10 שנים בישלה תבשילים במסעדה, עכשיו היא אוכלת במזנון הכנסת

את הסיפור הראשון על ח”כ נורית קורן שמעתי מבחור חרדי, פעיל תנועת דגל התורה באחת מערי השרון, בערב הבחירות האחרונות.

היה זה באחד מהמטות השכונתיים. הבחור, שהיה חדור בתחושת שליחות של ‘כל קול לג’ קובע’ ניגש אל קורן, מבלי לדעת מי היא, וביקש ממנה, כפי שביקש מרבים אחרים: “אז למה שלא תצביעי לג’?”

קורן  הביטה בו, חייכה, והשיבה לו: “זה רעיון טוב, אבל אני מועמדת למפלגת הליכוד, אז זה מחייב אותי להצביע למפלגה”.

באיזה מקום את? – התעניין הפעיל .

“במקום ה-28”, השיבה לו, ושוב חייכה. “לא שאני חושבת שנגיע למספר הזה”, מיהרה להוסיף.

למען האמת, איש לא האמין שהליכוד יגיע ל’מספר הזה’, ובכלל, להישג של 30 מנדטים. אבל בסיומו של יום הבחירות, עת נודעו התוצאות, הבינה נורית קורן, שבין לילה הפכה לחברת כנסת.

•

כשנורית קורן אומרת שהיא רוצה שופטים חרדים בבית המשפט, היא מתכוונת לכל מילה. לא ברור שהיא תצליח להגיע אל היעד, גם לא בהתחשב בכך שהיא חברה בוועדה למינוי שופטים. אבל טוב שלפחות יש מי שרוצים.

היא מפתיעה לגמרי. אנחנו פותחות בסיפורים על אוכל תימני ועל מסעדה שניהלה, ואז עוברים לעולם שונה לגמרי של משפט ומשפטנים. אלו הם חייה של נורית קורן, בלתי צפויים.

היא נולדה בשנת 1960 (חשבון זריז מעלה כי היא בת 56, אבל שום דבר בפניה לא מרמז על כך) למשפחת עולים מתימן בשם מנצורה, בשכונת סנהדריה הירושלמית. אבא שלה היה פועל פשוט, נהג משאית, נהג מונית, כמו כל האנשים הטובים שהתפרנסו אז מזיעת כפיים. משפחה מסורתית, שאפילו שלחה אותה ללמוד בבית יעקב.

כשהייתה בת 11 עקרה המשפחה לקרית ארבע, שם השתנה זרם החינוך שלה לחרד”לי, כשהוריה בוחרים לשלוח אותה לפנימיית גבעת וושיגטון הדתית-לאומית. לא תאמינו, אבל כבר בגיל 17 היא מצאה עצמה נשואה לבעלה (עד היום), אלי קורן, בן העדה התימנית אף הוא, כשהשניים עוברים להתגורר בהרצליה.

התחתנה, אבל המשיכה לימודים בתיכון המקומי, עד שגילתה את הריונה ונאלצה לפרוש.

אם הייתם פוגשים אותה לפני 30 שנה, לא הייתם מעלים בדעתכם כי דווקא אחרי שנולדו ילדיה, האם המשפחתית והמסורה תצא לעולם האקדמיה ותשוב משם מצוידת בשלל תארים. עוד פחות הייתם מאמינים שיום יבוא והיא תהפוך…לחברת כנסת.

ילדי תימן. צילום: ELDAN DAVID, לע”מ

21 שנה לאחר שנישאה, עם בכורה כבת עשרים ותינוקת כבת שנתיים, החליטה להירשם לקורסים באוניברסיטה הפתוחה. משהו כמו חמש שנים לקח לה לסיים את התואר במדעי החברה והרוח, אבל היא עשתה את זה, ובהצטיינות. כשסיימה, לא ברור למה ומאיפה הגיעו הכוחות, החליטה ללכת על תואר ראשון נוסף, והפעם במשפטים. כשסיימה גם אותו, בקריה האקדמית אונו, הלכה על תואר שני במשפטים, הפעם באוניברסיטת בר אילן.

אני עוד זוכרת אותה בקדנציה השניה של נתניהו, כשהמפלגות החרדיות היו בממשלתו. היא ניהלה אז את לשכתו של גלעד ארדן, השר להגנת הסביבה באותם ימים. ידעתי שהיא פעילת ליכוד, אבל לא ידעתי על שלל תאריה. מתברר שהחיידק הפוליטי דבק בה כבר אז.

כבר מ-2001 היא חברה בליכוד. בעצם, “נולדתי למשפחה ליכודית”, היא אומרת. אבל רק ב-2008 החלה לנסות ‘לרוץ’. תחילה על משבצת הנשים, התמודדות בה כשלה. אחר כך, ב-2010, ניסתה שוב וגם נכשלה. בבחירות האחרונות רצה על משבצת מישור החוף, והתמקמה במקום ה-28, שהיה נראה לא ריאלי עד לליל התוצאות.

כך צנחה היישר אל כיסאות הכנסת, אל הרבה מאד ועדות בהן היא חברה, אל סגנות יו”ר הכנסת, אבל ובעיקר – אל הוועדה למינוי שופטים. כעורכת דין, אין מימוש חלום יפה מזה.

•

אנחנו יושבות במזנון הח”כים. מעת לעת ניגשים אליה חברי מרכז, ומשחילים בקשה.

“יש לך סבלנות לנדנודי החמצוצים?” אני שואלת, והיא מחייכת. “אלה הם הבוחרים שלי”. מי כמוה מבינה כמה קריטי עבורה לשמור איתם על קשרים טובים. אחרי הכול, לא פשוט להיבחר כח”כ בארצי, הרבה יותר קל לעשות את זה על משבצת מקומית.

אני מנסה להבין מה משך אותה לפה, ולמה לא המשיכה בעשייה שלה כעורכת דין. אבל היא נלהבת כולה מהתפקיד. “אני מעבירה חוקים, אני עוזרת לאנשים”, היא שופעת סיפורים על עזרה.

אחד מהם מרחיק לכת עד ל…הר גריזים שבשומרון, שם סידרה הסעה לילד שהיה זקוק למוסד של חינוך מיוחד. העיניים שלה נוצצות כשהיא מספרת את הסיפור. מי היה מאמין שהאשה הזו, עד לפני כמה שנים, עוד הייתה שמרטפית לפרנסתה. “עשיתי ספונג’ה בבתים” ואפילו…ניהלה עסק עצמאי שלה, בו הכינה ממיטב תבשילי המטבח התימני.

לראיון היכרות בערוץ הכנסת הגיעה עם דף מתכונים להכנת פיתה תימנית. עשר שנים ניהלה בעשר אצבעותיה מסעדה, בה הכינה ממיטב מאכליה. ואל תשאלו איזה מאכלים היא מרימה אצלה בבית. פה, במזנון, היא יושבת לצידי ומסתפקת ב”מה שיש”, רק כי “אין לי ברירה. אבל בג’חנון שלי, אי אפשר להתחרות”, היא מבטיחה לי.

אני לא ממש יודעת לנבא האם היא תצליח לשלב שופטים חרדים, גם לא האם תצליח לעבור את משוכת הפריימריז המלחיצים של הליכוד, שלא ממש עושים חיים קלים למי שעובר ממשבצת מקומית לארצית (תשאלו את ציון פיניאן, ח”כ לשעבר, שנאלץ היום להיות עוזר בכיר לשר התחבורה ישראל כץ).

מה שבטוח, מקצוע יש לה ביד, היא עשתה בעבר ומן הסתם תשמח לעשות זאת גם בעתיד.

•

באחד ממסדרונות הכנסת פגשתי אותה בחברת כמה מבני העדה התימנית. מאז נבחרה לתפקידה, מצאו בה הארגונים הפועלים לחשוף את הסודות של פרשת ילדי תימן החטופים – אוזן קשבת.

“נולדתי להורים שעלו מתימן והתחתנו כאן בארץ. את חטיפות הילדים הכרתי מסיפורי המשפחה. שני דודים שנלקחו להם ילדים”, היא מספרת. “גם חמותי איבדה אחות. הסיפור חזר על עצמו באופן זהה. היו מסבירים להם שבמעברה אין תנאים, אין מים זורמים, יש מחלות, לקחו את הילדים לקיבוצים, ואז, בדרך כזו או אחרת, הם נעלמו. גדלתי על זה”, היא אומרת.

באחת מישיבת סיעת הליכוד, החמיא לה ראש הממשלה על שהיא מובילה את הטיפול בנושא. “תודה גם לך, ראש הממשלה, על האמון”, השיבה לו נרגשת מי שזכתה לטפל בסיפור כה כואב של בני העדה.

מאז התמנתה לח”כ, כמעט בכל אירוע אליו הגיעה, איפשהו בצד עמדה אשה זקנה, תימניה, וממלמלה: “מה עם ילדי תימן”.

זמן חלף, והיא הבינה שהיא חייבת להרים את הכפפה ולעשות מעשה. “דיברתי עם כמה ח”כים ממוצא תימני, אבל זה לא התקדם לשום מקום. באחד הימים יצרו איתי קשר חברים מעמותה חדשה בשם ‘אחים וקיימים’. “הגעתי לפגישה, הם רצו ללכת על טיפול משפטי, הגשת עתירות, אבל אני עצרתי אותם, אמרתי רגע, עוד לא מיציתם את המישור הפרלמנטרי. החלטתי לערוך כנס רציני.

“במקביל הם נפגשו עם הנשיא רובי ריבלין, הוא אמר להם: ‘אני לא יכול כרגע לעזור, אבל יש לכם נציגה, ח”כית, יש לה דרך פרלמנטרית לעשות מעשה’. ואז הגעתי לפגישה עם ראש הממשלה, הבאתי לו ספר בנושא וביקשתי שיקרא”.

והוא נרתם לעזור.

מאז החלה לטפל בנושא ועד היום היא לא מפסיקה לקבל טלפונים. “לכולם יש סיפור דומה. באחד מהכנסים עלה לדבר ראש עיריית ראש העין לשעבר, יגאל יוסף, שהוא גם חבר בוועדה שמטפלת בנושא. הוא נשבר בדברו”.

כשהיה ילד קטן אושפזה אחותו אסתר בת החצי שנה. כשהגיעו הוא ואמו לקחת אותה הביתה הודיעו לאמא הבוכיה שהילדה נפטרה. לא הראו לה גופה, לא תעודת פטירה. כ-17 שנים לאחר מכן הגיע לביתם צו גיוס עבור אותה ילדה, מה שהוכיח שהודעה לא נמסרה למשרד הפנים כלל וכלל.

“מי יכול לתקן עוולות כאלו?” היא זועקת, כשהנושא בוער בעצמותיה.

אחר כך היא מראה לי דף ישן ובו הודעה על פטירת ילד. המילה “נפטר” מופיעה במרכאות. לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין מה ביקשו הכותבים לסמן במה שכתבו…