‘הגיבור בחולצה הכחולה’ שלחם בשני המחבלים בפיגוע במתחם ‘שרונה’ מדבר

חגי קליין, שתועד במצלמות האבטחה במסעדה במתחם שרונה בתל אביב, כשהוא משליך כיסא לעבר המחבלים ומתעמת איתם, השתחרר היום (ראשון), אחרי שהתאושש מפציעתו הקשה –  מבית החולים איכילוב.

במעשי הגבורה שלו גרם קליין, בן 32, למחבלים להתעכב מעט ואחד מהם אף הפיל את נשקו, בזמן שסועדים אחרים ברחו מהזירה.

הבוקר סיפר קליין, שספג מספר קליעים, על מה שהוא זוכר מאותן דקות קשות: “לפני שבוע וחצי, ערב רגיל, ישבתי בשרונה ואכלתי. פתאום זיהיתי אדם שיורה, חתרתי למגע וניסיתי להביא לסיום האירוע, גם מתוך ידיעה שיכול להיות לזה מחיר אישי כבד”.

קליין המשיך: “אני מזהה בן אדם יורה – מבין שצריך לנטרל את האירוע ומסתער עליו עם מה שיש לי. עד לפני כמה ימים זה בכלל לא היה ברור שאני אעמוד כאן היום”. 

קליין סיפר עוד: “אני ומשפחתי זכינו בשבוע האחרון לתמיכה ואהבה ממעגלים רחבים, אני רוצה להודות לכולם. אני רוצה להשתתף בצערם של משפחות ההרוגים”.

בפיגוע במתחם שרונה בתל אביב נרצחו ארבעה בני אדם – עידו בן ארי בן 41 מרמת גן,  אילנה נבעה בת 39 מת”א, מיכאל פייגה בן 58 ממדרשת בן גוריון, מילה מישייב בת 32 מראשל”צ ה’ יקום דמם – כששני מחבלים מהכפר יטא באזור הר חברון נכנסו כשהם לבושים בחליפות למסעדת מקס ברנר ופתחו באש לכל עבר. בירי הקטלני נפצעו גם שישה בני אדם נוספים.

אסף בר, שנורה בראשו פעמיים בפיגוע הירי הרצחני שוחרר כבר ביום שני שעבר. אחד הקליעים נותר בראשו.

במצלמת האבטחה רואים בברור את המחבל מתרומם ויורה לעבר אסף, שהיה לבוש בחולצה השחורה, וישב בגבו למחבל. אסף נראה נופל על השולחן. המחבל חשב כנראה שמת והמשיך הלאה.

“עצם זה שאני חי עכשיו, זה לא מובן מאליו. כל התשואות מגיעות לצוות הרפואי בבית החולים ובשטח, שבזכותם אני כאן”, אמר בר לעיתונאים.

בר שיחזר: “אני זוכר את שני המחבלים שנכנסו וישבו בשולחן לידינו, ממש קרוב אלינו. אחר כך אני זוכר שהתחילו היריות, וזה קרה באירוניה בדיוק כשאנחנו באנו לצאת מהמסעדה.

“אחרי שקיבלתי את שני הכדורים, אני כבר פחות זכרתי את שאר ההתרחשויות שהיו שם”, הוא הוסיף. “קיבלתי את היריות מאוד מהר בראש, והשתטחתי לעבר השולחן.

“תודה לאל, אני מרגיש טוב יותר… יש עדיין קצת כאבי ראש, קצת בעיות שמיעה, אבל אני מקווה להתחזק. בכל יום אני מרגיש יותר חזק. אני מאוד מקווה לצאת מפה. אני אשמח לחזור לחיפה, ללימודים, לעבודה, לחברים, לחברה.

“לי, כחלק מעם ישראל, נמאס בכל חודש לאבד אזרחים ואזרחיות שיקרים לי. לבי עם משפחות הנרצחים, מי ייתן ולא יידעו עוד צער”.