מה היה סוד קסמו של הרבי מזלאטשוב?

‘גיטער איד’, יהודי טוב, כך נקרא באיזורים רחבים לפני השואה מנהיג עדה חסידי, מה שנקרא היום אדמו”ר.

ככלות השבעה לאדמו”ר מזלאטשוב, והדיון התקשורתי הפנים מגזרי בעניין, נראה שההגדרה מתאימה לו ביותר.

יהודי טוב.

האדמו”ר זצ”ל דיבר עם כל אחד ברמתו ובגובה העיניים – ולא הלך למסור שיעורים גאוניים ומעמיקים במפרשים ופוסקים, בהם היה בקי. קיבץ סביבו מבקשי ישועות והתפלל איתם – ולא חבורת עילית של יודעי ח”ן ללימוד קבלה אחר חצות הלילה.

התייחס לכל אחד כחסיד יחיד – ולא הנהיג מערכת מלאה ‘מלמעלה’ תוך הסתגרות בהיכל שן.

האיר פנים לכולם – ולא בדק מאיזה חוג בדיוק המבקש את ברכתו ועצתו, מה האינטרס שלו ומה הרווח שיגיע אליו בעקבות כך. הגיע לכל סעודת מצווה שהוזמן – בלי חשבונות צדדיים כאלה ואחרים. עשה מעשה חסד בעצמו – ולא על ידי ארגונים מסונפים עתירי ממון ותורמים, שיפאר את שמו.   בנה בעצמו את בית מדרשו וקהילתו – ולא קיבל בירושה קהילה מסודרת.

פשטות הליכותיו ומזגו, הם שכבשו את ההמונים שכה העריכו אותו, ובתוכם גם שחקני ספורט וח”כים חילוניים ששיחרו לפתחו. גם יח”צנים ועיתונאים חרדים, הידועים בציניותם, רחב ליבם והתנדבו לסייע בעדו ולפרסמו.

וזה מה שכל כך הפריע למבקריו, היכן מצינו אדמו”ר שקם לו ככה מלמטה, עוזר לכל אחד, מאיר פנים לכולם, מסייע בלי חשבון, בא בפשטות ובלי חשבונות של יוקרה וכבוד לכל מקום? בלי גדודי משב”קים המנתבים את התנועה ומכניסים אליו רק את מי שהם חפצים ביקרו?

אבל זה בדיוק שבחו וסודו.  פשטות ההליכות, האהבה לכל יהודי, וגם פרסומו היו כולם בצורה פשטנית. ללא יח”צנים המתחבאים מאחורי הקלעים, ומשלמים כסף רב לעיתוני התמונות, כדי שהאדמו”ר שלהם יקבל תמונה גדולה יותר מהאדמו”ר המתחרה. כאן גם הפרסום היה גלוי לעין השמש, יש כאן יהודי טוב שעושה דברים טובים ומשמח יהודים, ואנו מפרסמים את זה. והציבור ראה, נהנה, אהב והעריץ אותו, והדבר ניכר בחייו וגם לאחריהם. לפני שהוכתר רישמית לאדמו”ר ויותר, לאחר מכן, כשהתפרסם יותר.

אז אולי הוא לא היה בדיוק ‘אדמו”ר’ כפי שהתרגלנו לראות בשנים האחרונות, אבל השם ‘זלאטשוב’, תאם לו בהחלט, מעיון בתורת ראש השושלת, המגיד מזלאטשוב, ניבטת מכל פינה אהבת ישראל עצומה לכל יהודי באשר הוא, ואת תפקיד הצדיק הוא מגדיר, כמי שדר עם כל בני הדור ומטיב איתם.

כזה היה היהודי הטוב מזלאטשוב.