רשם הפטנטים לאגודת חב”ד: ‘חב”ד’ ו’ליובאוויטש’ לא בבעלותכם

רשם הפטנטים המדגמים וסימני המסחר הודיע היום (שלישי) לאגודת חסידי חב”ד ולצעירי חב”ד, כי בקשתן לרישום סימן מסחר למילה “ליובאוויטש” באותיות עבריות ו-“Lubavitch” באותיות לועזיות, וכן בקשה לרישום סימן מסחר לגבי “חב”ד” באותיות עבריות ו-“CHABAD באותיות לועזיות-  נדחתה.

באשר לסימן “חב”ד”, בוחני מחלקת סימני מסחר מצאו כי הבקשה אינה כשירה לרישום כסימן מסחר מאחר שהסימן המבוקש חסר אופי מבחין לגבי הסחורות והשירותים המבוקשים, שכן שהוא מתאר תנועה או דרך חיים שנמצאת בנחלת הכלל.

לדברי המחלקה, ראשי התיבות “חב”ד” מתארים שיטה ודרך דתית חסידית פילוסופית שמקורה במאה ה-18 ושמה מסמל את כלל תנועת חסידות חב”ד הכוללת בתוכה ארגונים, מוסדות וקהילות רבות, כאשר רישום מלה זו כסימן מסחר לטובת גוף מסויים ימנע מאחרים להשתמש בה.

לפיכך, נמצא כי אין להפקיע מלה זו מרשות הרבים.

באשר למלה “חב”ד” עצמה מצאו בוחני המחלקה כי גם היא אינה כשירה לרישום לאור ההוראות ולפיהן רישום וניכוס המלה לרשותו של גוף מסוים בלבד ימנע מאחרים את השימוש בה, לאור טיבה השמור לתנועה דתית או דרך חיים המצויים בנחלת הכלל ויהיה בכך לפגוע בתקנת הציבור או המוסר.

בוחני המחלקה מצאו כי מאותן סיבות גם אין המלה “ליובאוויטש” כשירה לרישום מאחר שהפכה עם הדורות לשם המסמל את כלל תנועת חסידות חב”ד. לגבי מלה זו אף הוסיפו הבוחנים שהמלה “ליובאוויטש” אינה כשירה לרישום בהיותה שם עיירה ברוסיה.

המבקשות השמיעו את טענותיהן בפני הרשם באמצעות עורכי דינן וכן הגיע לדיון הרב אריאל למברג.

לטענתם, הנן פועלות על פי ציוויו של הרבי מליובאוויטש זצ”ל, ובאם לא יירשמו הסימנים ייפגע הציבור בדמות הטעיה אפשרית על ידי ארגונים אחרים שעלולים להתחזות לפעול בשם חב”ד ללא הסמכה והשגחה מתאימה.

בתום הדיון, לבקשת המבקשות, ניתנה להן אפשרות להגיש ראיות משלימות. לאחר ארכות מרובות, ולאחר שחלף פרק זמן של כחצי שנה, הוגש תצהיר של הרב למברג ואליו צורפו שלושה ארגזי נספחים.

בין הנספחים מסמך שהוכן על ידי המבקשות הכולל לכאורה צילום כתב-יד של הרבי מליובאוויטש,  אותו מפרשות המבקשות כצווי או הסמכה להנהיג את התנועה בישראל; עבודת מחקר שכותרתה “הנהגת חב”ד בישראל”; קלסרי הסכמים רבים עם שליחי חב”ד רבים ושונים ברחבי ישראל (רובן ככולם הסכמים דומים עד זהים); ומסמכים רבים ושונים בהם פירוט הן אודות תנועת חב”ד והן אודות אגודות חסידי חב”ד ופעילותן, כגון פרק מהמסמך “תולדות חב”ד בארץ הקודש”; ספרים ואלבומים שונים העוסקים בתנועות חב”ד; וכן דוגמאות רבות ביותר של עלונים ואמצעים רבים (כגון דגלונים, שקים, מארזים נרות וכיו”ב).

לפי הרשם, נערך עיון ארוך, מדוקדק ומעמיק בשלל חומרים אלה.

“בין החומרים שהוגשו מצוי מסמך הנושא כותרת “מי הוסמך על ידי הרבי מליובאוויטש לייצג ולנהל את תנועת חב”ד בישראל? – עיון יסודי בכתבי הרבי ובמסמכים ארכיונים בסוגיה”. על גבי מסמך זה מצוין שהנו מחקרו של הסופר מנחם ברונפמן. לא צויין היכן פורסם המסמך, שנראה שהוכן לצרכי הליך זה. תוכן מסמך זה אף נפקד מתוכן שלל הספרים אשר צורפו לתצהירו של הרב למברג.

“מכל מקום, אין באפשרותי להתייחס למסמך זה כאסמכתא לדבר מה ואף לא כראיה משלא הוגש כדבעי גם בהזדמנות השניה שניתנה למבקשות”.

לדעת הרשם, “אף אם אתן משקל כלשהו לאמור בו הרי שמסמך זה אך מאשר כי ישנם מוסדות חב”ד רבים ואחרים מעבר ובנוסף לשני הארגונים שבאו בפני. לשיטתו של המחבר, בידי המבקשות הופקדה הסמכות לייצג את אותו מכלול של ארגונים ‘כלפי חוץ’. ככל שניתן להבינו, מונח זה מתייחס כפי הנראה ליחסים שבין הארגונים הרואים עצמם כמשתייכים לחסידות לבין עצמם, לעומת פעולות למול מוסדות וארגונים ‘חיצוניים’, שאינם נמנים בקהל מכלול הארגונים הרבים האמור.

“ספק אם יש מקום לקבל טרמינולוגיה של בדלנות של התנהלות אחת כלפי פנים ואחרת כלפי ציבורים אחרים כאשר השאלה העומדת על הפרק היא רישומו של סימן מסחר שייעודו לשימוש כלפי כלל הציבור. מכל מקום, אף אם היה מקום לקבל התנהלות שכזו, הרי שהיה על המבקשות להביא הסמכה מפורשת ועדכנית מאת כל אותם ארגונים נוספים שקיומם וקשרם לתנועת חב”ד אינו מוכחש על ידן”.

לדברי למברג, המלים הללו כלל אינן בנחלת הכלל אלא בבעלותן של המבקשות אשר הטמיעו והחדירו אותן לתודעת הכלל מאז תחילת פעילותן לפני כמה עשרות שנים (70 או 80 שנים), ולטעמו יש להתייחס לבקשות הרישום כעיגון זכויותיהן של המבקשות ולא כניכוס של דבר מה המצוי בנחלת הכלל.

בנוסף, טען שהמבקשות הן היחידות שנצטוו על ידי הרבי מליובאוויטש, לטפל ולפעול בכל הנוגע לכל אשר נושא את ‘חותם’ חב”ד עליו.

וכפי שהובא במכתבו של הרבי: “… שיהי בא כח אחד לכל המוסדות ותפקיד זה הוא של אגודת חב”ד, היינו שאגודת חב”ד תציג כלפי חוץ, בכל עניין הדורש זה, את כל המוסדות באה”ק אשר חותם חב”ד עליהם.”

לדעת הרשם, המבקשות לא ביססו את טענתם כדבעי. “הרב למברג טוען שקיים קונצנזוס בקרב כל חסידי חב”ד כי ציווי והוראות הרבי מליובאוויטש מחייבים כל חסיד חב”ד באשר הוא ולכן מבקש לגזור כי המבקשות הן הזכאיות לרשום את הסימנים המבוקשים על שמן…ומשום שהוכרו ככאלה על ידי בית הדין של רבני חב”ד – בהחלטה שלא הוצגה בין שלל המסמכים שצורפו”.

לדעת הרשם, “עם כל הכבוד”, אין למצוא “כיצד ניתן ללמוד את שהמבקשות רוצות שאלמד מההערה”. ואין למצוא קשר “בין זכויות בהוצאה לאור של אותו ספר (וגם של ספרים אחרים שבפועל הוצאו על ידי המבקשת 1 וצורפו לתצהירו של הרב למברג), אליהן לאור הקשרם של הדברים כפי הנראה התייחס הרבי, ובין שאלת הזכויות במלים “חב”ד” או “ליובאוויטש””.

“עיון ברשימות אלה כמו גם בחומרים המרתקים הרבים שהגישו המבקשות, בהחלט מעיד על פעילות חשובה, עניפה ומבורכת של שתי המבקשות. ברם איני רואה כיצד ניתן למנוע מאדם המאמין בדרכה של חסידות חב”ד השם לנגד עיניו את שלושת יסודות התנועה – חכמה, בינה ודעת – אך אינו עושה דברם של המבקשות, מלפעול בדרכי החסידות בתחומי הפעילות הכלליים האמורים לעיל, ולהציג עצמו ככזה”.

לטענת הרב למברג, “מיקומה הגיאוגרפי של העיירה ליובאוויטש אינו רלוונטי לציבור המקשר את שמה עם חסידות חב”ד”, ולראיה ציין כי למשך מרבית חייו מקום מושבו של הרבי היה בברוקלין שבמדינת ניו-יורק בארה”ב. זאת אף בדומה לרבנים קודמים שכונו הרבי מליובאוויטש אשר לא ישבו בעת כהונתם דווקא באותה עיירה. למרות דברים אלה באשר לרבנים הקודמים מוסיף וטוען הרב למברג שהפיכת המלה ‘ליובאוויטש’ למלה בלתי נפרדת מחב”ד היתה כתוצאה של מאמצי המבקשות דכאן, לאורך 70 – 80 השנים האחרונות.

“לאור האמור עד כה איני סבור, כי המלה ‘חב”ד’ מזוהה כיום באופן בלעדי עם שירותי המבקשות או שהיה כן בעבר. אף אין בפי המבקשות טענה מפורשת שכזו. אין המבקשות עוררות על כך שהמלים ‘חב”ד’ ו’ליובאוויטש’ שמורות בקרב הציבור הרחב להתייחסות לתנועה דתית ודרך חיים אמוּנית.

“למרות זאת, המבקשות סבורות כי יש ליתן להן זכות בלעדית לשליטה במסחר באמצעות מלים אלה לגבי טובין ושירותים רבים ומגוונים. משאין המלים הללו מזוהות בהכרח עם המבקשות בלבד הרי שאין בקשותיהן עומדות בתנאי היסודי לרישומו של סימן מסחר שיהא לו אופי מבחין או שרכש אופי שכזה…

“על פניו אין למלים ‘חב”ד’ או ‘ליובאוויטש’ אופי מבחין לכשעצמו כדרישת סעיף 8(א) לפקודה. כפי שעולה מהאמור לעיל מלים אלה שגורות בקרב ציבור רחב לתיאור תורה ודרך חיים מסויימת”.