פרשת גניבת תוכנת ‘אגרון’: שנה וחצי מאסר נגזרו על מאיר ליוור

נוחי גולד
|
א' סיון התשע"ו / 07.06.2016 11:56
מאיר ליוור הורשע בפגיעה בפרטיות ושיבוש מהלכי משפט, לאחר שהפיץ נתונים ממרשם האוכלוסין על אזרחי ישראל • פעל תחת פרטים כוזבים (כינה עצמו “ארי”) ותוך שימוש באמצעים טכנולוגיים להסוואת זהותו

בית משפט השלום בתל אביב גזר 18 חודשי מאסר בפועל וקנס בסך 100 אלף שקל על מאיר ליוור, שהורשע על פי הודאתו בעבירות של פגיעה בפרטיות ושיבוש מהלכי משפט בפרשת גניבת מרשם האוכלוסין של מדינת ישראל.

ליוור הודה שהקים אתר אינטרנט והפיץ באמצעותו קישורים שאפשרו גישה רחבה להורדת תוכנת ‘אגרון’, שהכילה נתונים ממרשם האוכלוסין בצורת מאגר מידע ממוחשב, הכולל נתונים על כלל אזרחי ישראל.

מדובר בפגיעה בפרטיות, שלה נלוות השלכות חמורות מאוד על הגנת המידע האישי של אזרחי מדינת ישראל, וכן השלכות כלכליות וביטחוניות ישירות ועקיפות.

במסגרת הפרשה הורשעו שישה נאשמים בעבירות של פגיעה בפרטיות ועבירות נוספות, כאשר ארבעה מהם כבר נשפטו ונידונו לעונשים של עבודות שירות ומאסר בפועל, כל אחד לפי חלקו בפרשה, ונאשם נוסף הורשע בבית המשפט וממתין לגזר דינו.

ליוור הוא שהעלה את הקישורים לתוכנת האגרון ביוני 2007 לרשת האינטרנט וגרם להפצתה הרחבה בארץ ובעולם. הוא אף צירף לקישורים מדריך למשתמש וקרא לציבור להוריד את התוכנה ואת כל המידע אודות אזרחי המדינה.

את כל זאת עשה תחת פרטים כוזבים (כינה עצמו “ארי”) ותוך שימוש באמצעים טכנולוגיים להסוואת זהותו. במסגרת הפרשה, הוצא ממשרד הרווחה שלא כדין גם מאגר האימוץ של מדינת ישראל.

השופטת הדסה נאור קיבלה את עמדת הפרקליטות, לפיה עונשי המאסר שייגזרו על ליוור בגין כל אחת משתי העבירות – פגיעה בפרטיות ושיבוש מהלכי משפט – ירוצו במצטבר זה לזה, משום שמדובר במעשים נפרדים ובערכים מוגנים אחרים.

הפרשיה נחקרה על ידי הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע במשרד המשפטים, שהצליחה לאחר חקירה מאומצת לחשוף את זהות המעורבים בפרשה.

ראש רמו”ט, עו”ד אלון בכר, אמר בתגובה לגזר הדין: “הנאשם ליוור היה שותף לגניבת מידע אישי רגיש ביותר ובהיקף נרחב. הנאשם הפיץ את המידע ברשת, תוך שהוא פועל במסווה ומטשטש את עקבותיו ומבצע עבירות חמורות ביותר בתחום הפרטיות של אזרחי ישראל. החקירה המאומצת שניהלה רמו”ט הוכיחה, כי אכיפה מתוחכמת ניתנת לביצוע גם במרחב האינטרנטי, אף ללא קצה חוט משמעותי.

“שליחתו של ליוור אל מאחורי סורג ובריח משקפת את חומרת המעשים והעבירות מסוג זה. בית המשפט שב והזכיר כי הפרטיות הינה ערך יסוד, ודחה מכל וכל את טענת ההגנה, לפיה בעולם המודרני הגנת הפרטיות אינה חשובה כבעבר בהדגישו כי זכותו של אדם לוותר על פרטיותו אולם אסור לצד שלישי לפגוע בפרטיותו ללא הסכמתו”.