הבטחת החזון איש לעולה מצ’ילה התקיימה: בבית הכרם קמה ישיבה

בן ציון רוטנברג הוא איש יודאיקה. בשיחה מיוחדת עמו, הוא חושף את סיפורה של שכונת בית הכרם, את הקמת בית הכנסת, ואת הבטחתו המופלאה של החזון איש לאביו ז”ל.

משפחת רוטנברג עלתה לארץ מצ’ילה שבדרום אמריקה. המקור של המשפחה הוא אמנם מאירופה, אך הם מצאו עצמם במדינה הדרום-אמריקאית. איך הם הגיעו לשם?

“גרנו בהולנד”, מספר רוטנברג, “והיה לי סבא חכם שהבין שהאדמה רועדת לו מתחת הרגליים, למרות שכולם אמרו – להולנד הנאצים לא יגיעו”.

ואמנם בשנת 1940 עזבה המשפחה לדרום אמריקה. למה דווקא לשם? מסתבר כי באותם ימים חיפשה ממשלת צ’ילה אגרונומים שישבחו את אדמתה, והקונסול הצ’יליאני ניצל את הצורך הזה והעביר 1000 ‘אגרונומים’, שבמקרה הזה היו יהודים, למדינה תמורת 1000 דולרים – שהיו אז סכום נכבד.

בשנת 1951, חמש שנים אחרי המלחמה, וסב המשפחה (אבא של אמא) כבר שהה בארץ, הגיעו ההורים ובני המשפחה, שכללה ששה ילדים, לבקר את הסב לכבוד יום הולדתו. הם הגיעו לארץ, והאם שהתלהבה מהמקום הודיעה לאב כי היא נשארת בארץ. “החינוך היה חשוב לה, והיא לא רצתה להישאר בדרום אמריקה”, נזכר רוטנברג.

האב התקשה להישאר בארץ, שכן עסקיו כולם היו בחו”ל, והוסכם כי הוא ימשיך לנסוע מעת לעת כדי לנהל את עסקיו שם. כעת נותרה שאלת המגורים.

אב המשפחה קיבל הצעה לרכישת וילה בשכונת בית הכרם, ברחוב המורה, ליד מוסד שנקרא ‘הסמינר למורים’. הצעה נוספת היתה בית ברמת גן, קרוב לעיר החרדית המתפתחת בני ברק.

הפגישה עם החזון איש

אב המשפחה התלבט והחליט להתייעץ עם החזון איש זצ”ל.

הוא נסע לבני ברק, הגיע לקרבת ביתו של החזון איש – שהיה צריף קטן – ונתקל באיש מבוגר.

‘האם תוכל להגיד לי היכן נמצא החזון איש’ שאל, והאיש השיב בצניעות, כי הוא האיש. האב הציג בפני החזון איש את שתי האופציות. החזון איש התעניין במספר הילדים ובתנאי המשפחה – ואז השיב לו:  תגור בבית הכרם.

האב הופתע: בית הכרם? שכונה חילונית?

ענה החזון איש: ‘בשבילך זה בסדר, ואתה עוד תראה שתקום ישיבה בבית הכרם’.

באותם ימים הדברים הללו נשמעו אוטופיה.

החברה שבנתה את בית הכרם – חברת ‘בוני בית’ בשנות העשרים של המאה הקודמת – ימי העלייה השניה, קבעה כי במקום לא יקום מוסד דתי.

“היום הם מכחישים בתוקף שהם אמרו את זה”, אומר רוטנברג, “אבל אני יודע בביטחה כי ההכרזה הזו הושמעה בעת הקמת השכונה”.

החזון איש אם כן, לא דיבר רק על בית כנסת בשכונה הכה אנטגוניסטית לענין הדתי, אלא אפילו על ישיבה.

אבל החזון איש צדק. במקום פועלים מספר רב של בתי כנסת, ומאוחר יותר פתח הגאון רבי ישראל קליינר זצ”ל את ישיבת בית הכרם המפורסמת. גם סמינר לבנות הוקם במקום.

גם משפחת רוטנברג נשארה דתיה כולה ולא חל בה כל ‘קלקול’. “גם בזה צדק החזון איש”, אומר רוטנברג.

 בית הכנסת של בית הכרם

בית הכנסת הראשון שהוקם בבית הכרם הוקם ב’סמינר למורים’ החילוני, שפעל ברחוב המורה. בית הכנסת הוקם על ידי יהודי ממוצא פרסי בשם חנינא מזרחי. הסיבה שהוא הוקם בסמינר החילוני היא משום ששם היה פשוט מקום – חדר פנוי.

“להשלים מנין באותם ימים היה סיפור”, נזכר בן ציון, “לא היה קל, הייתי ילד בן 9, אחי היה בן 7, ולא פעם היינו נדרשים ללכת להביא יהודי זקן שגר ברחוב המעלות כדי שהתפילה תוכל להתקיים. אנחנו היינו ‘הדתיים’ של בית הכרם. בסוכות למשל היו מגיעים אלינו לסוכה תושביה החילוניים של השכונה, היו לנו יחסים מצויינים”.

בין המתפללים היה יהודי מקובל, הלא הוא משה דוד גאון, אביהם של הזמר יהורם גאון ואיש העסקים בני גאון. “גאון היה אחראי על תפעול מבנה הסמינר והוא התפלל בבית הכנסת ועבר לפני התיבה. אני זוכר אותם היטיב. האב  היה יושב בבית הכנסת כל הזמן, לפעמים גם האחים גאון היו מגיעים אך הם לא היו דתיים – הם היו מסורתיים”.

בכלל, שכונת בית הכרם איכלסה את המשפחות המכובדות שביישוב, ורוטנברג זוכר אותם היטב: “משפחת נתניהו גרה אצלנו, כך גם משפחת אולמרט, משפחת בגין, ומשפחת ברקת [משפחתו של ראש עיריית ירושלים הנוכחי] ועוד. זו היתה שכונה לאליטה.

“מנהל הסמינר למורים, שגם הפעיל בית ספר, ביקש מאבי שישלח את ילדיו ללמוד במוסד, אך האב אמר שהוא יעשה זאת ביום שיתחילו ללמד במקום לימודי קודש…”

רוטנברג זוכר דמות מעניינת נוספת שהתפללה בבית הכנסת: הסופר זוכה פרס נובל – שמואל יוסף עגנון, או בקיצור ש”י עגנון. “עגנון היה יושב שעות בבית הכנסת ומעיין בחומש, אם היו רוצים להעלות אותו לתורה ולקטוע לו את חוט המחשבה, צריך היה לדפוק לו על הכתף ולומר לו כי הוא מכובד לעלייה”.

בית הכנסת היום

בשנת 1988 החליטה העירייה להרוס את המבנה הישן ובמקום הקימו מוזיאון. בשנת 1990 הוקם בית כנסת חדש מרכזי לתושבי השכונה.

בנוסף, ועד הישיבות הקים בית הארחה לראשי ישיבות בבית הכרם וגם שם היה בית כנסת.

באחת השנים פתחו המתפללים את ארון הקודש וגילו שספר תורה נעלם. זה היה ספר התורה היחיד שלהם, והם נאלצו לעבור לבית הכנסת השכונתי. כעבור שנים התברר כי ספר התורה היה בביתו של הגבאי, בעליית הגג.

הדבר התגלה על ידי חייל מילואים שנפצע במלחמת לבנון השניה וסיפר כי יש ספר תורה ישן בעליית הגג של סבו.

פורסם בשיתוף אתר ‘איגוד בתי הכנסת’.