בית הדין הרבני האזורי בנתניה החליט לקבל את תביעתה של אישה לגירושין, על רקע חשדנות אובססיבית של הבעל, אבל המבקשת נקלעה למבוי סתום ולא תוכל לקבל גט פיטורין לאלתר.
הסיבה: אין אפשרות לסדר גט כל עוד הצדדים מתגוררים תחת קורת גג אחת ובאותה הדירה.
דייני בית הדין הרבני בנתניה – הדיינים הרב שלמה שפירא, הרב אברהם מייזלס והרב אריה אוריאל – הציעו שורה של רעיונות יצירתיים לפתרון הבעיה, אבל הם מנועים מלפסוק בנושא מאחר והדיון בענייני הרכוש מתנהל בערכאה אחרת – בבית המשפט לענייני משפחה.
בני הזוג נישאו לפני 28 שנה.
לפני כשנה פנתה האישה, מורה במקצועה, לבית הדין ובקשה גט. לדבריה, הבעל חשדן באופן אובססיבי – הוא אינו מאפשר לה לצאת מהבית, חוץ מעניינים הכרחיים כגון עבודתה כמורה. בשל חשדנותו זו, הוא אוסר על בעלי מלאכה להיכנס לבית לצורך תיקונים חיוניים. כמו כן הוא מבצע מעקבים אחרי אשתו בזמן שהיא יוצאת לעבודתה, כדי לוודא שאין היא נפגשת או משוחחת עם זרים.
לטענתה, גם בתוך הבית הוא נוהג לכנותה במילים בוטות ולפני הילדים.
האישה טוענת כי הוא עצמו מרבה להעדר מן הבית והוא מבזבז את כל משכורתו על ענייניו האישיים, שאינם ידועים לה. לגיבוי הטענות הביאה האישה שלושה עדים, כולל הבת המשותפת של בני הזוג, שתיארה את המצב העגום בבית והטילה את האשמה על אביה.
הבעל, לעומת זאת, טען בפני בית הדין כי התנהגותו היא נורמטיבית וטבעית.
לאחר דיון מעמיק, קיבלו דייני בית הדין הרבני עקרונית את טענות האישה. הדיינים שוכנעו כי היא מאסה בבעלה לחלוטין והחליטו כי “על הצדדים להתגרש זה מזה”.
בדרך כלל קובעים הדיינים בצמוד להחלטה מועד לסידור הגט, אבל הפעם נקלעו בני הזוג והדיינים לתסבוכת המונעת את יישום ההחלטה וקבלת הגט.
מסתבר כי הבעל והאישה עדיין חיים תחת קורת גג אחת ובאותה דירה, ובמצב זה אין אפשרות הלכתית לסדר גט, שכן בני הזוג לא פתרו את בעיית חלוקת הרכוש ביניהם.
הדיינים הציעו שורה של רעיונות לפתרון קבוע או זמני, אבל נמנעו מלפסוק בנושא הרכוש מאחר והאישה הקדימה והגישה תביעה מקבילה בענייני הרכוש לבית המשפט לענייני משפחה והסמכות בנושא מסורה לו.
לאור האמור פסק בית הדין כדלהלן:
“א. מקבלים את תביעת האישה לגירושין. על הצדדים להתגרש זה מזה בהקדם.
ב. מכיוון שהצדדים מתגוררים תחת קורת גג אחת, בית הדין מנוע הלכתית מסידור גט פיטורין. לכשיודיעו הצדדים על הפרדת מגוריהם יקבע בית הדין מועד לסידור הגט.
ג. אם אחד הצדדים יעזוב את דירת המגורים כדי לאפשר סידור הגט, הצד שיישאר ישלם לצד שעזב דמי שימוש ראויים”.
מנהל בתי הדין הרבניים, הרב שמעון יעקבי, ציין כי פרשה זו מדגימה מדוע בהליכי גירושין עדיף לכרוך את כל הנושאים יחדיו בבית הדין הרבני.
“האישה פיצלה את תביעותיה לשתי הערכאות. היא פנתה לבית הדין הרבני בתביעה לגירושין בלבד, היא קיבלה אמנם את מבוקשה בפסיקה לגירושין, אבל אי אפשר לקדם זאת. אם גם נושא הרכוש היה נדון בבית הדין, אפשר היה לתת הוראות מחייבות באותו פסק דין גם בנושא הדירה”.