נתניהו בטקס באנטבה: “אני נרגש לעמוד במקום הזה, בו נפל אחי יוני”

ראש הממשלה בנימין נתניהו נחת אחר הצהריים (שני) באנטבה שבאוגנדה. זמן קצר אחר כך החל במקום בו שכן בית הנתיבות הישן, הטקס הרשמי במלאת 40 שנה ל’מבצע יונתן’.

“אני נרגש לעמוד כאן כראש ממשלת ישראל, במקום הזה שהביא גאווה אין קץ ללוחמינו, לצה”ל, לעמנו. אני נרגש לעמוד כאן במקום שבו שחררו חיילי צה”ל את החטופים בלבה של אפריקה, אלפי קילומטרים מישראל, עם מפקדים ולוחמים שהשתתפו במבצע.

אני נרגש לעמוד כאן עם קרוביהם של ז’אן ז’אק מימוני, אידה בורוכוביץ’, פסקו כהן ודורה בלוך זיכרונם לברכה, שקיפחו את חייהם באנטבה. אני נרגש לעמוד במקום הזה, ממש במקום הזה, בו נפל אחי יוני, מפקד סיירת מטכ”ל, שעה שהסתער בראש חייליו כדי לשחרר את החטופים שהוחזקו כאן.

כאן, במקום שבו עמד הטרמינל הישן, הוחזקו בשבי בני עמנו כבני ערובה בידי מחבלים אכזריים, ולכאן הגיעו לוחמינו כדי לחלצם במבצע מזהיר שמעטים כמוהו בהיסטוריה. אנטבה תמיד נמצאת איתי, במחשבותיי, בתודעתי, ועמוק בלבי.

חטיפת מטוס “אייר פראנס” לאנטבה נגעה בעצב חשוף של עם ישראל. שלושים ואחת שנים לאחר השואה, שוב בוצעה סלקציה בין יהודים ולא-יהודים על ידי מבקשי נפשנו. המחבלים שילחו לחופש בני לאומים אחרים, ואילו את היהודים דנו לאימת מוות.

המודיעין החיוני שהגיע מאנשי המוסד, ונחישותם של המפקדים, הלוחמים והטייסים הם שהכריעו את הכף בממשלת ישראל לטובת הפעולה. כל אחד מכם, הלוחמים והטייסים שטסו לאנטבה, אלה שנמצאים כאן ואלה שאינם כאן, אנשי חיל האוויר, סיירת מטכ”ל, הצנחנים, גולני וחיל הרפואה, כל אחד מהם טס הנה מבלי לדעת אם יחזור או לא. באתם לחלץ, אבל ידעתם שבמקרה שתהיה תקלה – לא יהיה מי שיחלץ אתכם. ולמרות זאת, כל אחד מכם נלחם על מקומו במטוס, כי הבנתם את גודל השעה ואת גודל המשימה.

ראש הממשלה, יצחק רבין ז”ל, ראוי להערכה עמוקה על המנהיגות שגילה כשקיבל את ההחלטה הגורלית על היציאה למבצע. שותפים בכירים לאישור המבצע ולהוצאתו לפועל היו שר הביטחון שמעון פרס, הרמטכ”ל מוטה גור, מפקד חיל האוויר בני פלד, קצין חי”ר וצנחנים ראשי דן שומרון, שהיה מפקד המבצע, מפקד הצנחנים מתן וילנאי, מפקד גולני אורי שגיא, ומפקד סיירת מטכ”ל, אחי יוני.

על סיירת מטכ”ל, על קציניה וחייליה, הוטלה המשימה להרוג את המחבלים, להתגבר על חייליו של אידי אמין, להשבית את המיגים ולשחרר את החטופים. בתוך פחות משעה שוב היו לוחמינו במטוסים, אבל הפעם עם החטופים בדרך הביתה.

אני מבקש לחלוק כבוד לקברניט המטוס החטוף, מישל בקוס, בצרפת. הוא ואנשי צוותו נשארו במחיצת בני הערובה מתוך רגש מופתי של אחריות.

למשפחות החטופים, שיקיריהם נהרגו במהלך הפעולה ומיד לאחריה, המחיר היה נורא. כך גם למשפחתי ולי. בנופלו של יוני חרב עולמנו. אין כמעט יום שבו איני חושב מה היה קורה אילו. אילו לא הייתי מסרב למפקד היחידה, עוזי יאירי ז”ל, שביקש ממני לצאת לקורס קצינים; אילו לא הייתי מתייעץ באותה שבת עם אחי הבכור שחזר מאוניברסיטת הרווארד ואמר לי: “מה הבעיה? תגיד לעוזי יאירי שאני אלך במקומך”. ואז אולי יוני לא היה בא ליחידה, ואז אולי הוא לא היה נופל כאן באנטבה. הרי ממילא זמן קצר לאחר בואו של יוני ליחידה יצאתי גם אני לקורס קצינים, ושירתנו יחד כמפקדים בסיירת מטכ”ל.

השכול הכה בנו, במשפחתי ובמשפחות החטופים, והוא מכה במשפחות רבות בישראל בימים אלה באכזריות רבה. ובכל זאת, כוח החיים סוחף אותנו קדימה, והוא מביא אותנו גם לימים של תקווה ושמחה. אבל תמיד נשארות הצלקות, והן אינן רק של השכול. זה 40 שנה לוחם הצנחנים סורין הרשקו נושא יום יום את תוצאות פציעתו הקשה.

סורין אמר לא פעם שאילו היה נדרש לכך שוב, גם ביודעו את המחיר, לא היה מהסס לרגע. סורין הרשקו מייצג את הטוב, היפה והאציל שבעמנו.

באנטבה הצדק גבר על הרשע, ובגלל סיבה פשוטה זו המבצע זכה לאהדת העולם ולתהילת עולם. מבצע יונתן באנטבה הפך לסמל של עמידה איתנה מול הטרור. הוא קבע את הכלל שכשיודעים את מיקומם של בני הערובה – פועלים לחלצם. הוא זקף את קומתה של ישראל בין האומות והכה מכה ניצחת את הטרור. המערכה נגד הטרור נמשכת גם היום. הטרור מאיים על כל מדינה ועל כל יבשת, ועלינו לעמוד מולו ברוח אחת, בחזית אחת, ברוח אנטבה – רק כך נכריע אותו.

לוחמי אנטבה היקרים, זכיתם ליטול חלק במבצע שיישאר חרוט לאורך דורות בהיסטוריה של עמנו, ושנצרב בלבו של כל אדם שוחר חופש. ממשיכי דרככם, חיילי צה”ל מאותן יחידות שהשתתפו במבצע, נמצאים כאן היום. כראש ממשלה אני אומר לכם שהם נושאים את אותה הרוח במבצעים גלויים ועלומים, קרובים לבית ורחוקים ממנו.

בשם עם ישראל ובשם מדינת ישראל אני מצדיע לכולכם”.