הרגיש הזה.

חבריי, אני רוצה לסיים בסיפור היה יהודי אדם גדול חלק מכם יודעים את שמו אדם גדול, ר’ מיכאל בער ווייסמאנדל הוא היה רב הונגרי מסלובקיה חותנו של הרב מניטויר וזה לא כל ניתן להאמין אבל הוא נפגש עם אייכמן ימ”ש לשחרר יהודים הונגרים בשביל כסף הסכום היה אמור להיות שני מיליון דולרים אמריקאיים: בשביל מיליון יהודים שגרו בהונגריה ומסביבה ר’ ווייסמאנדל, מעולם לא השיג את הכסף היהדות ההונגרית נמחקה ב1944, בסוף המלחמה הגרמנים רצחו 24 אלף יהודים ביום באושוויץ ר’ מיכאל בער ווייסמאנדל איבד את אשתו וילדיו הוא קפץ מהרכבת בדרך לאושויץ שבר את הרגל, ושרד את המלחמה והוא בנה ישיבה במנטקיסקו הוא נפטר כאדם שבור ב1958 ר’ מיכאל בער, אני רוצה לספר לכם משהו שקרה ר’ מיכאל בער לאחר המלחמה חזר לעיר ניטרה איפה שחותנו היה רב גדול ומפורסם הוא הגיע מדברצין למד אצלו, ונהיה חתן שלו והוא חזר לשם אחרי המלחמה זה היה החג הראשון והרבה מהניצולים הגיעו לבית הכנסת הגדול שעדיין עמד בנייטרה ור’ מיכאל בער ווייסמאנדל שחותנו כבר לא היה בחיים קם.

וזה מה שהוא אמר: רבותיי, אם חמי הרב הגדול מנייטרה היה פה אתם יודעים איזו הכרזה הוא היה עושה עכשיו, הוא היה מכריז רבותיי, חייב להיות שקט בבית הכנסת! [אנחנו עדיין עושים את ההכרזות האלו] צריך שיהיה שקט בבית הכנסת, כבוד ושקט בבית הכנסת חמי היה רואה ילדים בבית כנסת היה קורא להם. ילדים, ילדים צריכים להיות בשקט לכבד את השם, את התפילה, את התורה אם אתה רוצים לעשות רעש תצאו תצאו, אתם יכולים לשחק בחוץ אבל כאן אתם חייבים להיות בשקט.

ר’ מיכאל בער ווייסמאנדל אמר זה מה שחמי היה מכריז אבל היום אני אכריז הכרזה שונה לחלוטין הוא אמר אם ישנם ילדים כלשהם בבית הכנסת הזה בבקשה תרעישו בבקשה תצעקו בבקשה תקפצו בבקשה תצחקו בבקשה תרוצו והתשובה הייתה: שקט דממה אתם יודעים למה? בגלל שלא היו ילדים לא נשארו ילדים ר’ מיכאל בער איבד את ילדיו ומאות ומאות ואלפי משפחות איבדו יותר ממיליון וחצי ילדים בית הכנסת נותר בדממה ור’ מיכאל בער התחנן לרעש, לבלגן ולהמולה של הילדים שהגיע לו.

אנו פונים היום לכל הילדים שלנו ואומרים: אנא מכם, אל תהיו בשקט יותר תעשו המולה, תדברו אתנו נערים ונערות – דברו אתנו! נשים וגברים צעירים – דברו! ישנם אנשים שיקשיבו. אנו נשבעים לכם: הפעם יהיו אנשים שיקשיבו.

דברו!

הורים תלמדו את הילדים שלכם לדבר אתכם תתקשרו איתם תדריכו איתם, תכוונו אותם באנושיות, בעדינות ובצניעות מכובדת לפי השו”ע אבל תדריכו אותם תהיו שם איתם תשמרו עליהם, תחבקו אותם תהיו נוכחים, תהיו עדים. ותקשיבו לקול השופר שלהם היום אנו אומרים: תקיעה, שברים, תרועה אבל אנחנו מאמינים שמכל השברים והתרועות אנחנו נקבל את התקיעה הגדולה במהרה בימינו אמן.

תודה רבה.

את/ה לא לבד! מאות מתנדבים במרכזי הסיוע השונים ברחבי הארץ מחכים כדי לעזור לך להשמיע את קול השופר שלך.

אל תישאר עם זה לבד! ניתן לפנות לאחד ממרכזי הסיוע הפזורים ברחבי הארץ ובקש יעוץ הכוונה והדרכה.