דודי, נפתלי או ר’ אריה – מי מנצח בתחרות על השקופים? • טור פוליטי

1.

שמה של מסעודה, זו שכיכבה בכותרות בשבועיים האחרונים, קצת הולך ונשכח מהלבבות. לכן שמחתי כשדוברו של ח”כ דודי אמסלם העלה את שמה של הגברת בשיחה שנסובה על הקייטנות.

נתחיל מהסוף.

ביום שני האחרון, קצת אחרי מסיבת העיתונאים המשותפת של יו”ר ש”ס שר הפנים-נגב-גליל-פריפריה אריה דרעי ויו”ר ועדת הפנים דודי אמסלם, שוחחתי שיחת מסדרון עם גורם בבית היהודי. “שוכחים שאת ההטבה של הקייטנות המציאו בכלל במשרד החינוך. אז נכון, זה כלל כיתות א’ ב’, אבל עצם הרעיון הגיע מאיתנו”, אמר.

עוד כמה פסיעות, וגורם המקושר למשרד האוצר הגיע אל מולי. “בסוף, הכל מהאוצר, את זה שוכחים. אם השר משה כחלון לא היה רוצה להעניק את ההטבה, זה לא היה קורה”, חרץ.

טוב, עוד מישהו רוצה לגזור קרדיט על העסק הזה ששמו קייטנות?  תהיתי.

ואז הופנתה תשומת ליבי לגוזר קרדיט נוסף: ראש העיר מודיעין, חיים ביבס, יו״ר מרכז השלטון המקומי .

פיתאום כולם דואגים להם, למסעודה ולילדיה, החפצים בקייטנת נופש בימי הקיץ.

2.

לרגע שכחנו איך הכול התחיל. אז שווה לעשות קצת סדר.

תחילתו של הסיפור בקייטנות לכיתות א’ ב’, מתנת משרד החינוך.  אבל זה לא הספיק, והשטח בער. מי שהרים ראשון את הכפפה, וזכות היוצרים שמורה לו בהחלט, הוא דודי אמסלם.

דודי ניסה להסביר לשר הפנים אריה דרעי שחייבים למצוא פתרון, לפחות חלקי, כי ההורים חייבים סידור לילדים, וגם הילדים זקוקים לתעסוקה ומסגרת. הוא ניסה להסביר גם למשרד אוצר, אבל בהסברים, כפי שכולנו יודעים, לא ממש משיגים משהו במדינה שלנו.

אז כמו שרק דודי יודע לעשות הוא החליט…לדפוק על השולחן.

“תקשיבו”, הבהיר לדרעי ובנט. “אם לא תוגש ההצעה לוועדה בעוד שבועיים, אני אקבע את מחיר הקייטנה הבסיסי, ונגבה זאת בחקיקה”.

אמר, והתכוון לכל מילה. התוכנית כבר עברה לו בראש. הוא יחתים 80 ח”כים, יעביר החלטת ממשלה זריזה, ויראה לכולם.

“מי שרוצה שילדיו ירכבו על סוסים או יטיסו דאונים – יכול לרשום אותם לקייטנה פרטית, אבל מי שמפעיל קייטנה במבני ציבור, לא יגבה תקורה ולא ירוויח על חשבון ההורים. קייטנה כזו צריכה לספק שירות לילדים ב-600-800 שקל, ואם יש כמה אחים  – מקסימום 2,000 שקל למשפחה”.

ובדיוק ככה זה במדינה שלנו: האולטימטום פעל את פעולתו, ועד מהרה נמצא הפתרון.

לאמסלם יש רק מילים טובות לומר על דרעי, שהסכים להרים את הכפפה והעביר כסף ממשרד הנגב והגליל למטרה הקדושה. לשבחו של יו”ר ש”ס ייאמר, שאת מסיבת העיתונאים שכינס פתח בשבחים ל”מי שהוביל את העסק – דודי אמסלם”.

“הסמן החברתי בליכוד זה דודי, מהיום – גם הליכוד דואג לשקופים, למסעודה”, מסכם דוברו של אמסלם.

אז אני לא בטוחה שבש”ס יאהבו לשמוע שיש מי שמתחרה על המשבצת הפופולארית, זו שאמורה להביא קולות אבודים, אבל מספיק שמסעודה אוהבת לשמוע שיש מי שדואג לה.

3.

רק שבוע קודם כיכבה מסעודה בכל פינה בכנסת. הכתבים ניסו אז להמר איזה סולם יוריד את ש”ס מהעץ  עליו טיפסה.

לכולם היה ברור שהוא יימצא.

איך הצהירו ב’יום ליום’? “יו”ר ש”ס הרב אריה דרעי,  מחליט להחרים את ההצבעות בכנסת, את ישיבות הממשלה, עד שסדן יפוטר”.

אז שמישהו יעדכן את הביטאון. מצאו סולם ויו”ר ש”ס לא החרים הצבעות, גם לא ישיבות ממשלה.

אלא שעל הסולם הזה איש לא חלם: בג”ץ. הוא יכריע בגורל מינויו של רמי סדן. הייתם מאמינים? הרגע הזה שבו מפלגה חרדית נאחזת בקרנות המזבח של בג”ץ הוא רגע מכונן בתולדות מדינת ישראל, אחרי הכול, בין הציבור החרדי ובג”ץ מעולם לא פרח רומן מלבלב.

וכך, בעוד יאיר לפיד ממתין לבג”ץ כדי לגייס את החרדים, יגאל גואטה וסיעתו סיפרו שנמצאה פשרה: השופטים יחליטו.

הם שיחזירו (או שלא) למסעודה משדרות את כבודה האבוד.

4.

רק ימים אחדים קודם שנמצא הסולם הפלאי עלה ‘יום ליום’ על בריקדות, כשהוא משקף נאמנה את הרוח ששרתה בתנועה הקדושה, הגם שש”ס טורחת להדגיש כי הביטאון אינו משקף את דעתה.

“הזמנים, סדן, התחלפו”, כתב העורך ליו”ר דירקטריון חדשות ערוץ 10 החדש, תחת הכותרת ‘סדן, אני איציק משדרות’.

“היום אתה הגזען המוצהר שבחצר. דברי הבלע שלך יגונו מכל קצוות ישראל. המזרחיים כבר לא שק החבטות ועכשיו תנועת ש”ס, נציגיה ופעיליה, יעבירו אותך סדרת חינוך. פתחת את פיך, תחטוף, תעוף מתפקידך הממלכתי. גזענים לא יהיו בבית ספרנו. תולקה ברחובה של עיר”.

והיה עוד: “אני שמח להכעיס ולעצבן אנשים שכמותך. מתוק לי כשרע לך. אני איציק משדרות, ש”סניק ברמ”ח אבריי, נלחם נגד אנשים כמותך שקידשו עלינו מלחמה… אנחנו רואים בכם ‘אנשי המיונז והחנונים’… ועכשיו רמי הלא יקר, צעד מכסאך את הצעדים הבאים, פתח את דלת לשכתך, צא למעליות מימין, רד לכניסה, תעשה שלום יפה, ואל תחזור. לך לרחביה, שם מקומך”.

רגע, ראש הממשלה מתגורר ברחביה. מישהו התכוון לעקוץ?

5.

מאז כבר הספיקו רוחות רעות להשתולל בין אריה דרעי ובנימין נתניהו.

התחושה היא שכל מינוי שראש הממשלה מנסה לבצע, נתקל בהתנגדות של ש”ס.

רק בשבוע האחרון היו אלה רמי סדן שאמר (או שלא אמר, שופטי בג”צ יכריעו) מילה רעה על ש”ס ואריה דרעי, וד”ר רן ברץ שהתבטא בעבר נגד הרב עובדיה יוסף זצ”ל. כעת נתניהו יכול רק לקוות שבזה תמה התערבות מפלגת שבעת המנדטים בענייני הלשכה של השליט.

העיניים נשואות, כמובן, לכיוונו של בוז’י הרצוג. אם וכאשר יצליח לגרור עצמו פנימה אל הקואליציה, יחד עם עוד לפחות שבעה חיילים, דרעי יוכל לחשב את קיצו הקואליציוני.

עד שזה לא יקרה, הוא יוכל לגרום לפעימות לב מואצות אצל ראש ממשלת ישראל.

6.

חבל ההצלה של דרעי יכול להגיע מכיוונו של יו”ר הבית היהודי נפתלי בנט. אם המנהיג מימין יחשק את ממשלת נתניהו, הרי שהוא יהיה זה שיצטרך לפרוש עם כניסת בוז’י הרצוג לממשלה.

השבוע, בפתח ישיבת סיעת הבית היהודי, סיפר בנט סיפור.

“שמעתי”, פתח ואמר, “שיו”ר העבודה מוכר את ירושלים. היה פעם איש בשם ג’ורג’ פארקר, שישב קבוע ליד גשר ברוקלין. פעמיים בשבוע הוא הצליח למכור את הגשר לעוברי אורח”, לגלג על בוז’י ונייר ההסכמות שסגר עם אבו מאזן.

התרחיש ברור: אם וכאשר ייכנס הרצוג לקואליציה, אזי – אם וכאשר לא ידרוש באולטימטום את הוצאת ‘הבית היהודי’, ואם וכאשר בנט יוכל ‘לחיות’ בשלום עם תוכניות ‘על הנייר’ לצד ‘פגישות שלום’ בעולם, הרי שדרעי יצטרך להתחיל להיות מודאג, שכן הוא זה שייבעט באלגנטיות החוצה.

באם התשובה לתרחישים אלו תהיה על דרך השלילה, אזי דרעי יוכל להמשיך ולאיים על כל מינוי של נתניהו, שייאלץ להמשיך לחרוק שיניים ולהמתין להזדמנות להעמידו במקומו.

תחושת הבטן שלי היא שלא כל-כך מהר יוותר בנט על שליטתו במשרד המשפטים ובמשרד החינוך. אבל בפוליטיקה, הכול תמיד אפשרי.