1.
הפרובוקציה של הרפורמים ביום חמישי האחרון ברחבת הכותל המערבי, ותגובת בנימין נתניהו, הובילו למתח בסביבת ראש הממשלה באשר לאופי התגובה שתתפרסם ביומונים. האם יביעו כעס על האמירה שיש לעשות הכול כדי לשמור על אחדות בעם או שיתעלמו?
העיתונים המעניינים, מבחינת תגובה, הם דווקא ‘המודיע’ – ביטאון אגודת ישראל, ו’יתד נאמן’ – ביטאונה של סיעת דגל התורה. לנתניהו לא באמת אכפת מה נכתב ב’יום ליום’ (שש”ס עצמה מתנערת ממנו וטוענת כי אינו משקף את דעתה), ב’המבשר’ של סגן השר מאיר פרוש או ב’הפלס’ של הפלג הירושלמי, שבכל מקרה יקצינו, אבל אינם מייצגים את המיינסטרים.
בשני היומונים – המודיע ויתד – התייחסו לפרשת הכותל. אלא שב’המודיע’ גילו לויאליות גדולה יותר לראש הממשלה, התעלמו מהודעתו, תוך שהם מתרכזים ב”זעזוע עמוק” על חילול קדושת הכותל המערבי “על ידי הרפורמים ומרעיהם”.
ב’יתד’, למרות שהבטיחו ליו”ר ‘דגל התורה’ ח”כ משה גפני שיקפידו שלא לתקוף את נתניהו, לא התאפקו ושרבבו מתקפה. אמנם מינורית, לא מתלהמת, בלי איומים -ובכל זאת שמו של נתניהו הוזכר.
“בשעה כזו היה מצופה מראש הממשלה נתניהו שממשלתו עומדת על נאמנותם של הנציגים החרדים והוא חתום על הסטטוס קוו לגלות מנהיגות צבורית נקייה ולהתייצב כרב חובל של מדינה המתחפשת למדינה יהודית ולאמר למשחית הרף. גם אם הרגש היהודי לא פועם בו הוא היה צריך לאמר: ברומא תתנהג כרומאי, ובשטח של העם היהודי תתנהג כיהודי! אבל הוא התבטא כמו ישראלי, כמו נתניהו”.
לתשומת ליבו של הקורא, משה גפני, שקברניטי העיתון, אפעס, די מסובבים אותו…
2.
כאילו אין די צרות בגלל הרפורמים, ‘יום ליום’ זעק השבוע בכותרת יוצאת-דופן – כותרת ראשית, צריך להדגיש: “סדן לא ייכנס לתפקידו”.
ולתוכה, שורבבה גם מועצת החכמים. “בהחלטת מועצת חכמי התורה טמונה תובנה ברורה: ישנם הרבה צבועים היושבים בתוך עמם. רבים מהם שונאים מזרחיים או חרדים סתם. אסור להניח להם להיות ברמת קבלת ההחלטות. זה מקבע אי שוויון ושודד את הקופה הציבורית בכל התחומים”.
ובא לציון גואל.
3.
את הראיון התקשורתי שהעניק שר הבטחון החדש אביגדור ליברמן לכתבים הצבאיים היטיב להגדיר עיתונאי המודיע מ’ כרמלי.
“הדי מינויו של אביגדור ליברמן לשר הביטחון עדיין נותנים את אותותיהם במערכת הפוליטית. ליברמן הצהיר שקיבל על עצמו ללמוד ולא להתראיין לכלי התקשורת עד לראש השנה הבא עלינו לטובה”, כותב כרמלי.
ב ערב חג השבועות סיפרנו על הבטחתו זו של ליברמן, תוך ניחוש איזו הסתערות תהיה על לשכתו לקראת עיתוני חג הסוכות, שכן בגליון ה’רוחני’ של ראש השנה, כידוע, לא מתאים לפרסם ראיון עם שר.
“ואצל ליברמן, כידוע, מילה זו מילה”, ממשיך כרמלי במתק לשון. “לכן הוא עדיין לא התראיין. אבל כן לקח את כל הכתבים הצבאיים לסיבוב לשיחת רקע, כשהתנאי הוא שהוא מצוטט כגורם בכיר במשרד הביטחון. טקטיקה ישנה שכבר מזמן פסה מהעולם”.
הראיון היה די משעשע, צריך להודות. כאשר בזה אחר זה פרסמו הכתבים הודעה משוכפלת, מפי ‘גורם בכיר’. כל-כך שקוף.
4.
כחובבת כתבות-שטח הצטערתי מאוד על עזיבת שמואל גרינוולד, כתב השטח המצוין של ‘יתד נאמן’.
פניתי לברר איה אבד האיש והאם פרש, ונעניתי כי הוא ממשיך לכתוב במוסף. באשר לכתבות שטח, הוא לקח הפסקה בעקבות פרויקט תורני שנטל על עצמו למשך תקופה.
מדור ‘בין השורות’ ממתין בקוצר רוח לשובו.
בינתיים, אני נאלצת להסתפק בכתבות השטח המצוינות של אהרן גרנות במשפחה ומשה מיכאל צורן בהמודיע.
השבוע הפליג צורן לצפון הרחוק, אל הזירה בה הותקף ה’האמר’ של החיילים רגב וגולדווסר הי”ד, בחלוף 10 שנים בדיוק מאז אותו אירוע – שהוביל לפתיחת מלחמת לבנון השנייה.
“בסיור הממושך שעשינו לאורך כמה נקודות בגבול הצפון אי אפשר שלא להגיע למסקנה הבלתי נמנעת שהצבא עורך את ההכנות למלחמת לבנון השלישית, כמו חישוף יערות וחיתוך ראשי הרים, כדי לא לאפשר מקומות מסתור ולנטרל את אפשרות החדירה לישובים”.
נקודת המפגש עם האיש שליווה את הכתב לגבול “הייתה על הכביש הראשי של הישוב המתפתח” שתולה. “ממש כאן, נפתחה המלחמה”.
איוב חתן הוא האדם האחרון שראה את ההאמר בו נסעו גולדווסר ורגב, שניות לפני שהותקף בידי החיזבאללה ועלה באש. הוא המרואיין שלוקח אל קו הגבול, מרחק של דקה נסיעה ממרכז הישוב.
מומלץ לקרוא, מרתק.
5.
אליעזר שולמן פרסם, בטור המשובח שלו ‘שטח אש’, סיפור מעניין במשפחה.
“זה קרה שעתיים לאחר הפיגוע בתל אביב… מתחת לבניין משרדים ברחוב הירקון בבני ברק התגודדו עשרות שוטרים ואנשי שב”כ ומסוק חג מעל”.
מתברר שלאחר הפיגוע במתחם שרונה נמלט אחד מהמחבלים. באותה עת ישב לו “דוד קפלר, צעיר חרדי העוסק בייבוא, בפגישה עם עמית, בבניין משרדים בגבול ז’בוטינסקי-השומר. לא היה לו שמץ של מושג על המתחולל בחוץ”.
קפלר השתיק את הטלפון שלו, לא שם ליבו לשיחות הרבות שנכנסו ‘על שקט’. “כשהרים לפתע את עיניו על הצג וראה שיחה נכנסת הקיש על המקש הירוק. ‘שלום’, אמר האיש שמעבר לאפרכסת, ‘מדבר א’ מהשב”כ'”.
כשהסתיימה השיחה ירד לרכבו, מצא אותו מוקף בעשרות שוטרים, שפירקו כל מה שהיה עשוי להפריע להם לבחון את פנים הרכב, ואולי גם – בלהט העבודה – חלקים נוספים”.
הלך על הרכב.
אחלה סיפור.
רק שבסיומו הערה. “א’ מהשב”כ או חבריו בוודאי לא הוציאו את ההודעה לעיתונאים על רכב המחבלים שנתפס בפאתי בני ברק. הם גם לא מיהרו לתקן שמדובר בסתם סקודה סופרב תמימה שבעליה יהודי כשר וישר דרך. מי שהדליף את הידיעה היא המשטרה, שכמו תמיד מבקשת את הסנסציה – לפני התוצאה”.
האשמה חמורה, אם היא נכונה.
מאחר ולא הוצגה תגובת המשטרה בידיעה (איך לא ביקשו? ואם ביקשו, מדוע לא כתבו ‘לא התקבלה תגובה’?) פניתי אני לבקש את תגובת המשטרה. מתברר, שהסיפור מעולם לא יצא כהודעה רשמית, מה שאומר, שבמשטרה לא ביקשו כל “סנסציה”.
6.
ועוד תעלומה במשפחה.
אחלה טור ותיאור של אריה ארליך על שהייתו בחג השבועות במתחם חסידי.
“רבבות שיניים יוצרות עניית-לחש של ‘ששש…’ חרישי אפוף חרדת קודש… ארבעה ריבואות עיניים מצטמצמות בעפעפיהן עד השקת ריסים – במעין פטנט מקומי שאמור להיטיב את הראייה למרחוק…
“לובי הכניסה לא יכול שלא לעורר השראה: אבות ובניהם יושבים שם, כל אחד תופס לו שולחן משלו מבין אלפי שולחנות וספסלים צמודים – פורס לו מפה קטנה ושוטח עליה חלה יבשושית מעשה בית, קציצות געפילטע פיש שאוחסנו בחדר הקירור התעשייתי שעליו נכתב ‘כל הדברים במקרר יפונו מיד לאחר יו”ט בתודה הגבאים’ – ומעט סלטים מאולתרים…
“אני תופס עמדת תצפית קלושה, רואה ולא רואה, ומנסה לשווא להבין כיצד ייתכן שבאולם שעשרים אלפי אנשים גודשים אותו בצפיפות יישמר שקט כה מוחלט… הפנים המאירות ממזרח נראות עתה מכל רחבי ההיכל… ההתכנסות של שבועות, אני למד כאן, היא פסגת הפסגות, שיא השיאים”.
מאחר וארליך חסיד חב”ד, לרגע חשבתי שהוא מעלה זיכרונות משהייתו עם הרבי עוד בהיותו בחיים. אבל אז קראתי שוב והבנתי שהוא מדבר על השנה הנוכחית, תשע”ו. ומאחר וארליך אינו משיחיסט, הסקתי שמדובר בחסידות אחרת. מעקב אחר כל הרמיזות בטורו הביא אותי למסקנה שהוא הגיע להיכל הגוראי בירושלים, לחוות את חוויית חג השבועות.
האמנם?
“לא מאשר ולא מכחיש”, הייתה תשובתו.
ולמה, אם כן, לא ציינת בכתבה את שמה של החסידות האלומה? – תהיתי.
“מסיבות השמורות עמי”, הייתה תשובתו.
7.
לא פעם נוהג יתד נאמן לתקוף את הראשל”צ, הגרש”מ עמאר. הנושא: גיורים, ‘דיל’ עם הרב סתיו ועוד כהנה וכהנה.
מאחר ו’יתד’ עובר את עינו של המבקר, שכפוף לגדולי ישראל ובראשם הגראי”ל שטינמן, חזקה על העיתון כי הביקורת כפופה להלכה ואין בה משום ביזוי תלמידי חכמים.
ובכל זאת, איני בטוחה שהקטע הבא היה עובר את המבקר של ‘יתד’, מבלי שייחתך קודם פרסום.
קראתי אותו שוב ושוב, ולא יכולתי שלא לחשוב שהוא חורג מתחום הביקורת העניינית.
וכך כתב עורך ‘בקהילה’ אברהם דוב גרינבוים , עיתון שמתיימר שיש לו מבקר, בטורו ‘הישורת האחרונה’:
“אבינו מלכנו, גלה כבוד מלכותך עלינו מהרה. הושע נא את עמך ישראל מרבנים המכירים רק כותל אחד, והלוא מלוא כל הארץ כבודו… אבינו אב הרחמן צור ישראל וגואלו. עין במר תבכה וכל לב אליך יזעק. ‘כל מטרתנו לכבוד ה’, רק לכבוד ה’ ולכבוד השכינה ועם ישראל וארץ ישראל’. ולמה זה אנוכי? יושב אני בבית שברחוב החבצלת בכבודו של עולם ושוב אין הרפורמים והקונסרבטיבים מחזרים אחריי. שוב אינם באים לביתי ולסוכתי סוכת שלמה הנופלת.
“ריבונו של עולם, בורא נפש כל חי. לפניך נגלו כל תעלומות ואין דבר נעלם ממך. אין כל בחירות בפתח ובוחרי הגוף הבוחר לא עולים יותר לרגל והבית הגדול שומם ממבקרים ותלמידים, מש”סניקים ומיח”דניקים, מרפורמים ומקונסרבטיבים.
“ובכן, אבוא להפיל תחינתי לפניך דווקא בכותל שלהם: החזירם אל ביתי, הדרם אל מעוני, השיבם אל גבעתי, ככתוב: כי עין בעין יראו בשובו אל נווהו… (מתוך תפילת רב עיר בכותל הדרומי השבוע)”.
שנון – ומביש.
8.
וכמה הערות בשוליים:
א. שים לב, חיים טריקי מיום ליום: הפגישה בין יו”ר ש”ס אריה דרעי לראש הממשלה בנימין נתניהו נדחתה מיום חמישי, ליום שישי למחרת – ערב שבת וחג השבועות, ובלי קשר לפיגוע, שאירע כבר ביום רביעי. טריקי כתב: “ראש הממשלה שמע את הדי תגובתה של ש”ס עד לקרמלין במוסקבה, ומיד הרים טלפון ליו”ר תנועת ש”ס וסיכם להיפגש עמו מיד לאחר שישוב ארצה. למרבה הצער הפיגוע הנתעב במתחם שרונה שבו קיפחו את חייהם ארבעה יהודים גרם לדחיית הפגישה בין השניים בנושא סדן עד לאחר חג השבועות”.
ב. כתב ‘יתד נאמן’ אריה זיסמן כתב כי “בליכוד…מי שבוחר את הרשימה הם חברי המרכז. המתפקדים בוחרים רק את ראש הרשימה ובמקרה הנוכחי נתניהו כבר נבחר”.
קבל עדכון: לאחר פשרה עם ח”כ דודי אמסלם, על פי החלטת מרכז המפלגה, עברה הבחירה בנציגי המחוזות בפריימריז של הליכוד לידי מרכז הליכוד. בידי המתפקדים נותרה הבחירה ביו”ר המפלגה, במועמדי הרשימה הארצית, ובהשפעה על השריונים (נשים, עולים, מיעוטים, צעירים).