שמעו סיפור 1:
לפני שנים נסעה (אז) שרת התקשורת לימור לבנת לנסיעה רשמית בפינלנד. היא לוותה על ידי קבוצה של אנשי עסקים בתחום הטלקום. המולדת של נוקיה היתה אז בית גידול לחברות נוספות בתחום האלקטרוניקה, טלקום, תקשורת.
אחרי הנחיתה, ועוד לפני שהספיקה להתארגן, קנתה לבנת בשדה התעופה משקפי ראייה של מותג Boss. כן, Hugo Boss. פעם היה דבר כזה.
מפה לשם, כמה שעות אחרי הנחיתה, הגיע צלם, פליש-פלאש, תמונות. ושרת התקשורת עמדה מצולמת עם המשקפיים, והכיתוב Boss ממסגר את פניה.
התמונה נשלחה למערכות העיתונים ובסופו של דבר הופיעה באחד ממגזיני הנשים או עיתון סופשבוע כלשהו.
העיתונאית חני קים, מושחזת שכמותה, עדכנה בעיתון ‘הארץ’: מה פתאום שרת תקשורת במדינה דמוקרטית עוסקת בקידום מותגים מסחריים?
קמה מהומה זוטא.
לבנת הוזמנה למסור את גרסתה למשנה ליועץ המשפטי לממשלה דאז, טניה שפניץ, ואחרי דיון אתיקה במשרד המשפטים היא קיבלה מכתב נזיפה. ׳שלא תעזי לחזור על קידום המכירות הזה למותגים מסחריים׳, נאמר לה. ׳זה ממש לא ראוי׳.
שמעו סיפור 2:
לפני כמה חודשים החליטה השרה גילה גמליאל להשתתף בקמפיין להעלאת מודעות לאלימות נגד נשים ואלימות במשפחה.
למטרות הקמפיין, שהיה בחלקו צילומי, היא הולבשה בבגדי גברים והצוות שלה פרסם חלק מן התמונות בעמוד הפייסבוק שלה, למטרות טיזר, כמקובל במקומותינו בימים אלה.
גמליאל (יותר נכון, מי שמחזיק את הסיסמה לעמוד הפייסבוק שלה) העניקה קרדיט חביב לחברת האופנה שתרמה זמן, בגדים ועיצוב.
הוסכם על כולם שהמטרה ראויה ויפה. אם אני זוכרת נכון, אפנת סגל התגייסה בהתנדבות. המיסחור של העניין קצת חרה.
צילמתי מיד מסך, ביררתי את כללי ההתנהלות לפי הנחיות היועץ המשפטי, ונאמר לי שזה אסור, בשל העירבוב בין מטרה ציבורית לבין עניין מסחרי.
פניתי לתגובה, והצוות של גמליאל ציין שהם אכן עשו טעות, ושהם מוחקים את הפרגון לחברה המסחרית.
כל הסיפור מצילום המסך ועד להסרת הקרדיט – עניין של 3-4 שעות.
התלבטתי אם היה טעם לאייטם ואחרי שראיתי שמדובר במשהו שהיה באוויר רק לכמה שעות, ונאמר שזו היתה טעות – חשבתי שאין מה לעסוק בזה. האייטם לא פורסם אצלי. ירדתי מהעניין.
הנה כאן, הקרדיט של גמליאל לחברה המסחרית, אשר הוסר תוך זמן קצר:
שמעו סיפור 3:
שרת התרבות של מדינת ישראל מקדמת בוידאו רשת קצר, תכנית מסחרית בערוץ מסחרי של זמר מסחרי – שהוא עבריין מס מורשע, ומי שהיה חשוד (אך לא הועמד לדין) במעשה חמור.
בהמשך לסיפור 2, גם הפעם ערכתי בירור (קצר) בסוגיה המשפטית, ונאמר לי שבגלל שמדובר בפרסום שאינו בעיתון מחד ומאידך מדובר בקמפיין שהוא רק מסחרי, אך לכאורה לא מערב קמפיין ציבורי של משרד התרבות – אין פה הפרת כללים.
יובל דרור ניסה להבין היום: הכיצד יתכן שאין איסור פשוט על קידום מסחרי שכזה?
״נדמה שאף אחד לא העלה בדעתו שייתכן שיום אחד שרת התרבות של מדינת ישראל, הליכודניקית מירי רגב, תחליט לנצל את מעמדה הפרלמנטרי והציבורי על מנת לקדם תוכנית ריאליטי בערוץ מסחרי שנקראת על שמו של זמר שהוגש נגדו כתב אישום בגין העלמות מס והגשת חשבוניות פיקטיביות בהיקף של 2.5 מיליון שקל, שהורשע על-פי הודאתו בעבירות מס ושנחשד במעשים חמורים (אך לא הוגש נגדו כתב אישום בפרשה זו – אביו לעומת זאת הורשע ונידון לשנתיים מאסר בפועל) – על-ידי צילום של סרטון בחצר ביתה, שבו תאמר למצלמה: ‘איזה כיף! התוכנית חוזרת! תוכנית מדהימה… לכו על זה! הצליחו! אייל גולן, כל הכבוד, אחלה הפקה, תעשו חיל'”.
הקידום המסחרי שעשתה רגב מרתיח ואם יורדים לשורש העניין, עוד יותר מעצבן שערוץ מוביל במדינה נותן זמן לאדם כזה.
אבל יותר מן הקידום המסחרי, המחשבה על הנערות שנמשכו לתופעת איל גולן ומצאו שם ‘יחס חם’, בין אם זה מאבא של גולן או מחוג המקורבים וגם מגולן עצמו, בסוג של עצימת עיניים מתחסדת, אשר חילצה אותו בעור שיניו מן האישום.
זה איש התרבות ששרת התרבות רגב במדינה המתקדמת שלנו דואגת לטפח את חשבון הבנק שלו ואת המעמד שלו? בושה.
תגובת מירי רגב: ״אני מרבה לברך על יצירות ישראליות המביאות לידי ביטוי תפישת עולם חברתית ורב תרבותית וכן מחזקת את ידם של יוצרים המביאים לקדמת הבמה את חוזקו ויופיו של הציבור בישראל על קשת גווניו.
“כך עשתי לאחרונה גם עם עלייתה של הסדרה ‘גיבורים’ ו’המתמחים’ וכך אמשיך לעשות.
“התכנית ‘אייל גולן קורא לך’ היא הפקה ישראלית חשובה המביאה לקדמת הבמה את הזמר הישראלי הים תיכוני ואני מאחלת לכולנו שאוכל לברך גם בעתיד על תוכניות נוספות מסוג זו, במיוחד בימים אלו בהם הגזענות כלפי עדות המזרח עולה על גדותיה״.