שיחות במזנון עם לייזר מוזס • בחצות לילה, צחקתי עם דרעי: ‘ליברמן? אני מכין מקלט’

עם ח”כ לייזר מנחם מוזס ישבתי במזנון הח”כים בכנסת שעות אחדות לפני השבעת אביגדור ליברמן, יו”ר ישראל ביתנו, לתפקיד שר הביטחון.

חשבתי שהוא יסכם את אירועי ל”ג בעומר בציון הרשב”י במירון, אבל הוא הפתיע.

“היה זה בשנת 2007”, החל להעלות זיכרונות, תוך שהוא לוגם מצלחת מרק הכמעט-ניצחית שלו במזנון. “מצאתי עיתון רוסי, וטרחתי לדאוג שמישהו יתרגם לי את הכתוב בו. ‘החרדים לוקחים הכול, לנו הרוסים לא נשארות דירות, לא נשאר כלום’, זה מה שהיה כתוב שם, או לפחות רוח הכתוב שם.

“חברי הכנסת היו בטוחים שח”כ ממפלגה שמאלנית אמר את זה. ואז הפתעתי. ‘זה ליברמן’, אמרתי להם. הם פתחו זוג עיניים מופתעות”.

אבל אז, בשנת 2009, הוא נכנס לקואליציה יחד עם המפלגות החרדיות, ש”ס ויהדות התורה. “הוא היה בסדר גמור. הוא חתם על הסכם קואליציוני לפיו לא ישונה הסטטוס-קוו בענייני דת ולא זז מזה”, משחזר מוזס.

אני מזכירה לו את הקדנציה ההיא, ממשלת נתניהו השניה, את ההסתה האנטי-חרדית שהשתוללה אז. מוזס נהג להביא איתו אל הכנסת גזרי עיתונים של מאמרי הסתה. לא פעם הציג אותם בפני.

המצב היום שונה בתכלית, אני אומרת לו, והוא מהנהן.

אל השולחן לצידו אנו יושבים ניגש פעיל ליכוד מטבריה, לוחץ את ידו של מוזס ושופע מחמאות.

“מגיע לכם העשרה מנדטים שקיבלתם השבוע באיזה סקר”, אומר הפעיל. “איזה שרים, איזו עבודה סגן שר החינוך”, הוא אומר, וטועה כמובן. שנים חלפו מאז כיהן מוזס בתפקיד, אבל החילוני הממוצע ברחוב לא ממש זוכר מי עושה מה. עבורם, החרדים ‘בסדר’, הנציגים שלהם ‘אחלה’, וזה מה שחשוב.

העולם לא ממש אוהב את בחירתו של ליברמן לתפקיד שר בטחון, אני אומרת, וגם לזה הוא לא מסכים.

“תשמעי, בל”ג בעומר, איפשהו בחצות הלילה, ישבתי יחד עם אריה דרעי במקום קרוב לציון. שאלתי אותו על המינוי של ליברמן, רציתי לשמוע מה הוא אומר על זה. ‘הוא איש שקול’, אמר לי.

“צחקתי, אמרתי לו: ‘אני ממהר הביתה להכין מקלט, אומרים שאצל ליברמן תפרוץ מלחמה’. הוא שב ואמר לי: ‘עזוב, הכול שטויות, ליברמן איש שקול'”.

•

שר הבריאות יעקב ליצמן ניגש לשולחן ולוחץ את ידו של מוזס. רגע קודם סיים שיחה עם כתב עיתון משפחה שמעון ברייטקוף (אם תופיע הכחשה כמו לאחר הראיון עם גפני, אני עדה, הם ישבו כמחצית השעה).

קיבלתם 2000 דולר דמי שדכנות מראש הממשלה ונפתלי בנט? אני שואלת. הוא מחייך.

הליכודניק, שעדיין נותר צמוד לשולחן, מיהר ללחוץ את ידו של ליצמן, ולא סיים להלל ולשבח אותו, גם אחרי שהשר יצא מהמזנון.

איך המצב בסיעה?  אני מתעניינת.

מוזס ממהר להבהיר. “אני יו”ר הסיעה, אני שומר על אחדות. בחדר הישיבות שלנו אין 40-60, אין 50-50, אני מבהיר לחברים כל שבוע שחייבים לעבוד ביחד, לעבור על הנושאים העומדים על הפרק, על החוקים הצפויים לעבור באותו שבוע. יש עבודה לעשות, אין זמן לריב”.

“הנה”, הוא מזכיר, “הזמינו אותי לחפץ חיים לוועידה של דגל התורה. הלכתי, וגם נאמתי במושב המרכזי. זה היה בזמן הכי רגיש מבחינת החוק הנורבגי, ואני הגעתי, בשם כל הסיעה.

“אמרתי שם ליעקב אשר: ‘בקרוב הרי תיכנס לכנסת. אז לא תהיה לך בעיה בוועדות, כי ידידנו אורי מקלב חבר בלא פחות מ-14 ועדות ותתי וועדות יש בשפע מה לחלק לך, לא תצטרך לקחת ממני”.

הוא מחייך את החיוך המפורסם שלו, ואז, במבט משועשע, עובר ל…משה גפני. “אני רוצה לספר משהו עליו. אני ממלא המקום שלו בוועדת הכספים. אלא מאי? שלא זכיתי למלא את מקומו אפילו פעם אחת בכל השנה האחרונה, מאז הוקמה הממשלה.

“בול ב-9 בבוקר הוא נכנס, ולא זז מהדיון עד לרגע האחרון. אני לא פעם אומר לו: ‘גפני, די, מספיק, אתה תלמד אותי לעבוד, אני אלמד אותך לחיות קצת…’ (חיוך). נו, את חושבת שזה עוזר? ממש לא…”

אני נזכרת בימים בהם כיהן כסגנו של גדעון סער במשרד החינוך, איך כשנכנס היה סער צהוב לסגנו מאיר פרוש, ואיך בין יום (או לילה) חל מהפך. מוזס הרעיף חיוכים, שלח סימוסים של “שבת שלום”, “שבוע טוב”, “כל טוב” וכן הלאה. .

מי יודע מה היה קורה לסיעת ‘יהדות התורה’ בכנסת אילולי היה מוזס יושב הראש שלה.

רק נזכיר איך עם כינונה של הממשלה הזו היו החברים מ’דגל’ ו’אגודה’ די צהובים זה לזה, מה שכלל החרמות הדדיות בישיבות הסיעה. שנה אחרי, הרמוניה מופלאה, לפחות מעל לפני השטח.

ליותר מזה מוזס לא יכול היה להתפלל.