העיתונאי אליעזר היון כועס. העיתונאי אליעזר היון זועם.
על מה ולמה?
על כך שיהודים מממשים את ריבונותם על ירושלים בירת ישראל. נזכיר: הגרי”ח זוננפלד זצ”ל התעקש, למרות שהיו סכנות כל יום, לעבוד דווקא דרך שער שכם; על כך שאותם יהודים סבורים לתומם, שקיים הבדל כלשהו בין טענת היהודים לזכות על הארץ, טענה המבוססת על תורת משה האמיתית והנצחית, לבין טענת המוסלמים, שאפילו בקוראן אין לו בסיס; והכי הוא כועס על כך שנוער חרדי מזדהה עם דמויות חשוכות כמוני וכמו ידידי הצדיק הרב בנצי גופשטיין.
עוד בנושא: מדוע הריקוד הילדותי הזה דווקא ליד מוסלמים?
כואב הלב לראות את דבריו של חיון. אלו דברים היוצאים מהלב, מלב חולה בשנאה עצמית.
ריקוד של יהודים השמחים בניצחוננו, נראה בעיניו ‘ביזארי’. יהודים צריכים לשבת על הרצפה ולקונן כמו בתשעה באב. איך אמר המשורר (השמאלני): “לא תרועת הנצחון ולא שירי הלל”. והם עוד מעיזים לעשות זאת באזור “ערבי טהור”.
מלבד סילוף העובדות (כרבע מתושבי הרובע הקרוי ‘מוסלמי’היום הינם יהודים), ומלבד העובדה ההיסטורית, ולפיה לפני הטבח שבצעו הירדנים האכזריים במלחמת השחרור, רוב תושבי האזור היו יהודים – היון אינו קולט שבמו-פיו הוא שומט את הבסיס מתחת לדבריו הוא: הרי אם ערביי העיר העתיקה הם שיות תמימות ואוהבי יהודים, כפי שתמיד טוענים אלו המתנגדים לפגיעה ב”חפים מפשע”, מדוע שיפריע להם ריקוד של יהודים עם דגלי ישראל?
•
“רגבי אדמה” – זהו השם בו מכנה העיתונאי את ארץ נחלת ה’. עבור אותם רגבים מסרו את נפשם יהודים חרדים שנשלחו לכאן על-ידי ענקי הדורות – הגר”א מוילנא, הבעש”ט והחת”ס לפני כמאתיים שנה ויותר, הרבה לפני הציונות.
הם באו לגור כאן בתנאים שקשה לתאר. מאות מתו והם קברו את חבריהם ואת בני משפחתם, חלו במחלות קשות, סבלו מפרעות הערבים, והתעקשו לחיות על אותם רגבי אדמה ולעבד את אדמת הקודש, במקום להתעדן להם באירופה. גם אז היו שקראו לאותם יהודים חרדים “משוגעים, הזויים” ו”ביזאריים”, עד שעשן הכבשנים העולה מאושוויץ הוכיח מי כאן ביזארי ומי מקיים את ציווי הבורא לחיות דווקא על אותם רגבי אדמה.
גם גדולי התורה, אשר בהשפעת הגלות פסקו מה שפסקו בעניין מסירת שטחים במקום פיקוח נפש – כאשר הדבר הגיע לידי מעשה, הרב שך התנגד לקמפ דייויד ולאוסלו, והרב עובדיה יוסף הביע ברבים את חרטתו על אותו הסכם אומלל וציין את העובדה שאריה דרעי הוליך אותו בכחש, באותה העת – ואחר כך היה גדול המתנגדים להתנתקות.
•
מדוע אוהבים נערים חרדים אותי ואת בנצי גופשטיין?
משום שמדובר בנוער בריא בנפשו, נוער שגדל על ערכי התורה, בלא תערובת של תרבות המערב, נוער שמחפש את האמת ונמשך אליה, ומה לעשות – כשהוא קורא את התורה, היא יותר נראית לו כמו מה שאנחנו אומרים, מאשר מה שאומרים לבלרי היומונים החרדיים.
נוער שמגלה שמה שסיפרו להם עלינו היה רחוק מאמת. זהו נוער נפלא, אשר עתיד לחולל מהפכה. לא משום שבעטו במוסכמות, לא משום שמרדו במשטר הישיבתי, אלא משום שאותו הנוער רוצה תורה – אבל הוא רוצה שהיא תהיה תורת אמת, תורת אמת אשר מקיפה את כל ענייני החיים, את כל תרי”ג המצוות.
הם לא יקבלו את ההתנגדות למצוות לימוד התורה ומאידך לחרדים המתנגדים לישובה של ארץ ישראל. הם רוקדים ושמחים על שחרור ירושלים, משום שקשה להם לקבל את ההבנה, ולפיה כל מה שה’ עשה לנו כאן אינו אלא ניסיון, ואחר-כך נחזור לאירופה עד שמשיח יגאלנו משם.
זה לא מסתבר, זה לא עולה בקנה אחד עם הכתובים, וזה לא מדבר אל ליבו של הנוער החרדי.
וכאשר אותו נוער רואה מישהו כמו אליעזר היון כותב שאל-קודס שווה בערכה לירושלים, ושזכותם של הערבים כאן אינה פחותה מזכותנו – הוא בורח מאותם בעלי ‘השקפה’ כמו מאש.
הוא מעדיף את ההגיון הצרוף שלנו תלמידי הרב כהנא.