בני זוג תושבי חדרה התגרשו לפני כשנה בבית הדין הרבני בנתניה. בכפוף לגט הם הציגו הסכם גירושין בהסכמה, בו נקבע בין השאר: “הרכב מסוג שברולט יימכר בשוק החופשי ותמורתו תוחלק בחלקים שווים בין הצדדים”.
עם מתן הגט ביקשה האישה את מפתחות הרכב כדי למכרו, אבל הבעל טען כי אין לו איך לחזור לביתו בחדרה, וכי הוא מעדיף למכור את המכונית כדי להשיג מחיר טוב יותר.
כעבור שנה עתרה האישה לבית הדין הרבני וטענה כי הרכב טרם נמכר, ואשר על כן היא דורשת מחצית ממחיר הרכב, לפי המחירון שהיה ביום ההסכם וכן דמי שימוש (ליסינג) עבור השנה שבה המשיך הבעל להשתמש ברכב, שמחציתו שייכת לה.
הבעל מצדו טען, כי בהסכם הגירושין נקבע כי הרכב יימכר בשוק החופשי, ללא מועד נקוב. לדבריו, הוא השתדל – אבל לא הצליח למצוא קונה במחיר הוגן עבור סוג זה של רכב, שאינו מבוקש.
הבעל אמר לבית הדין כי הוא מוכן לשלם לאישה רק מחצית מהסכום הריאלי של מכירת הרכב, מתחת למחירון, ונכון להיום.
השאלות הפשוטות לכאורה כרוכות בשאלות הלכתיות מורכבות של דיני שותפים, דמי שימוש במיטלטלין, שכירות מדעת ועוד – וכל זאת כאשר בני הזוג שותפים ונושא הרכב נכרך בשאר ענייני הגירושין.
כדי ללבן סוגיות אלה לעומק, דנו שלושת חברי בית הדין – האב”ד הרב מיכאל עמוס, הרב שניאור פרדס והרב חיים וידאל – והתייעצו עם שמאים ומומחי רכב.
בסופו של דבר פרסמו שלושה פסקי דין ארוכים ומפולפלים, שונים זה מזה – אך מסקנתם זהה. במקביל הם עיינו במחירוני הרכב ובמאמרים עדכניים על שוק הרכב.
הדיינים החליטו לקבל את תביעת האישה ולא להתחשב בפחת במחיר במשך השנה ואף לא בטענה כי שווי הרכב הוא מתחת למחירון, אבל הם דחו את הבקשה כי הגרוש ישלם לה דמי שימוש (ליסינג) על השימוש ברכב במשך השנה.
בין היתר נומק, כי מסתבר שהאיש היה מאפשר לגרושתו להשתמש ברכב במהלך התקופה, אם הייתה מבקשת, ולא הוכח כי הוא התרשל בניסיון למכור אותו.
בשורה התחתונה של פסק דין נפסק כי הרכב יישאר אצל הגרוש והוא ישלם לאישה את מחצית שווי הרכב, לפי מחירון לוי יצחק, כפי שהיה במועד עזיבתו את הבית, לפני למעלה משנה.