הבריטים החליטו שיש גבול לתמימות

אפשר לשמוח על החלטת האזרחים הבריטים לנטוש את היבשת-המאוחדת-לכאורה, משום שהיא אולי מסמנת את ראשית סופו של העיוורון הסוציולוגי שהכתיב את הטון ואת הקצב.

תהליך האיחוד האירופי, שהיווה מעין מעבדה לתהליך הגלובליזציה, פשוט היה מהיר מדי, פזיז מדי ונאיבי מדי.

בניגוד למה שאנשי שמאל טוענים, ההחלטה העממית התקבלה באנגליה לא בשל התעוררות מחודשת של החרדה וההתנשאות הפשיסטיים. להיפך, יותר ויותר אזרחים שוחרי דמוקרטיה, עם הגיון בריא וחוש מידה (למעט הימין הקיצוני כמובן), קלטו שפתיחת גבולות בלתי מבוקרת מסכנת את ביתם.

למרבה הצער הסתבר, כי מהגרים רבים אינם מצליחים להשתלב בדמוקרטיות המערביות בשל פערי תרבות עמוקים. מקצתם מפתחים רגשי נחיתות וזעם וקוראים תגר על ערכי החופש והקידמה של המדינות שקלטו אותם.

האזרחים הבריטים פשוט החליטו שיש גבול לנדיבות, לצביעות ולתמימות.

אבל זה לא אומר שהימין ניצח.

אנשים שחוגגים עכשיו את חזרתו של “האינסטינקט הלאומי” נחפזים לחגוג. לא זו בלבד שההחלטה הבריטית לא תמנע (בטווח הרחוק) את דעיכת התרבות הלאומית בעולם, אלא שהיא תסייע לתהליך הזה.

ההגירה לאירופה צריכה כנראה להיעצר לפסק זמן, לא רק משום שהיא מערערת על הרוב הנוצרי ביבשת (שהוא כרגע המפתח לקיום הדמוקרטיה בעולם) ומטילה סיכונים בטחוניים קשים, אלא גם משום שהפערים בין המערב “לכל השאר” צריכים להצטמצם למינימום, לפני שמסירים את כל החציצות וההגבלים הישנים. לא ניתן לערבב שמן במים.

בפועל, הפערים אכן מצטמצמים בהדרגה, אבל לא בשל החלטה פוליטית כזו או אחרת, אלא בעיקר בזכות הטכנולוגיה.

המהפכה הדיגיטלית, שלא מפסיקה להתקדם (ולייצר גירויים חוצי גבולות), מחלישה חסמים גיאוגרפיים ומאפשרת למאות מיליונים לפתח שפה משותפת, זיכרון משותף, ובהדרגה גם זהות משותפת. כל הנתונים מראים שבימינו אנשים ממדינות שונות נעשים דומים יותר זה לזו בסגנון חייהם, בתפישות עולמם ובערכיהם (בהשוואה לעבר).

הם אוכלים את אותם מאכלים, לובשים את אותם בגדים, צופים באותם אירועי מדיה ומעריצים את אותם גיבורי תרבות. והם גם פוגשים יותר זה את זו – כתיירים, כגולשים ברשת וכאנשי עסקים.

ככל שהמדינה ענייה יותר וככל שהיא פחות דמוקרטית ויותר דתית, כך אזרחיה מנותקים יותר מהתהליך הגלובלי. רוב המדינות באסיה ובדרום אמריקה (כולל סין ורוסיה) כבר נעות על אוטוסטרדת הגלובליזציה.

אבל מדינות אפריקה וארצות ערב עדיין תקועות על שבילי העפר והבוץ בפריפריה.

אירופה תמשיך להתאחד לא באמצעות פתיחת שערים למהגרים שמגיעים מהעולם הדיקטטורי, או התחנפות צבועה לתרבותם המסורתית, אלא אם תעודד תהליכי אמניסיפציה במדינות הלא דמוקרטיות.

המהגרים הסורים מצילים אולי את נפשותיהם, אבל הם לא משנים את סוריה. הבריטים (ואולי אחרים בעקבותיהם) מאותתים בעקיפין לסורים ולדומיהם: לפני שאתם נוהרים אלינו ומפתחים כלפינו קנאה ושנאה – תשתנו.

חשוב לזכור שרגש ההשתייכות הלאומי איננו ביולוגי וההשוואה בינו לבין הזיקה המשפחתית אינה עומדת במבחן ההיסטוריה (גם הזיקה המשפחתית עברה שינויים מפליגים). המסגרת הלאומית המודרנית (מדינת האזרחים) היא מסגרת חברתית חדשה יחסית, שהתפתחה בשלוש מאות השנים האחרונות. היא צמחה בעיקר בגלל מהפכה טכנולוגית-כלכלית (המהפכה התעשייתית), שאיפשרה תקשורת וחליפין בין אנשים בטווחים גיאוגרפים חדשים (העיתון, הטלגרף, הטלפון, הספינות הממונעות, המכוניות, המטוסים, הרדיו והטלוויזיה).

המהפכה הלאומית החלישה את המסגרות החברתיות הישנות (למשל הדת הנוצרית) ולעיתים גם ביטלה אותן (למשל, הדוכסויות).

הטכנולוגיה תמשיך לשנות את המסגרות החברתיות בין שנרצה ובין שלא נרצה.

שום החלטה פוליטית ושום משאל עם לא יחזירו את הלאומיות הישנה לזירה, כשם שהמבנים השבטיים הישנים לא חזרו. הלאומיות עוזבת אותנו בהדרגה כי טכנולוגיית המחשב יוצרת מכנה משותף מסדר גודל חדש ומשום שההיתוך הגלובלי מאפשר חופש גדול יותר וחליפין יעיל ופורה יותר למין האנושי.

אירופה תמשיך להוביל את העולם בנתיב הגלובלי, גם אחרי ההתנתקות הבריטית, רק שהקצב יואט לעת עתה ויהיו יותר בקרות ורגולציות מתבקשות.

• עוז אלמוג הוא פרופסור לסוציולוגיה מהחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה.