מה אמר הרב מפוניבז’ לרב ריסקין?

בליל שבת האחרון, ישבתי בבית הכנסת בשכונת הר-נוף, וכמו כל חרדי שמכבד את עצמו השתתפתי בשיחה ערה אודות מעלליו של ‘המשגיח התוקף’, כפי שהוא מכונה בחיבה באתרי האינטרנט החרדיים.

גדליה היה ראש הדוברים. “הבת השלישית פוצצה את הסיפור דרך הבית דין של רבי ניסים”, הוא סיפר.

שימן, הניף את ידו בביטול ואמר: “שטויות, זה היה בכלל דרך רבי אשר וויס, ומי שבכלל העלה את זה ראשון היתה הבת האמצעית”.

אחי שישב לידי לחש לי: “מדהים איך אין להם מושג, לא השלישית ולא האמצעית, זו היתה המשטרה שעלתה על זה דרך הלשנה של גורם שלישי שקיבל אישור מהרב סילמן”.

אחרי שהנושא הזה מוצה, עלתה סוגיית אשתו של המשגיח. “היא ידעה מהכל”, פסק גדליה, “אבל היא לא אמרה כלום כי הוא איים עליה”. האנשים ישבו מרותקים וגדליה ידע לספר גם שהיא “נמצאת כעת בחקירות”. הוא הוסיף שכבר שנים בני הזוג אינם בקשר, והאשה שתקה מאחר שלא רצתה לפרק את הבית ולהיפלט אל הרחוב.

היינו קונים את פרט המידע המעניין הזה, אילולי הגיע ניסים, שגיסו עבד פעם בקו נייעס חרדי. הוא שמע את סוף דבריו של גדליה ופניו האדימו: “אין לך מושג על מה אתה מדבר, גיסי נמצא בקבוצה שמקורבת לדוד של אחת האחיות והוא סיפר לי שהאשה שבורה לגמרי, לא היה לה מושג והיא לא מאמינה שזה יכול להיות”.

גדליה לא נותר חייב כמובן, ורק המעבר החד לדיון אודות מצבה של הישיבה בה לימד המשגיח הציל אותנו מתגרת ידיים בין שני ‘העיתונאים’.

ב-20 דקות הבאות, עד ל’ברכו’ של החזן, שמעתי שתלונות אודות האיש כבר נשמעו לפני 10 שנים, אך גם שכולם היו המומים מהאשמות נגדו. שהוא איש קיצוני וקנאי אך גם מענטש ומאיר פנים, שהוא הולך עם פראק אך גם עם חליפה קצרה.

בנוסף, לכל המשתתפים היה אח, גיס, או בן דוד שלומד כעת בישיבה, אלא שלמרבית הפלא לכל אחד היה תיאור אחר על תפקידו המדוייק של המשגיח בישיבה.

ממש לפני מעריב עלתה השאלה הגדולה והחשובה באמת: איך הבעלים לא ידעו? איך הם לא זיהו? או-אז קיבלתי תיאור מופלא מאפייני האישיות של הבעלים, לא תמיד מחמיאים, שבאופן מעט מתמיה היו מוכרים היטב לחבורה האקראית והקולנית שהתאספה בחדר האחורי של בית הכנסת לשיחה מרתקת סביב אירועי הימים האחרונים.

התיאור המדויק הזה, מאפיין באופן מובהק את ההבדל בין עבודה עיתונאית, למוסד המכונה ‘נייעס’ המאפיין כל כך את הציבור החרדי.

“צריך לבדוק כל עובדה” קבע העיתונאי סידני פרייברג שזכה פעמיים בפרס פוליצר, “אפילו ציטוט מתוך כתבה שפורסמה קודם לכן טעון בדיקה מחודשת”.

ציטוט נוסף בנושא שייך לעורך הוושינגטון פוסט, שהנחה את כתביו שעסקו בחשיפת ‘פרשת ווטרגייט’: “אני רוצה לקבל אישור למידע הזה משני מקורות שונים, שאינם תלויים זה בזה”.

אבל הדרישות הללו הינם בגדר המלצה לעוסקים בחדשות במגזר החביב שלנו.

כי בינתיים, כל כותרת על פרשה מבישה, גם אם אינה נכונה, מצליחה לגרוף עוד כמה אלפי צפיות, ולדרדר את המקצוע הזה שיש שרואים בו, עדיין, מקצוע מכובד, למקומות נמוכים – שלרדת מהם מכאן ואילך תהיה משימה עיתונאית קשה בפני עצמה.

חלומות גדולים יותר. רבה המוכשר והמאתגר של אפרת, הרב שלמה ריסקין, היה תלמידו המובהק של הגאון רבי יוסף דב הלוי סולוביצ’יק ב’ישיבה יוניברסיטי’. במהלך לימודיו עודדה אותו הישיבה לצאת לפרק זמן בישראל, והוא בחר ללמוד בחלק מן הזמן בישיבת פוניבז’. שם פגש את הגאון הרב יוסף שלמה כהנמן – הפוניבז-רב, והשניים שמרו על קשר לאורך השנים, והרב מפוניבז’ אף ביקר את הרב ריסקין מעת לעת כששהה בארה”ב.

שנים מאוחר יותר חלה הרב ואושפז בבית החולים ‘הר סיני’ במנהטן. הרב ריסקין הגיע לבקר את גדול הדור, וניסה לסייע לו ככל יכולתו.

וכך הוא מספר על פגישתו האחרונה עם הרב: “הרב המרותק למיטתו נראה לי מדוכא, ולכן אמרתי לו: ‘אני מקווה שראש הישיבה מבין איזו זכות היא לי להכיר אותו. לכל אדם יש חלומות, אבל כמה אנשים הצליחו להגשים את חלומותיהם במידה שהצליח ראש הישיבה? מה שהושג בפוניבז’ הוא פלא פלאים. רוב האנשים רואים עצמם בני מזל אם הם מצליחים להגשים עשרה אחוזים מהחלומות שלהם. ראש הישיבה ודאי הגשים תשעים אחוז. אין ספק שהיתה לו זכות גדולה’.

“הוא הביט בי וחייך”, ממשיך הרב רסקין לספר, “ואז אחז בידי ואמר לי: ‘ניין, ניין, הרב ריסקין. לא, לא. נכון שרוב האנשים אינם מגשימים יותר מעשרה אחוזים מהחלומות שלהם. ‘אין אדם מת וחצי תאוותו בידו’, אמרו חכמינו.

“אבל אני אינני שונה: גם אצלי, רק עשרה אחוזים מהחלומות התגשמו. פשוט החלומות שלי גדולים יותר”.