ערב חג מתן תורה.
הקב”ה עובר בין כל אומות העולם ומחזר אחרי האומה שתיקח את התורה הקדושה (ובינתיים שר לי בתוך הראש אברהם פריד “טס המלאך במעוף זריז ומגיע לפריז…”), עד שהוא פוגש אותנו, היהודים, ועם ישראל אומר לו, בלי לחשוב פעמיים: “נעשה ונשמע”.
והשאר היסטוריה.
תרתי משמע.
כי את מקצוע ההיסטוריה זנחנו זה מכבר, ולפני שכולם יקפצו ויחשבו שאני בעד מקצועות הליב”ה, אסביר למה כוונתי.
אנחנו שקועים כל כך בהווה ותפוסים כל-כך בניסיון לתכנן את העתיד, שקצת פיקששנו את העבר.
הורידו לנו את תקציב הכפל של הסמינרים – שוד ושבר.
קיצצו לנו את הבטחת ההכנסה – הזדעזעי ארץ ת”ק פרסה על ת”ק פרסה.
ביטלו את תקציבי ביטוח לאומי לילדים – שומו שמיים והאזיני ארץ.
מעיון קל בטורים (המאלפים) של חברי “הנבחרת” של האתר, אפשר להבין שזה מה שיש לנו באומה הקדושה. קיצוצים, ביטולים וגזירות.
אני לא רוצה להגיד לכם את דעתי האישית, כבר כתבו כל דבר אפשרי על זה (ובכל זאת, דעתי האישית שהקיצוצים מאוד כואבים והלוואי ויתבטלו), אבל בואו נעצור רגע, ניקח נשימה אחת ארוכה ונחזור כמה רגעים אחורה.
אפרוח וצב ב-450 ש”ח
אני לא מדבר על אותם מטיפים שקוראים לחזור להתחתן במוסכים ישנים; אני לא מצדד בהוגי המוסר שזועקים לאכול פרוסות לחם עבש (לחם צר ומים לחץ). הדור שלנו השתנה. אנחנו צריכים “קצת” יותר בשביל לשרוד. וכרגע לא משנה מהי הסיבה. זו המציאות. וכל צעקה אחרת היא גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה.
אבל.
וכאן יש אבל גדול.
קצת שכחנו את ההיסטוריה שלנו, של “ואהבת לריעך כמוך” ושל “הסתפקות במועט” ושל “על שלושה דברים העולם עומד…..”
ואני מדבר על דברים שאנחנו עושים במודע וחוטאים לעצמנו. לא לאף אחד אחר.
אפשר וראוי לבכות על הקיצוצים. אבל אפשר וראוי לבצע קיצוצים אצלנו בבית.
אין לי צל של מושג מי קבע שקופת הגן של הילדים שלי (בגן של החיידר!) תעלה לכל אחד 450 ש”ח. (נכון, מביאים להם פעם בשבוע אפרוח וצב לגן והילד חוזר מאושר, אבל למה מידי שבוע)?
אני מתקשה להבין מדוע למסיבת הכיתה של הבת שלי נאלצתי לשלם 500 ש”ח (בבית יעקב!) על הפקת ענק של ריקודים, תלבושות והמון מצלמות דיגיטליות של אמהות טרוטות עיניים מהלחץ הכלכלי.
אה. וסידור עור יוקרתי עם הטבעת זהב, כמו שגאידמאק קיבל כשרכש את ביקור חולים.
אני המום כשהבן שלי חוזר עם פתק מסוגנן המבשר על יציאה לטיול (כיתה ד’, בחיידר, כיתה ד’ ירחם ה’) שקובע נחרצות שעלי להביא (עד מחר בבוקר, אלא מה) 180 ש”ח למימון שייט, טיול – ואלוקים יודע מה עוד.
אין לי עדיין ילדים בגיל הסמינר, אבל אני שומע מחברים טובים וקשישים ממני, שהמצב שם חמור עוד יותר.
חיסכון של 25 מיליון בשנה
ואני הקטן שואל, את השאלה שהילד שאל בסיפור הידוע (המלך הוא עירום), אימא, למה המלך הולך בלי בגדים?
בואו נעשה תרגיל כלכלי קטן:
יש 100,000 תלמידים בחיידרים. אם נחליט יחד על קיצוץ מרצון של 15% מהמחירים המופרזים שנגבים מההורים על טיולים בחיידרים (כפועל יוצא מלחץ חברתי ורפיון ידיים של ההורים), נחסוך מעל 2 מיליון ש”ח. בשנה.
הילדים שלנו ייצאו לטיולים, אבל פחות נוצצים.
אם נוריד לחצי את התשלום של ההורים על מסיבת בת מצווה – מה שישאיר די והותר מקום לקיום מסיבת בת מצווה יפה ומכובדת, אם כי לא נוצצת ומנקרת עיניים – נחסוך 25 מיליון ש”ח. בשנה (אגב, פי שתיים ממה שהממשלה קיצצה בהבטחת הכנסה לאברכים).
אני מבטיח לכם, שבאופן אישי אשמח לתרום את הכסף שייחסך מהקיצוץ במסיבת בת המצווה הכיתתית של הבת שלי, לאברכים שהממשלה קיצצה להם בלחם והחלב של הילדים הרעבים שלהם.
רק חישבו על המספרים האסטרונומיים שיתקבלו אם נעלה לדיון את מסיבות סוף השנה, את המתנות הכיתתיות, ואידך זיל גמור.
בערב חג מתן תורה, בואו נקבל את התורה מאהבה.
נסתכל (ונזכר) בהיסטוריה שלנו כאומה, ונעזור אחד לשני מבפנים.
ודבר אחרון: זה לא סותר את זה שצריך לבכות על הקיצוצים, אבל את זה אפשר לעשות במקביל.
חג שמח.
ונקודה אישית לסיום:
אני רוצה להודות לכל המגיבים, ולכל אלה שעוצרים אותי ברחוב, ולכל המפרגנים מכל לב על הנושאים ועל הכתיבה. אני גם מבקש להודות לכל אלה ששולחים לי הודעות באישי, ולכל אלה שורצים לשלוח לי הודעות באישי, אבל לא יודעים מה המספר הנייד שלי. וכמו שאחד הקוראים של הטור אמר לי: “תפסיק לבכות כל פעם בטור שלך, יש לך הרבה יותר משלושה קוראים….” אז נכון. אתה צודק ידידי.
החשיפה שיש לאתר הזה ענקית בכל קנה מידה. אני תפילה שאוכל להמשיך לשעשע אתכם ולספק לכם חומרים טובים ומשובחים ככל הניתן.
זה התגמול היחיד שיש לי מהעניין. אז, כדאי שתמשיכו.
ככה גם אני אמשיך לכתוב.
שלכם, מיכה שולם