פדיה מרק, בנו בן ה-15 של הרב מיכאל מרק הי”ד, שיחזר היום (רביעי) לראשונה, בשיחה עם עפר חדד מחדשות 2, את הרגעים בהן אירע הפיגוע הרצחני ביום שישי.
ההורים יצאו לקניות לשבת, פדיה עזר בבית ואחר כך קפץ לבריכה וחיכה שאביו ואמו יאספו אותו לביקור אצל סבתא בירושלים. “ב-14:30 הם אספו אותי”, סיפר. “עשר דקות בערך אחרי שיצאנו מהיישוב שמעתי ‘בום’, יריות ואת החלונות מתנפצים.
“צעקנו ‘להתכופף!’ וכולנו התכופפנו, אבל אבא – הוא לא התכופף… הוא נשאיר כדי להחזיק את ההגה ולנסוע. חשבתי… רק שזה לא יקרה, שכולם יישארו מזה בחיים. ואז הרכב התהפך סיבוב וחצי. אני שחררתי מהר את החגורה ותהילה השתחררה ממנה”.
על הפלסטינים שהיו הראשונים לסייע לבני המשפחה הוא סיפר: “הסתכלתי דרך החלון וראיתי מכונית עוצרת. אחד מהם ניסה לפתוח את הדלת ולא הצליח, אז הוא קרא לעוד אנשים. בהתחלה פחדנו שהם המחבלים. אחותי יצאה – אז יצאתי איתה. היא הראתה לי שהיא פצועה ואמרתי להם שהיא נפצעה ושאנחנו צריכים פלאפון”.
במהלך ההמולה, פדיה כבר הבין שאביו ואמו נפצעו וביקש להזעיק את כוחות ההצלה. “התקשרתי, אמרתי שירו עלינו ואז במקרה הגיע ג’יפ שהיה באמצע סיור ואמבולנס של הסהר האדום.
“הם הוציאו את אמא שלי כבר חבושה, ראיתי שהיא מסדרת עם היד את התחבושת אז ידעתי שהיא בחיים. רק אחרי הרבה זמן הם הוציאו את אבא. ראיתי אותו שוכב על הכביש כשכל הגב מלא בדם וראיתי מישהו בודק לו דופק. ראיתי וחשתי ש… לא ידעתי בוודאות, העדפתי לא לחשוב על זה”.
באותו זמן, לא רחוק משם נמצא נתנאל, אחיו של פדיה, קצין בגזרה. באמצע ישיבת הערכת מצב התקבלה הודעה על אירוע חריג.
דקות לאחר מכן הוא הגיע למקום והתמונה התגלתה לעיניו. “לא חשבתי שזה מה שאני הולך לראות, אבל איך שהגעתי ראיתי את הרכב הפוך”, הוא מספר. “בשנייה הראשונה כבר זיהיתי את הרכב, הבנתי בדיוק מה הסיפור ומי נפצע. גם הקצין, ככה בחצי רמיזה, אמר לי ‘צריך להיות חזקים'”.
נתנאל הצטרף לפדיה באמבולנס, ובמהלך הנסיעה עדכן את האחים והאחיות שעוד לא שמעו על הפיגוע שצריך להגיע לבית החולים.
האם חווי והבת תהילה כבר הגיעו לחדר הטראומה, אבל דקות לאחר מכן הגיעה ההודעה על מותו של מיכי – הקורבן ה-11 שגבה הטרור במרוצת השנים מהיישוב עתניאל.