הבלשן היהודי המפורסם נועם חומסקי טען כי לכל השפות בעולם יש מכנה משותף – או כמו שהוא כינה זאת: תכונות מבניות שוות שטבועים אצל כל יילוד במוח.
זו הסיבה שכל הילדים בעולם מצליחים ללמוד כל שפה בכל מקום, שכן לכולם בסיס משותף, וכללי דקדוק תואמים לחלוטין.
אלא שדבריו של ‘אבי הבלשנות המודרנית’ ספגו מכה לאחר שדניאל אברט, אמריקני צעיר, נשלח למשימה מיסניורית בברזיל.
אברט שסיפורו הופיע באתר HIX היה אמור לחיות עם שבט נידח בשם פיראהא באזור אמזוניה בברזיל. הוא חי במחיצת השבט במשך 20 שנה, למד את השפה ונטמע בחברה. לאט-לאט הוא זנח את המשימה המסיוניורית שלו, אחרי שגילה שלבני הפיראהא אין ממש עניין בסחורה שניסה להציע. במקום זאת, הוא החל לחקור את השפה המוזרה שלהם, והפך למערבי הראשון שמדבר את השפה באופן שוטף.
הוא למד בלשנות והחליט לחשוף את העולם לשפה הייחודיית של השבט.
אז למה זו מכה לחומסקי?
כשחזר דניאל לארה”ב ודיווח על ממצאיו, התברר ששפת הפיראהא אינה עונה כמעט לאף אחד מהעקרונות האוניברסליים עליהם דיבר חומסקי – אין להם בכלל מספרים (הכל זה “מעט” או “הרבה”), אין להם ייצוגי זמן בשפה וגם אין להם מילים לצבעים.
לשפה יש שתי צורות דיבור: רגילה ובשריקות, כששפת השריקות מדוברת רק על ידי גברים בזמן ציד. בנוסף, השפה שלהם לא עונה לכללי הדקדוק שנמצאו בכל השפות שנתגלו בעולם.
אז מה עושים?
חסידים רבים של חומסקי מצאו פיתרון פשוט שייתכן שהוא אף נכון. מי יודע? דניאל אברט המציא הכל. הוא לא היה בין השבטים, לא חי בקרבם, ובטח שלא למד את השפה שלהם.