1.
דומה, שמעולם לא הייתה פרשה שהסעירה את הציבור החרדי בעניינים שהשתיקה יפה להם ,כמו הסיפור העגום של ה’משגיח התוקף’.
גם אנשים שאינם מחוברים לאינטרנט או לעיתונות חילונית, נחשפו למקרה, והתוודעו לפרטיו האפלים.
אז נכון, אנחנו יכולים להצטער על חשיפת המתלוננות שאינם אשמות במאום, לדוש בפרטים מעוררי הגועל, אך מה שחשוב באמת זה לנצל את ההתעוררות הציבורית ולהפנים לקחים ברורים.
2.
היחס של התורה לפגיעות מסוג זה הוא מורכב. מצד אחד, אין איסור בפני עצמו על אונס וכדומה (מלבד ככל פגיעה רגילה באדם שאסורה), גם לא מדברי חכמים.
מאידך, התורה קובעת שאדם הבא לתקוף נערה, למשל, היא תוכל להורגו על אתר. התורה משווה זאת לבא להורגך השכם להורגו – וכדברי הכתוב הידועים: “ולנער לא-תעשה דבר, אין לנער חטא מות: כי כאשר יקום איש על-רעהו, ורצחו נפש–כן, הדבר הזה” [עיין ברש”י שם].
יש לציין שהכתיב הוא ‘נער’ וקוראים ‘נערה’, ללמדך שהדברים אמורים גם לגבי פגיעה בנער…
מלבד זאת, יש קנס על אנס, אם כי הוא נועד כדי לפצות על הפגם ולא כדי להעניש.
3.
כיצד יתכן אם כן, שהתורה תתיר דמו של אדם שמעשהו לא מוגדר כאיסור העומד בפני עצמו?
נראה שהתשובה לכך היא ברורה: התקיפה או האונס צריכים להיות מורחקים מהחברה, לא בגלל איסור דתי כזה או אחר, אלא זהו ערך שקודם לתורה, ולכן התורה מתירה את דמו. אין צורך באיסור מיוחד בשביל זה.
4.
חושבני שיש ללמוד מהאמור גם לגבי היחס והחינוך לילדינו.
ישנם הורים רבים שאינם מדברים עם ילדיהם כלל על הנושא, בגלל סיבות לא מוצדקות בעליל, אך גם ישנם אחרים שטועים ומסבירים לילד או לילדה כמה חשוב להיות צנוע מהבחינה הדתית. כפי ששחה לי רבנית חשובה בעקבות הפרשייה שיש לחזק את עניין הצניעות.
אלא שלטעמי, טעות חמורה היא לשייך את השמירה מפגיעה לעניין דתי ולצניעות כללית.
אנחנו צריכים להסביר לילדים וגם לנערים ונערות, שישנם אנשים רעים שעלולים לפגוע בהם (כדאי לומר שזה נדיר כדי לא להלחיץ), והם צריכים לשמור על גופם כי זה רק שלהם ואין לאף אחד בשום הצדקה שבעולם זכות להכריח אותם לעשות משהו בעניין זה.
5.
אם החינוך שלנו היה מתבצע באופן הזה, גם הסברים ותירוצים מדברי הגר”ח קנייבסקי לא היו משפיעים.
צריך לזכור, גם כל פוקדי העקרות למיניהם השתמשו תמיד בהסברים רוחניים וקבליים (ראה ‘הרב’ שיינברג מצפת ועוד), כדי לחפות על האיסור הדתי שבמעשה.
כל זה לא יהיה רלוונטי אם נחנך את הילד שלא מבצעים בו מעשה שאינו נעים לו, כי זו זכותו וחובתו להגן על גופו ונפשו.
• ברור ומובן שאין לראות בטור זה הלכה והוא עיוני בלבד.