על רבקה רביץ שמעתי רבות.
לאחרונה, בזכות הכתבת המוכשרת סיון רהב מאיר, יצא לי ממש “להכיר” את האישיות המדהימה שלה. אחרי הכתבה של סיון בערוץ 2 נותרתי ממש פעור פה.
גם אם ל-11, גם רלשי”ת בבית הנשיא, עושה דוקטורט, פשוט גיבורת- על כזאת. אני מעריץ את רבקה שמחד גיסא קרייריסטית ומאידך גיסה אשת משפחה. אני מעריך את רבקה על יראת השמיים הבלתי מתפשרת שלה במשרה לא פשוטה. רבקה מהווה דוגמא לכך שאפשר לעשות המון דברים במקביל וגם לשמור על הערכים שלך. החריצות שלך פשוט מדהימה. מי ייתן וגם אני אגיע לרמה כזאת של חריצות.
ואיך אפשר להתעלם מהעובדה שרבקה היא אישה חרדית. כמה כבוד היא מביאה למגזר ואיזה קידוש ה’ היא עושה.
והכי חשוב שרבקה יודעת ואומרת “שלא כולם חייבות להיות כמוה”. אמירה זו בעיניי הופך אותה לסמל לשאפתנות ולצניעות, וביחד עם זאת להבין שלא כולנו בנויים מאותו “חומר” , וכל אחד שונה ביכולותיו.
אני גם תמיד אומר שהישגים נמדדים ברמה האישית, ולא לפי מה שהחברה מגדירה כהישג.
גאה בך, רבקה.
•
את סיון לא יצא לי להכיר מספיק לעומק, אך בין שהיא מראיינת, משדרת או רוחצת את הילדים, יצא לי קצת ללמוד עליה, ולתקשר איתה בקצרה. סיון היא בעלת תשובה, עיתונאית בכירה ויש כאלו שמכנים אותה ‘אדמורי”ת’.
מי שמכיר את סיון, מכיר את הענווה שלה. בעיניי זה ערך חשוב מאוד. רוב האנשים שמגיעים לגדולה שוכחים מה זו “ענווה”. לכן לא הדבקתי לה את הכינוי אדמורי”ת, כי אני יודע שסיון לא אוהבת זאת. בעיני היא דוגמא ליוצרת שיח תקשורתי חדש.
זה בא לביטוי בפינות המעולות שלה, בהם היא מעמידה את החברה במקום וגורמת לחשוב קצת. אין ספק שסיון היא שליחה נהדרת של הקב”ה, אם זה בפינותיה החדות והשנונות בהם היא מעבירה יהדות ‘נטו’, ואם זה בשיעורים בהם היא סוחפת אנשים מכלל גווני הקשת של החברה הישראלית. שלא נדבר על הטקסטים הנפלאים שלה, העוברים בקבוצת הווטסאפ ‘החלק היומי’.
אני מעריץ את סיון על כל הדברים שציינתי לעיל, וגאה ומעריך את רבקה רביץ באותה מידה. כל אחת בעשייתה, לפי מה שהקב”ה כיוון. גאה שיש נשים כאלו, גאה שהן נשות משפחה ומראות שאפשר לשלב בין משפחה לקריירה, גאה ששתי נשים אלו הן חרדיות ומייצגות אותנו בכבוד.