חטיפת ילדי תימן? אכזרי אבל לא גזעני

כבר נכתב על כך, שהשיח הישראלי, שמתגבש דרך חיכוך עם הקונפליקט הישראלי־ערבי מזה והחילוני־דתי מזה, מתכחש לקונפליקט האתני.

זוהי אחת הסיבות לבורות ולאוצר המלים המצומצם השמור לדיאלוג סביב הקונפליקט האתני.

תוצאה ישירה של התופעות הללו היא דיון שטחי והצפה של השיח סביב הקונפליקט האתני בצדקנות ובעמדות “נכונות פוליטית”.

כך, למשל, העובדה שהאוכלוסייה היהודית בישראל מייצגת מגוון גדול של תרבויות שונות ידועה בעולם ויש עליה הסכמה רחבה, אבל בישראל המבדיל בין יהודי ליהודי יואשם אוטומטית (ובטעות) בגזענות.



נראה כי ההאשמה הזאת במדינה שבגנטיקה התרבותית שלה אצור מידע על קטסטרופות שנגרמו בגלל עמדות גזעניות, משתקת כל רסיס של דיאלוג שחוצה את חומות ההכחשה והצדקנות. מרגע שהושמעה המלה “גזענות”, כמו הושלכה פצצה. שני הצדדים מתבצרים בעמדותיהם האמוציונליות והדיאלוג שיכול היה לקדם את השיח או לסלול דרך לשינוי – מושתק באחת.

פרשת חטיפת ילדי תימן היא דוגמה טובה לעניין שראוי היה לדיאלוג עמוק, חוצה עמדות פוליטיות ושייכות אתנית ומעמדית. הדיאלוג מוחמץ משום שהמדינה, פקידיה, מערכת הרפואה שלה וכן מאמצי התינוקות הללו מואשמים, בטעות, בגזענות.

אם סיפורי הזוועה על חטיפת ילדים שחוזרים ועולים מדי מספר שנים נכונים, אי אפשר להגזים בגינוי החטא המוסרי שחטאה המדינה הצעירה כלפי אזרחיה התימנים החדשים, בהוקעת הדה-הומניזציה שעשה הממסד הרפואי לעולים, ההתנשאות והפטרונות שאפשרו את אטימות הלב הזאת, אבל אין להאשים את המעורבים בגזענות.

להיפך. אם יש הוכחה לכך שהחברה הישראלית היא אכזרית ונצלנית, אתנוצנטרית ומתנשאת כלפי מי שמסווגים כ”אחרים”, אך אינה גזענית – היא מצויה בפרשת חטיפת הילדים.

•

העולם העתיק לא היה גזעני.

הרומים לא הגדירו את מי שהם כינו “ברברים” כגזע נחות, אלא כבעלי תרבות נחותה. גם ימי הביניים לא היו גזעניים. הקטגוריה להבחנה בין בני אדם אז היתה הדת.

כך היה נהוג גם באימפריה העותמנית בעת החדשה: סלבים שהתאסלמו תפסו עמדות בכירות בצבא העותמני עד למלחמת העולם הראשונה, והארמנים נרצחו לא משום שהיו בני גזע אחר, אלא בעיקר משום שהיו בני דת מתחרה.

אופן החשיבה שהוליד את הגזענות המודרנית נולד בספרד הקתולית של המאה ה-15 בהקשר יהודי. לאחר שהמוני יהודים המירו דתם לנצרות, ההבחנה בינם לבין הנוצרים המקוריים על רקע דת ותרבות איבדה מתוקפה. לאחר שהם החלו לתפוס עמדות מפתח בממלכה, כולל בהייררכיה של הכנסייה, ואיימו בכך על האליטות הוותיקות, הם סומנו כקבוצה שיש צורך דחוף לעצור את התקדמותה.

אבל כיצד עוצרים קבוצה שאינה ניתנת עוד להבחנה על פי דתה?

או-אז הומצאה ההבחנה הגזעית. הנוצרים החדשים, אמרו הוותיקים, הם לא כמונו: הם נראים אחרת, הם עשויים מחומר שונה, הם נחותים.

להבחנה הזאת נלוותה גם רתיעה פיסית. בדורות הראשונים נישואים בין נוצרים חדשים לנוצרים ותיקים היו נדירים.

גזענות היא עמדה שמצביעה על קשר בין מוצא ביולוגי לכישורים קוגניטיביים. גם בגרמניה הנאצית, אחד הממדים של הגזענות היה רתיעה פיסית מבני הגזע היהודי. כמה מחוקי נירנברג אוסרים על מגע פיסי עם יהודים.

ההנחה המובלעת היא, שבגלל מוצאם, הגנים של היהודים מקולקלים, ולכן כל מגע אתם סופו לזהם. מודע לאידיאולוגיה זאת, נאצי מן השורה לא היה מעלה על דעתו לחטוף ולאמץ תינוק יהודי, גם אילו היה זה חוקי, שהרי אם הגנים מקולקלים אין הרבה מה לעשות.

החינוך שיקבל הילד לא יעלה ולא יוריד. התינוק הוא בן לגזע מקולל ולנצח יישאר מקולקל.

•

פרשת ילדי תימן, שבמסגרתה, כך נטען, נחטפו תינוקות תימנים ונמסרו לניצולי שואה אשכנזים, אף שהיה ברור לחוטפים כי התינוקות הם ממוצא ביולוגי שונה, מלמדת, אם כך, שגם בעלי הקוד המוסרי העלוב ביותר מבין הישראלים – מבצעי הפשע הזה ומשתפי הפעולה אתו – לא היו גזענים.

אורח חשיבתם היה לאומני.

מבחינתם, אם זה יהודי – זה כשר. יש אמנם, לשיטתם, יהודים המפגרים מבחינה תרבותית, פרימיטיבים, אבק אדם שניתן לדרוך עליו, אבל אין שום קלקול בגנים שלהם, להיפך, הפוטנציאל היהודי טמון גם בהם.

לכן, חטוף את תינוקותיהם, הרחק אותם מסביבתם הפרימיטיבית, תן להם חינוך אירופי בסביבה מדרבנת ואוהדת, והם ייהפכו בעצמם מענטשים – בני אדם כהלכה, ויהפכו את חוטפיהם להורים גאים.

זה מוטעה, זה אתנוצנטרי, זה נכלולי, זה דוחה, אבל זה לא גזעני. יש לפטור אם כך את המעורבים בפרשה מהתואר גזענים.

רק כך אפשר יהיה לחקור אותה, בלי להעמיק שלא לצורך את ההתנגדות והרגשות השליליים. יש לעשות זאת מיד, ללא מורא וללא משוא פנים.

• ד”ר רמי קמחי מלמד בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל