המרד של סער, החלום של בנט

 שיח שולי בוועדת הפנים והגנת הסביבה בכנסת, היום (שני) בבוקר מלמד על הלך הרוחות במפלגת השלטון. שר הפנים, גדעון סער, התייחס להצעת החוק ׳יום שבתון בבחירות לרשויות המקומיות׳ והעיר בציניות: ״ישנה חשיבות לערוך שינויים בחוקי הבחירות, זמן מה לפני הבחירות ולא כמו שניסו לעשות בבחירות אחרות רק לאחרונה״.

אנשים רבים ישבו סביב השולחן בדיון בוועדה וחייכו. ולא מתחת לשפם. הכרזת המרד הגלויה של סער נגד נתניהו החלה עם סטטוס בפייסבוק לפני כמה שבועות: ״אתנגד לכל ניסיון, אם יהיה כזה, לדחות את מועד הבחירות לנשיאות או לבטל את מוסד הנשיאות ערב ההתמודדות״.

מאז, הריב של סער ונתניהו הוא גלוי וברור כבר. לסער, שלא העז לצאת בפומבי נגד נתניהו בשנים האחרונות, נמאס לראות כיצד נתניהו מתחזק בסקרים ומתכנן התמודדות נוספת ב-2017 כשאף אחד מבכירי הליכוד לא מעז לערער על מעמדו. מי שפעם היה מתנגדו, השר סילבן שלום, נדחק הצידה. השר ישראל כץ, שבמהלך חצי השנה שאחר הבחירות המשיך בוויכוחים פומביים עם ראש הממשלה (בעיקר בנוגע ל׳איפה הכסף של הליכוד׳), עשה שולם עם נתניהו והוריד הילוך.

וסער, פוליטיקאי מיומן, זיהה בשבועות האחרונים את החולשה ואת המקום הנכון בו כדאי, סוף סוף, לצאת בגלוי.

קרב חובבי הסיפוחים

 לפני מספר ימים פרסמתי בפלוג, שסער ונפתלי בנט נפגשו בחשאי, באפילת מנהרות הכותל ביום ירושלים. הצידוק, לכאורה, היה סיור משותף באגף חדש של מנהרות הכותל בהדרכת מנכ״ל מנהרות הכותל. סער מסתבר תכנן לסייר שם מראש ובנט, ששמע שסער יסתובב במנהרות הכותל מיהר להצטרף אליו במפתיע ולפטפט איתו. חשוב היה לבנט, מאוד חשוב, לתפוס את סער ברגע שקט במנהרות הכותל ולדבר. על מה? רק שניהם יודעים, אבל נשאיר לאנשיו של נתניהו לבצע את הבירורים מה זוממים השניים.

הסיור המשותף במנהרות הכותל התקיים כיממה אחרי שבנט הצטרף לסער בתמיכה בריבלין לנשיאות. התזמון של בנט היה מושלם מבחינתו, רק שעה קלה לפני שנתניהו התקשר לריבלין לבשר לו על התמיכה, אך בנט לקח את זה צעד הלאה. בפגישה עם סטודנטים בבר-אילן לפני כמה ימים אמר להם בנט שהודעת התמיכה הפומבית שלו (של בנט) בריבלין, היא זו שהביאה את נתניהו להודיע שגם הוא תומך.

למגלומניה של בנט בשבועות האחרונים יש הסבר. הוא ראה כיצד הצליח למשוך את כל שיח המו״מ עם הפלסטינים הרחק לימין. כיצד הוא ומפלגתו משפיעים על השיח הציבור יותר מכל אחד אחר. כיצד נתניהו, שהצהיר שפתרון שתי המדינות הוא הפתרון, עושה ככל שהוא יכול להכשיל את המו״מ.

נתניהו ממש התגאה (לפני כשבוע פלוס) בפני צעירי הליכוד שהוא ראש הממשלה שבנה הכי הרבה בשטחים, יותר מכל קודמיו על אף לחצים בינלאומיים קשים. מי שבונה הכי הרבה לבטח לא יהיה מי שיתן לפלסטינים מדינה.

בכתבה ששודרה על בנט, בערוץ 2 בשישי בערב, נשאל בנט אם הוא מתמודד על ראשות הממשלה ובנט שיחק אותה צנוע. עוד לא הגיע הזמן. אך כל מי שעיניו בראשו קורא את המפה הפוליטית היטב. בנט רואה עצמו כמנהיג הימין. הוא צמח בלשכתו של נתניהו ואחר כך במועצת יש״ע, שחלק מבכיריה הם אנשי ליכוד מובהקים (דני דיין, שבח שטרן ועוד).

הליכוד נוטה מאוד ימינה והתחרות (מבחינת בנט) היא על אותם הקולות ועל הוואקום שאולי מותיר ליברמן (לא ריבלין, כן ריבלין, אני עושה מה שנתניהו אומר, אני פרגמטי ואוהב את ג׳ון קרי, אני בעד מסירת שטחי המשולש, אני מתון, אני מציע למפגינים ערבים לצעוד לרמאללה ולהישאר שם, אני דורש נאמנות – עם זגזוגים כאלה ליברמן יסיים מתחת לאחוז החסימה החדש).

בנט וגם אחרים בימין סמוכים ובטוחים שמספר הקולות בקרב חובבי הסיפוחים רק הולך וגדל.

זכויות הילד לא מובאות בחשבון

 גם ח״כ משה פייגלין (ליכוד) משוכנע שהוא היורש הבא של נתניהו. בשיחה שלו עם תומכי ליכוד ביום א׳ האחרון בבני ברק (באירוע של יעקב וידר) הוא נשאל על ידי חבר ליכוד פעיל, ברק הרשקוביץ, לדעתו על החוק המאפשר פונדקאות להומואים והשיב בהרחבה גם על שאיפותיו האישיות: ״אני חייב להיות ראש ממשלה מכיוון שעל מנת להצליח ביצירת מדינה שת‬חזק את הזהות היהודית, צריך הנהגה שמבקשת לממש את רצון אבינו שבשמיים. כזו שנטועה עמוק באמונה היהודית. עד אז, גם אם הימין יהיה רוב – הוא יהיה נושא כליו של השמאל (הכוונה במשפט האחרון, ככל הנראה היא לכך שהימין יתן לשמאל להמשיך במו״מ לשם מו״מ).״

ובאשר לזכויות הקהילה הגאה? כאן פייגלין יכול לנפנף ב״יש לי חברים מן הקהילה״ אך להמשיך בשלו, כי ממילא מה שיעור הבוחרים הלהטבים בליכוד? ״אם תשאל אותי האם משפחת הומואים שווה בערכה למשפחה נורמטיבית? התשובה לא ולא. אני רואה במשפחה המסורתית ערך. משפחה של גבר ואשה. בנוסף, בדיון על פונדקאות זכויות הילד לא מובאות בחשבון״.

איפה ציפי?

 בישיבת ראשי הסיעות בכנסת, ביום ב׳ בבוקר, נעדרה יו״ר התנועה ציפי לבני.

״איפה ציפי?״ שאל יו״ר הכנסת יולי אדלשטיין.

״היא הלכה להשבעה של ממשלת האחדות של הפלסטינים״, השיב לו יו״ר הקואליציה יריב לוין בהלצה, שמחה וחיוך מרוח על פניו.

לבני עדיין לא הלכה סופית למפלגת העבודה, אבל רחשי הרקע על המגעים שלה עם הרצוג נוכחים כל הזמן. במפלגת העבודה, כחלק ממתקפה מתוכננת על ראשי הקואליציה, שלפו את לוחות הזמנים וההבטחות של שר האוצר. ביוני 2013 אמר לפיד ״תוך שנה וחצי יהיה כאן יותר טוב״ ובעבודה התחילו לספור את הזמן.

יש להם, להרצוג וחבריו, חצי שנה לספור ללפיד בנוגע לשיפורים הכלכליים וגם חצי שנה (אולי) למשוך את לבני לכיוון שלהם. שעוני העצר של כולם מתקתקים.

אני במקביל רק אמשיך לספור לראש הממשלה שלא קיים מסיבת עיתונאים אחת מזה שנתיים ועם כל הכבוד ללפיד והמצב הכלכלי, הוא זה שצריך לתת תשובות לציבור על יוקר המחיה, מחירי הנדל״ן, ייבוש שירותי הרווחה, המשבר בהדסה ועוד).

מתוך טורה ב’פלוג של טל שניידר’:

http://www.talschneider.com/?p=10505