קשה היה לפספס את דמותה המרשימה של בילה פריינד.
מצאתי אותה שקועה בשיחה עם שני חסידים, שהגיעו אל הלווייתה של אסתי ויינשטיין בבית העלמין ירקון. הם נראו יוצאי דופן על רקע העובדה שהיה זה החלק הראשון של הלוויה, החלק שנוהל על ידי החילונים.
“אני בילה פריינד, שהגנתי בגופי על המחבל”, הציגה את עצמה, אחרי כמה דקות של שיחה קולחת בינינו. שתי נשים חרדיות שנקלעו למקום בו הן חשות די זרות, על רקע עשרות שהגיעו עם פרחים בידם, ולקול צלילי מנגינות של זמרים חילונים.
בלה היא ירושלמית, כלתו של הרב אשר פריינד זצ”ל, רעייתו של בנו, אברהם פריינד ז”ל, שהלך לעולמו לפני 20 שנה והשאיר אותה אלמנה צעירה.
“אוי, כמה שהכרתי את המשפחה של אסתי”, היא פתחה, ובעיניה ניקוו דמעות. “מכירה את השויגער שלה ככה קרוב. גם אסתי עצמה הייתה אצלי לא מעט, ניסיתי לעזור, לא הצלחתי”.
בשנת 1992 ארע פיגוע ליד שוק מחנה יהודה. עדנאן אלאפנדי, מחבל ערבי, דקר שני ילדים יהודים. רק דקות אחדות חלפו בטרם נתפס המחבל בחניון סמוך, כשהוא שוכב על הקרקע. ההמון הזועם החל להכות אותו מכות נמרצות, ורק כפסע היה בינו לבין מוות בלינץ’.
פריינד, שעברה במקום, מיהרה לפרוץ את חומת האדם, להגיע אל המחבל, ובאומץ לב לגונן עליו בגופה.
“אוהבת ערבים”, כינו אותה ההמונים, כשהם בועטים בה ומכים אותה באגרופים. אבל היא המשיכה לעשות את מה שהיה ראוי בעיניה. בדיוק כפי שהגיעה אל הלוויה, כבר בחלקה הראשון, רק כי חשה שזה מה שעליה לעשות.
היא עצמה עובדת סוציאלית, בוגרת מכון אדלר, בו עבדה גם אסתי. היא השתתפה בשמחות משפחתיות של משפחת ווינשטיין, מכירה אותם “על כף ידי”, כהגדרתה.
“היא נפלה בה.ל.ל.”, לחשה לי, אולי כדי שאף אחד מהקהל המוסת לא ישמע. “אנשים מחפשים שם סיוע. מה הם יכולים לתת לנפש? איזה תחליף יש להם לתת לדת היהודית? ריקנות, זה מה שהם מציעים”.
“זה הסיפור. היא נפלה בה.ל.ל.”, היא קובעת.
ברקע, מילים קשות של המספידים כנגד כל הציבור החרדי. “האשם הוא בתרבות החרדית, תרבות שמחנכת לעצלות”, קראו נואמים.
היא מזועזעת בדיוק כמוני. “הייתי שכנה של ה’בית ישראל’, איך אפשר לדבר ככה נגד חסידות מפוארת?” – היא תוהה.