העיתונאי אליעזר היון כועס. העיתונאי אליעזר היון זועם.
•
"רגבי אדמה" - זהו השם בו מכנה העיתונאי את ארץ נחלת ה'. עבור אותם רגבים מסרו את נפשם יהודים חרדים שנשלחו לכאן על-ידי ענקי הדורות - הגר"א מוילנא, הבעש"ט והחת"ס לפני כמאתיים שנה ויותר, הרבה לפני הציונות. הם באו לגור כאן בתנאים שקשה לתאר. מאות מתו והם קברו את חבריהם ואת בני משפחתם, חלו במחלות קשות, סבלו מפרעות הערבים, והתעקשו לחיות על אותם רגבי אדמה ולעבד את אדמת הקודש, במקום להתעדן להם באירופה. גם אז היו שקראו לאותם יהודים חרדים "משוגעים, הזויים" ו"ביזאריים", עד שעשן הכבשנים העולה מאושוויץ הוכיח מי כאן ביזארי ומי מקיים את ציווי הבורא לחיות דווקא על אותם רגבי אדמה. גם גדולי התורה, אשר בהשפעת הגלות פסקו מה שפסקו בעניין מסירת שטחים במקום פיקוח נפש - כאשר הדבר הגיע לידי מעשה, הרב שך התנגד לקמפ דייויד ולאוסלו, והרב עובדיה יוסף הביע ברבים את חרטתו על אותו הסכם אומלל וציין את העובדה שאריה דרעי הוליך אותו בכחש, באותה העת - ואחר כך היה גדול המתנגדים להתנתקות.•
מדוע אוהבים נערים חרדים אותי ואת בנצי גופשטיין? משום שמדובר בנוער בריא בנפשו, נוער שגדל על ערכי התורה, בלא תערובת של תרבות המערב, נוער שמחפש את האמת ונמשך אליה, ומה לעשות – כשהוא קורא את התורה, היא יותר נראית לו כמו מה שאנחנו אומרים, מאשר מה שאומרים לבלרי היומונים החרדיים. נוער שמגלה שמה שסיפרו להם עלינו היה רחוק מאמת. זהו נוער נפלא, אשר עתיד לחולל מהפכה. לא משום שבעטו במוסכמות, לא משום שמרדו במשטר הישיבתי, אלא משום שאותו הנוער רוצה תורה - אבל הוא רוצה שהיא תהיה תורת אמת, תורת אמת אשר מקיפה את כל ענייני החיים, את כל תרי"ג המצוות. הם לא יקבלו את ההתנגדות למצוות לימוד התורה ומאידך לחרדים המתנגדים לישובה של ארץ ישראל. הם רוקדים ושמחים על שחרור ירושלים, משום שקשה להם לקבל את ההבנה, ולפיה כל מה שה' עשה לנו כאן אינו אלא ניסיון, ואחר-כך נחזור לאירופה עד שמשיח יגאלנו משם. זה לא מסתבר, זה לא עולה בקנה אחד עם הכתובים, וזה לא מדבר אל ליבו של הנוער החרדי. וכאשר אותו נוער רואה מישהו כמו אליעזר היון כותב שאל-קודס שווה בערכה לירושלים, ושזכותם של הערבים כאן אינה פחותה מזכותנו – הוא בורח מאותם בעלי 'השקפה' כמו מאש. הוא מעדיף את ההגיון הצרוף שלנו תלמידי הרב כהנא.