הבת החרדית מספידה: “אמא, נזכור ולא נשכח איך הלכנו איתך בגאווה”

חיים טוויל
|
כ"ב סיון התשע"ו / 28.06.2016 01:10
אחת מבנותיה החרדיות של אסתי וינשטיין, חסידת גור לשעבר, אם לשבע בנות, שהלוויתה תיערך היום אחר הצהרים בבית העלמין ירקון, כתבה לה הספד מטלטל: “ביקשנו לבוא איתך, אך הפנית אל ליבנו את הגב. אני מבינה שיש דברים שלא ניתן להשיב, העיקר שכעת קבלי את סליחתנו” • חתן מגיב לראשונה: “תעלומה בלתי פתורה: איך אמא נוטשת את ילדיה”

היום (שלישי) בשעה 17:00 תתקיים בשער החסד בבית העלמין ירקון הלווייתה של אסתי וינשטיין ע”ה.

גופתה של ויינשטיין, בת 50, חסידת גור לשעבר, אם לשבע בנות, שנטשה את הדת לאחר גירושיה לפני שבע שנים, נמצאה ביום ראשון בצהרים בחוף הקשתות באשדוד – שישה ימים לאחר שנעלמה מביתה באזור.

ביום שני שעבר היא הותירה מכתב על המחשב בביתה, בו פירטה על מצבה הנפשי הקשה שנגרם לה בעקבות ניתוק הקשר עם שש מתוך שבע בנותיה ונכדיה – מאז עזבה את הדת. היא גם הותירה אחריה ספר, בו גוללה את חייה, וביקשה כי יופץ בכל דרך אפשרית.

בתה תמי מוטנג, שנטשה גם היא את הדת והייתה בקשר הדוק עם אמה, הודיעה כי הלוויה של האם תיערך כפי שביקשה בצוואה שהותירה אחריה.

“נערוך את הלוייה בבית עלמין ירקון, בשעה 17:00. יהיה אירוע כפי שאמא שלי ביקשה, עם פרחים ושירים. בשעה 18:00 יהיה טקס דתי כפי שסבא שלי רוצה. אנו מבקשים מכולם לכבד אחד את השני, דתיים וחילונים ולשמור על כבוד המשפחה”.

היום לראשונה הביא העיתונאי אבישי בן חיים בחדשות 10 את תגובתו של בעלה של אחת מבנותיה החרדיות של אסתי וינשטיין, על הטרגדיה שמטלטלת את הציבור החרדי: “אי אפשר לבוא בטענות לילדות קטנות שכועסות על אמא. זה דבר נורמלי, זה סיפור אנושי, זה סיפור שקורה בכל העולם, אני לא חושב שזה בכלל נושא שצריך להיות חלק מאג’נדה של צד כזה או אחר”.

• הבנות ניתקו את הקשר מהאמא על רקע דתי?

החתן: “הבנות ניתקו את הקשר מהאמא על רקע התעלומה הבלתי פתורה הזו: איך אמא נוטשת את ילדיה. יתכן מאוד שהצדק איתה, ייתכן מאד שהצדק לא עם אף אחד, בשורה התחתונה אי אפשר לבוא בטענות לבנות למה הן כועסות על האמא”.

אבישי בן חיים גם פרסם הספד שכתבה אחת מבנותיה החרדיות של וינשטיין, לקראת הלוויה שתיערך היום:

 אמא, נזכור ולא נשכח את השנים בהן גידלת אותנו. נזכור ולא נשכח איך הלכנו איתך בגאווה, שבע בנות מדהימות.

נזכור ולא נשכח את היום המר והנמהר בו נטשת אותנו. התחננו להסברים, ביקשנו לבוא איתך, אך הפנית אל ליבנו את הגב. ילדות קטנות שביום בהיר ננטשות ואין אימא שתסביר ותרפא את השברים.

“אמא, אמא, נזכור תמיד ולא נשכח. מבינה אני שיש דברים שלא ניתן היה להשיב, אבל כעת תוכלי מלמעלה להביט ולהקשיב, להבין את כל מה שלא הבינו בני האדם מסביבנו. אבל העיקר שכעת קבלי את סליחתנו”.