גיור כהלכה? בטח, אבל עם רחמים

בדיוק לפני שנה הייתה לי זכות גדולה לסיים את לימוד ספר רות ביחד עם בתי הגדולה, מעין, שביקשה ללמוד את המגילה לכבוד בת המצווה שחלה בתקופת חג השבועות. מלבד ההמלצה לכל אב לערוך סדר לימוד כזה בליל שבת [אחד המהנים שיש], נבטה בי תובנה חשובה בהקשר לתימה המרכזית של המגילה, הלא היא סוגיית הגיור, שכרוכה עם מוטיב מרכזי נוסף – הלא הוא החסד.

קביעת “עמך עמי, ואלקיך אלקי” של רות המבססת את דרכי ההצטרפות לעם הנצח כידוע, טעונה בפרטים הלכתיים רבים. רבות נכתב על איך ומתי מותר לגייר גויים, ובספרות ההלכה והפסיקה לאורך הדורות התפתחו דרכים שונות בהלכה בסוגיית הגיור.

השאלות ההלכתיות צצות בכל פעם מחדש גם בימינו, והופכות את שאלת הגיור לקו פרשת מים שמשני קצותיו ניצבים מחנות שונים. אני מודע לעובדה כי בחוגים החרדים יש נטייה ברורה לבחון היטיב את הנאמנות המוחלטת לעול המצוות, קלה כחמורה, ואני גם מודע לכך כי מקורה של תפיסה זו היא בכוונה טהורה לשמור על המחנה בפני אלה שרוצים להתגייר משיקולים זרים, חברתיים או אף כלכליים (כמו שהועלה בטורים של הרב מנחם ברוד ומירי שניאורסון).

יחד עם זאת, לעיתים נדמה כי חלק מפולמוס הגיור גלש ממחלוקת לשם שמיים לזירת קרב בין הזרמים השונים ביהדות האורטודוקסית. כך למשל, הרצון לבטל באופן סיטונאי תעודות גיור שכבר מזמן הונפקו, נראה כנסיון (אפילו בוטה) של דיין לקעקע לגיטימציה של מערך גיור שאינו עומד בקנה אחד עם השקפת עולמו ההלכתי. האם זו מחלוקת לשם שמים? האם לא היה מקום לייחד את המלחמה בזרמים לא אורתודקסים המבקשים לקבל לגיטימציה להליך הגיור שלהם כנדבך נוסף של רצונם להילחם בממסד הדתי אורודוקסי על כל גווניו?

אינני מוסמך לרבנות, וכמובן לא לדיינות, ומכאן שאין לי יומרה לקבוע שום סטנדרטים לגיור כזה או אחר, ועם זאת בדיקה במקורות מעלה תמונה מורכבת ממה שהממסד הרבני החרדי, מבקש לפעמים להציג.

בלי עול מצוות אין גרות? נפתח ספרים

גדול הפוסקים בארה”ב הרב משה פיינשטיין זצ”ל נדרש למקרה בו הגיורת לא קיימה מצוות לאחר תהליך הגירות, האדם אתו ביקשה להינשא היה מחלל שבת, ויתרה מזו, היא עצמה סברה ששמירת השבת עליה דיברו הדיינים, אינה אלא ‘הידור בעלמא’. דעתו של הרב פיינשטיין כפי שעולה מן התשובה, אינה נוחה עם סוג גיור שכזה, ועם זאת סבור הרב, כי משעה שעברה גיור בבית דין אורתודוקסי יש לקבל אותה כיהודייה [אגרו”מ, א, יו”ד, סי’ קס].

גם הראשל”צ הרב בן-ציון מאיר חי מציין בספרו המפורסם ‘משפטי עוזיאל’ [יו”ד,  סי’ נח]  מציין כי “גר שקבל עליו המצות ועונשן אף על פי שידוע שלא יקיים אותם מקבלים אותו אחרי שהודיעו לו מצות קלות וחמורות ענשן ושכרן”.  שכן גם אם יחטא ויענש מכל מקום סבור הרב כי “זכות היא לו לזכות באותן המצות שיקיים אותן ומשום דילמא נפיק מהם זרעא מעליא”.

מובאות קצרות אלו אינן מהוות תחליף למסה תורנית שוודאי ראויה להירשם במקרים כעין אלו, וגם אני כאמור אינני מציע את עצמי כממלא מקום גדולי התורה. יחד עם זאת הציטטות המעטות האלו מעלות תובנה חשובה רלוונטית לימים של ערב שבועות: רבנים שעוסקים בצרכי ציבור אל נא תתעלמו מאותם מקורות עשירים של פתרונות הלכתיים [מוסמכים], שיכולים להתאים למצב העם בזמננו, גם אם הם לא תמיד תואמים את הרוח הנושבת ברחוב ובתקשורת מסויימת באותו זמן נתון.

מגילת רות מציגה לפנינו את ‘עמך עמי ואלוקייך אלוקי’ במבט של חסד. לא עם גמישות בהלכה, בלי פתרונות קסם, אבל כן עם רצון אמיתי ולב רחום למצא ככל הניתן פתרונות הלכתיים מוסמכים כדי לעזור לנפשו האומללה של הגר.