חתן פרס נובל לשלום הסופר אלי ויזל ז”ל נפטר בניו יורק בגיל 87
ניצול השואה וחתן פרס נובל לשלום, הסופר אלי ויזל, הלך הערב (שבת) לעולמו, בגיל בן 87. ‘יד ושם’ פרסם הודעה בה נמסר כי הארגון “מבכה את מותו של אלי ויזל – ניצול שואה, חתן פרס נובל וסופר ידוע”.
ויזל, שפעל רבות להנחלת זיכרון השואה, זכה ב-1986 בפרס נובל לשלום על פועלו נגד גילויי אנטישמיות ונגד גילויי גזענות כלפי קבוצות מיעוט בחברה, ועל תרומתו לקידום זכויות האדם ולחיזוק ערכי הצדק השוויון והסובלנות בחברה.
הוא נולד בשנת 1928 בסיגט, כיום ברומניהף למשפחה של חסידי ויז’ניץ. בגיל 15 הוא ומשפחתו נשלחו לאושוויץ על ידי הנאצים, שם נחרת על זרועו המספר A77133.
אמו ואחותו הצעירה של ויזל נספו באושוויץ, אך שתי אחיותיו הגדולות שרדו.
ויזל ואביו נשלחו למחנה בוכנוולד, אך אביו לא שרד וויזל נותר במחנה יתום עד לשחרורו בחודש אפריל 1945. לאחר השואה, עבר ויזל לפריז והחל בקריירה עיתונאית.
הוא כתבקרוב ל-50 ספרים.
במהלך השנים קיבל ויזל יותר מ-100 תארי כבוד והוקרה רבים, בהם: מדליית החירות הנשיאותית של ארה”ב (1992), מדליית הזהב של הקונגרס (1985) ועיטור נשיא מדינת ישראל (2013). העיר ראשון לציון קראה רחוב על שמו של ויזל בשכונת קריית חתני פרס נובל.
ויזל נפטר בביתו בניו-יורק כשבני משפחתו לצידו.
“הולכים עד הסוף”
בספרו “כל הנהרות הולכים אל הים”, מתוארת בעמודים 402-4 פגישתו הראשונה עם הרבי מליובאוויטש בהתוועדות.
כך כתב ויזל:
“בפעם הראשונה שנפגשתי עם הרבי הודעתי לו מראש שאני חסיד ויז’ניץ ולא של חב”ד, ואין לי שום כוונה לשנות את זה. הרבי ענה: ‘העיקר להיות חסיד; לא משנה של מי’.
“באחד מחגי ‘שמחת תורה’ ביקרתי בליובאוויטש. כמנהגי, הרבי הקדים לבואי: “ברוך הבא; טוב לראות חסיד ויז’ניץ מגיע לברך אותנו. האם כך גם חוגגים שמחת-תורה בויז’ניץ?’
“אמרתי לו: ‘רבי, אנחנו לא בויז’ניץ, אנחנו בליובאוויטש’.
הרבי: ‘אז תנהג כמו בליובאוויטש’.
אני: ‘מה עושים בליובאוויטש?’
הרבי: ‘בליובאוויטש אומרים ‘לחיים’!’.
אני: ‘גם בויז’ניץ אומרים ‘לחיים”!
הרבי: ‘טוב מאוד, אז תאמר ‘לחיים’!’.
הרבי הושיט לעברי כוס וודקה מלאה עד תומה.
אמרתי לו: ‘רבי, בויז’ניץ חסיד לא שותה לבד’.
הרבי ענה מייד: ‘גם לא בליובאוויטש’ והוא שתה את כל תכולת כוסו בבת אחת. גם אני עשיתי כך.
הרבי: ‘האם כוס אחת מספיקה?’
אני: ‘בויז’ניץ, כוס אחת היא כמו טיפה בים’.
הרבי: ‘גם בליובאוויטש כך’.
הוא מזג לי כוס שנייה, מלאה עד גדותיה אף היא וגם מילא את כוסו. הוא אמר ‘לחיים’ וגם אני. שנינו רוקנו את כוסותינו. הייתי חייב הרי להגן על כבודה של ויז’ניץ…
לא הייתי מורגל בשתייה רבה כל-כך. ראשי החל להסתובב. לא היה ברור לי מי אני, היכן ומדוע הגעתי לפה. אש אחזה במוחי.
ושוב הרבי: ‘בליובאוויטש לא מפסיקים באמצע הדרך. אנחנו ממשיכים עד הסוף. ואיך עושים בויז’ניץ?’
אני: ‘גם בויז’ניץ כך; הולכים עד הסוף’.
אז מזג לי הרבי את הכוס הנוספת, שלישית במספר, ואף מזג שוב לכוסו. ידי רעדה. שלו – לא.
‘מגיעה לך ברכה’ אמר בפנים מאירות. ‘תגיד מה אתה רוצה’.
לא היה ברור לי מה לבקש. חשתי ערפול חושים. הרבי: ‘היית רוצה שאברכך שתוכל להתחיל פעם נוספת?’.
למרות שכרותי נהניתי מחכמתו. אמרתי לו: ‘כן, רבי; תן לי ברכתך’.
הוא ברך ושתה כוס נוספת, ואני שתיתי גם עוד כוס אחת – והתעלפתי”.
“שימש קרן אור ומופת של אנושיות”
לפני חמש שנים נאם הסופר אלי ויזל ז”ל באירוע של תומכי חב”ד בקהילה היהודית בדטרויט לרגל יום ההילולא ג’ תמוז, בהשתתפות 1200 איש. האירוע אורגן ע”י בית-חב”ד מישיגן, בהשתתפות שלוחי חב”ד מהאיזור ורבני קהילות.
ויזיל היה הנואם המרכזי והוא סיפר על הקשר המיוחד שלו עם הרבי מליובאוויטש זצ”ל. “אני אוהב אותו ואני מתגעגע אליו”, הוא אמר.
ויזל גם סיפר כיצד הרבי עודד אותו להתחתן. “ביום של החתונה שלי קיבלתי לבית שלי בירושלים זר פרחים גדול מהרבי”, גילה ויזל.
נתניהו: ״מדינת ישראל והעם היהודי מבכים מרה את פטירתו של אלי ויזל. אלי, אמן המילים, נתן ביטוי באמצעות אישיותו יוצאת הדופן וספריו המרתקים, לניצחונה של הרוח האנושית על פני האכזריות והרוע.
“באפילת השואה שבה נספו אחינו ואחיותינו – ששת המיליונים – אלי ויזל שימש קרן אור ומופת של אנושיות המאמינה בטוב שבאדם. יצירתו העניפה של אלי אינה משקפת רק את מוראות השואה, אלא מייצגת תקווה ואופטימיות אל מול העלטה של אושוויץ.
“ירושלים – בירת הנצח של ישראל – סמלה בעיניו את יכולותינו להתרומם מבור תחתיות ולהגיע לפסגות חדשות.
“אני מודה על הזכות שנתנה לי להכיר את אלי וללמוד ממנו כה רבות. בשם כל אזרחי ישראל, שרה ואני שולחים תנחומים לרעייתו מריון ולמשפחת ויזל. יהיה זכרו ברוך לעד״.
נשיא המדינה ראובן ריבלין על אלי ויזל ז״ל: ״הלילה אנו נפרדים מאחד מגיבוריו של העם היהודי, נפיל אמיתי של האנושות כולה.
“אלי ויזל זכרו לברכה גילם את נחישות הרוח האנושית, את היכולת לגבור על הרשע הנורא מכל – ולחיות, כנגד כל הסיכויים. בחייו היה ללוחם כנגד השנאה באשר היא ועבור האדם הנברא בצלם באשר הוא, ולמורה דרך עבור כולנו. מגדולי בניה של האומה היהודית, שנגע בליבות רבים כל כך ועזר לנו לשוב ולהאמין, בסליחה, בחיים ובשליחותו הנצחית של העם היהודי. יהי זכרו ברוך ונשמתו צרורה בצרור החיים ובלב העם״.
תגובות
אין תגובות