גוגל מפריעה, גוגל תחסם • סין מתכוננת ליום השנה למרד

שירותי גוגל ברוב חלקיה של סין שובשו לקראת יום השנה ה-25 לרצח המפגינים בכיכר טיין-אן-מן בבייג’ינג, כך דווח הבוקר (שני) סוכנות הידיעות רויטרס.

על פי הדיווח, הניזון מהאתר GreatFire.org, הממשלה הסינית החלה למנוע את הגישה לשרתי גוגל, כולל שירות החיפוש, המייל ושירותים רבים נוספים באזורים נרחבים בסין. עוד פורסם, כי לפני כשנתיים נקטה הממשלה פעולה דומה, אך היא נמשכה אז 12 שעות בלבד.

“זה לא ברור אם החסימה היא צעד זמני סביב יום השנה או חסימה קבועה. אך החסימה נמשכת כבר ארבעה ימים, סביר להניח כי שרתי גוגל שובשו באופן חמור, וסביר כי יווצרו בעיות בעתיד”, אמרו באתר.

כשנשאל על השיבושים, אמר דובר גוגל: “אנחנו כבר בדקנו בהרחבה ואין שום בעיה בצד שלנו”.

רויטרס לא הצליחה להשיג תגובה ממשלת סין, היות והיום הוא חג לאומי בסין, אך התגובות הרגילות במקרים מעין אלו אומרות כי כל חברות האינטרנט הפועלות בסין חייבות לציית לחוק.

גוגל העבירה את שרתי החיפוש הסיניים שלה מסין בשנת 2010, בטענה שהצנזורה משתוללת, ומפעילה אותם מהונג קונג.

הממשלה הסינית כבר חוסמת את פייסבוק, טוויטר ואת שירות הוידאו של גוגל – YouTube.

אירועי כיכר טיין-אן-מן היו סדרה של מחאות אשר התרחשו בין 15 באפריל 1989 לבין 4 ביוני באותה השנה, ואשר מרכזן היה בכיכר טיין-אן-מן, הכיכר המרכזית בבייג’ינג. עיקר המחאה היה למעשה “כיבושה” של הכיכר על ידי סטודנטים מרחבי סין אשר דרשו לערוך רפורמות דמוקרטיות במדינה.

ההפגנות זכו לתמיכה נרחבת של אנשי תעשייה שהיו חרדים גם הם למידת השחיתות בשלטון, וכך נוצר מצב שבו רוב התושבים תומכים בהפגנות ובמחאה. בשיאן של ההפגנות ריכזו המארגנים מעל מיליון איש בכיכר טיין-אן-מן.

ב-20 במאי 1989 הוכרז בסין שלטון צבאי, צעד שלא הרתיע את המפגינים. לאחר מספר שבועות התקבלה ההחלטה לפנות את הכיכר ממפגינים תוך שימוש בכוח. כניסת החיילים לכיכר נתקלה בהתנגדות וכמה חיילים נפצעו ונהרגו. התושבים חסמו את צירי ההגעה לכיכר, אך בליל 4 ביוני 1989 רוקנו החיילים את הכיכר ממפגינים. הקרבות בין המפגינים לצבא נמשכו ברחובות הסמוכים לכיכר, והמפגינים שניסו לחזור לכיכר נתקלו בירי אש חיה מרובי הקלצ’ניקוב של החיילים. הפצועים הרבים פונו באמצעות ריקשות שהורשו לנוע בתווך שבין החיילים והמפגינים.

ההפגנות בכיכר טיין-אן-מן פגעו קשות בתדמיתה של סין בעיני העולם המערבי. בעיקר בגלל הימצאותם של עיתונאים רבים בבייג’ינג לקראת ביקורו של גורבצ’וב, אשר יכלו לסקר את הדיכוי בכיכר בשידורים חיים וכיוון שהבלבול בצמרת המפלגה מנע ממנה לסגור מיידית את אמצעי השידור.