אמנון לוי, החרדיות אינן סמרטוט. להיפך

כמו נשים חרדיות רבות, גם אני צפיתי בתכנית החדשה של אמנון לוי [שוב] על החרדים, והנה ההתרשמות הראשונית שלי: האישה החרדית הוצגה כקריקטורה של סמרטוט שלא מודע למצבו ולא יודע שיכול להיות לו טוב יותר.

כאחת שקרובה לשני העולמות, החרדי והחילוני, יוצא לי לשוחח פעמים רבות עם נשים חילוניות וחרדיות, לשמוע קשת רחבה של דעות בקשר לכל סוגיית מעמדה של האישה.

המסקנה שלי לא עולה בקנה אחד עם המסר של התכנית. שכן, בעוד שבציבור החילוני אכן האפשרויות לביטוי האישה גדולות יותר – דווקא מעמדה כאישה נמוך יותר.

תרבות שמעודדת מתירנות, שרואה את העובדה שאנשים נמצאים בעבודה עם חברה מעורבת רוב שעות היום כאורח חיים נורמטיבי, שלא תופתע לקבל נתונים על אחוז הגירושין העצום (25 אחוזים בחברה הכללית, מול קרוב ל-3 אחוז בחברה החרדית).

אם מה שמשווק בשלטי חוצות, בעיתונים ובטלוויזיה, הוא החפצה של גוף האישה, אל תופתעו מהעובדה שהאישה המערבית נמצאת במקום חסר אונים לפעמים, שבו היא צריכה להצדיק את עדיפותה מול מה שהעולם מציע לעומתה.

בציבור החרדי, לעומת זאת, ויסלחו לי כל עורכי התכנית, מעמד האישה כאישה נמצא במקום גבוה יותר, בשל תנאי זוגיות טובים מלכתחילה.

בזוגיות שלנו, אין תחרות תמידית. אין אינספור פיתויים זמינים מסביב, ויש ערך של צניעות. בזוגיות שלנו, ההלכה היא ערך עליון בין שני בני הזוג ושניהם כפופים לה, מה שהופך את המערכת הזוגית ליציבה יותר.

הכבוד הזה לא תלוי רק בבן זוג ובמצב הרוח. זו תוצאה של חינוך שבו מדברים על עבודת המידות ומטמיעים כי אשתו כגופו ומכבדה יותר מגופו.

זה אוזכר אולי בדרך אגב, אבל כדאי לציין כי ישנה הלכה פסוקה כי קודם החגים מחויב הבעל לקנות מתנה לאשתו.

האם זה סותר את מקומן של נשים במרחב הציבורי? בוודאי שלא.

כל עוד עיקרון הצניעות, המשפחה וההלכה לא נפגעים, נשים חרדיות עשויות להשתלב בכל תחום.

אבל מכאן ועד לאשה שאינה מודעת ליכולותיה ומצבה – רחוקה הדרך.