בעומק הניגון • מאסטרו אלי יפה: הרהורים בנוסח תפילת חג השבועות

ידידים יקרים,

בנוהג שבעולם, מקובל לחשוב שנוסח התפילה לשלושה רגלים, אחיד הוא לכל השלושה. במחילה וסליחה, מבקש אני קצת להרהר על זו התובנה.

לא זאת אף זאת, כל אחד משלוש הרגלים יש בו חלק מ”יום הדין”, וכפי שלמדנו לאחרונה בדף היומי במסכת ראש השנה (בפסח נידונים על התבואה, בעצרת על פירות האילן, ובחג (סוכות) נידונים על המים).

ובכן ידידים יקרים, ברי לנו, שיחודו של הנוסח בחג השבועות הוא פיוט ה’אקדמות’ שהכה גלים לא רק בשמחת תורה בקריאת ה’רשויות’ (חתן תורה וחתן בראשית), אלא גם בנוסח הקידוש של שלוש רגלים וראש השנה.

את פיוט של ה’אקדמות’ חיבר רבי מאיר ש”ץ, בן המאה ה-11, בן דורו של רש”י הקדוש, ויש אומרים שהוא גם חיבר את ‘הרשויות’, הגם שיש חולקים על הדבר.

אני מבקש לראות באקדמות נוסח מרכזי ש’שלוחות’ לו ברבדי הנוסח של שבתות ומועדי השנה.

ראשית, האתנחתא ו-הסוף פסוק בפיוט ה’אקדמות’, זהה למעשה לאלו שבקריאת התורה לימים הנוראים. האתנחתא מסתיימת על הצליל היסודי בסולם, וסוף הפסוק מסתיים בטון אחד נמוך יותר.

אבל בכך לא סגיא, הנה קיים גם קשר בין האקדמות לבין תפילת מנחה לשבת (בחלק הראשון של המשפט הראשון, מול סיום המוטיב הראשון של מנחה לשבת), דבר זה נובע מהעובדה שדוד המלך עלה השמימה בשבת אחר הצהריים, שהייתה ערב חג השבועות.

עוד אנחנו רואים, שנוסח האקדמות מבוסס על חזרה מוסיקלית, ולכאורה כך גם בתפילת נעילה וגשם, הגם שבשתי תפילות אילו (וכמובן תפילת טל) החזרה מורחבת יותר.

אך יש עוד קשר נסתר בין האקדמות לנוסח התפילה לימים הנוראים, והפעם לתפילת שחרית. אם ניקח את חציו הראשון של פסוק מהאקדמות, ונחבר אותו לחלק השני של המנגינה שלפני “על כיסא רם ונישא”, נקבל מנגינה מלוכדת רבת רושם.

ואכן, חוקרי המוסיקה היהודית, ראו ב’אקדמות’, גשם – טל, נעילה ו’כל נדרי’, נקודות שיא בנוסח התפילה. ולא מקרי הוא שהן ה’אקדמות’ והן ה’כל נדרי’ לא ידוע לנו מי הלחינם, אך על האקדמות ברי לנו שהם ‘נוסח מסיני’. היו שכתבו שפיוט זה נכתב ערב מסע הצלב הראשון, על מנת לאמץ רוחם ולחזק אמונתם של קהילות ישראל.

ולסיום, אם נשים לב נראה שהחלקים המרכזיים הן בנעילה הן בגשם – טל והן ב’אקדמות’, בנויים מ’צעדים’ מוסיקליים ולא מ’קפיצות’, ואילו משפטי הפתיחה הן בעלי ‘קפיצות’ ולאו דווקא ‘צעדים עוקבים’. את ההסבר הפילוסופי לכך נשאיר לפעם אחרת, אבל בהחלט יש כזה.

העלייה המדרגתית או הירידה, מהווה יסוד בנוסח התפילה היהודי. ראה, למשל, את אותו ניגון של ‘והכוהנים’ בסדר העבודה ביום הכיפורים, או את ניגון ה’קדושה’ בימים הנוראים (מוסף ר”ה וכל התפילות שביום הכיפורים), או למשל הניגון הפותח את ליל ראש השנה.

על ניגון ה’קדושה’ למדנו, כי בזמן שעם ישראל אומרים קדושה, ובעיקר כשאומרים “קדוש קדוש קדוש”, עולים המלאכים מדרגות. הצעידה של עקב בצד אגודל יש בה ממידת הענווה והצנע לכת עם אלוקיך. הקפיצה בתחילה יש בה כעין “הכון לקראת אלוקיך ישראל”, ומה היא עת טובה יותר ל”היכון לקראת אלוקיך ישראל”, הרי אלו ימי הדין וזמן מתן תורה.

נישא תפילה ליושב במרומים שנזכה לקבל את התורה מתוך שירה ושמחה אמתית, ומתוך אחדות של אהבה בין איש ואחיו, וכמובן בינינו לקב”ה בבחינת “כאיש אחד בלב אחד”, ויקויים בנו מה שאומר הקב”ה: “ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש”.

חג שמח ובצפייה לגאולה ובאהבת ישראל,

אלי יפה